גבורת ארי יומא קט

עוד פי' התוס' דאיסור יש להוריד מן המזבח אבל כשסודרן ע"ג הכבש וסובב לא מקרי ירידה ולפ"ז י"ל דהיה מחזירן משם למזבח קודם עלות השחר שלא נפסלו עדיין בלינה ואע"ג דחזרת איברים הללו היו אחר סידור ב' מערכות כדתני הכא עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן ובפ"ב דתמיד בהדיא שאחר סידור ב' מערכות היה מחזיר לאיברים הא אמרינן בספ"ב (דף כ"ז) שסידור המערכה כשר בלילה:

מנין לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח ק"ל מדקאמר שלא נתאכלו מבערב אלמא שכבר התחילו בהקטרתן אלא שלא נתאכלו לגמרי עדיין א"כ מאי האי דקאמר שסודרן על גב המזבח וכי מי הורידן משעה שעלו להקטר שאתה מצריך לחזור ולהעלותן ועוד מאי האי דקאמר ואם אין מחזיקן סודרן על הכבש כיון דאיירי באותן איברים ופדרים שכבר עלו למזבח להקטיר אלמא בהחזיק מזבח איירי וכי מפני שכבר מקצת הוקטרו אלא שלא נתאכלו לגמרי מעכשיו אין המזבח מחזיקן אדרבה הא בתחילה הוו נפישי טובא וצריך מקום יותר גדול להחזיקן מדהשתא שנשרפו קצת והמותר נצטמק ואם אין מקום המזבח יכול להחזיק עכשיו כ"ש מעיקרא ונ"ל דה"ג שסודרן על צידי המזבח ואם אין הצדדים מחזיקן שסודרן על הכבש וכו' וה"ג בהדיא בפרק ב' דתמיד והתם קאי בלילה לאחר תה"ד ורוצין לעלות האפר ע"ג תפוח וצריך לסלק האיברים ופדרים מתוך האפר שבאמצע המזבח והכי תני התם ראוהו אחיו שירד נטלו את המגריפות וכו' האיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב סילקו אותן על צידי המזבח אם אין הצדדים מחזיקן סודרין אותן בסובב על הכבש וכו' וה"נ מיירי ברייתא זו דהכא:

אפילו מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש ק"ל לר"מ דדריש וי"ו לחוד הו"ל למכתב ה"נ ואש וי"ו יתירא לחוד כמו התם ל"ל דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא וה"נ ק"ל אההיא דפ' הערל (דף ע"ב) דדריש ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיבי' ר"א לר"י אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום נימול לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש דאמר התם שלא בזמנו נימול אפי' בלילה וי"ו ה"א כגון הכא גבי נותר דכתיב והנותר דריש והשתא לת"ק דדריש וי"ו לחוד ה"נ גבי נותר ל"צ למכתב אלא וי"ו לחוד וי"ו ה"א יתירא דכתב רחמנא ל"ל ונ"ל דאפי' מאן דדריש וי"ו לאו לגמרי בכל מקום דריש אלא דוקא לדרשא דאינו נגד השכל והסברא אבל לדבר חדש דלא מצינו טעמא ולא מצינו כיוצא בה לא דריש לה וכהאי גוונא פירשו התוס' בפרק ד' דסוטה (דף כ"ד) גבי האי איש איש מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות אשת חרש אע"ג דאמר' בפ' הנחנקין אליבא דר"י איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ בדרשה רחוקה יותר לא דריש וא' יותר דברה תורה כלשון בני אדם והכי צ"ל אליבא דכמה תנאי כמו שהאריכו התוס' התם וכהאי גוונא מצינו עוד בסוף פרק קמא דחגיגה (דף י"א) דפריך ודילמא לעבור עליו בב' לאוין ועשה ופירשו התוס' אע"ג דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בלאוי יתירא מ"מ הכא מוקמינן בלאוי יתירא מלמידרש מיניה קרבן חדש של חגיגה שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו מצינו בריש יבמות דמוקי לה לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאוי יתירא ולא מוקי לה באנוסת אביו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"מ נמי לא דריש וי"ו יתירא לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו הילכך אי לא כתב רחמנא הכא והאש אלא ואש כמו באידך קרא לא הוי דרשינן כלל להנך וי"ו יתירא למערכה חדשה לא זו לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב ולא זו למוסיפין בו ביום בשביל מחתת קטורת של פנים דהו"ל דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלענין א' של הקטרה יהי' ב' מערכות לאיברים ופדרים של היום ולאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דהא דא ודא א' הא שתיהן הקטרה א' של אימורין הן מה לי של היום מה לי של אתמול וה"נ אידך וי"ו לא הוי דרשינן לשל בו ביום מערכה חדשה לצורך קטורת פנים ולא יכול ליה ליטלו ממערכה ב' של כל השנה שהיא נמי נעשית לצורך קטורת דהא לא מצינו לענין מין הקטרה א' ב' מערכות דהא דבעי מערכה גדולה לצורך איברים ופדרים ומערכה ב' לצורך קטורת היכל היינו מפני שהן דברים חלוקין לגמרי זה מזה שזה מיני דמים וזה אינו מיני דמים וזה הקטרתן בחוץ וזה בפנים בהיכל לפיכך ל"ל נמי למיני מנחות שאינן מיני דמים והקטרתם על מערכה גדולה משום דמ"מ בהא דמו להדדי שהקטרתן בחוץ כמיני דמים אבל הקטרת היכל ולפני ולפנים דשתיהן הקטרה א' של קטו' אין זה חילוקא יתירא מה שזה מקום הקטרתו נשתנה קצת משל זה שזה בהיכל וזה לפני ולפנים אין זה שינוי יתירא להצריך ב' מערכות חלוקות לצרכן כיון דמ"מ בהא שווין שאין הקטרתן על מערכתן אלא במקום אחר וכל עצמן של מערכתן אינן אלא ליטול הימנו גחלים להביא למקום הקטרתן להקטיר עליהם וכיון שכן אינן ראויין לב' מערכות ובחד מערכה סגי להו ולא הוי דרשינן וי"ו יתירא למערכה חדשה להק' פנים לבו ביום שלא מצינו כיוצא בו אבל השתא דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא דגבי והאש ובע"כ ו' ה' אפי' לדבר חדש לגמרי נמי דרשינן מיניה דו' ה' אלים למדרש ככל דרשות שבתורה וא"כ כיון דמן והאש דרשינן בע"כ למערכה חדשה לבו ביום ולא סגי לה בההיא מערכה של קטורת של כל יום וכיון דכבר מצינו כה"ג ב' מערכות לענין הקטרה א' של קטורת מעתה אין זה דבר חדש אי דרשינן לוי"ו לחוד דואש למערכה בפני עצמה לאיברים ופדרים דאתמול ואין זה דבר חדש שלא מצינו דמין הקטרה א' יהי' זקוקים לב' מערכות ואין ראוי לדרוש דבר חדש כזה מוי"ו יתירה דהא כבר מצינו כיוצא בו ב' מערכות למין הקטרה א' של קטורת נמצא מכח דרשה דוי"ו ה"א דוהאש אתי ליה לר"מ נמי אידך דרשא דוי"ו מואש ואי לא כתב רחמנא אלא וי"ו יתירא לחוד בשניהם לא הוי דרשינן לא האי וי"ו ולא האי אבל השתא חדא מכלל חברתה אתיא לן וה"נ התם בפרק הערל אי לא כתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי והנותר אלא וי"ו לחוד כמו גבי מילה דכתיב וביום ו' יתירא לחוד לא הוי דרשינן לא וי"ו דנותר ולא דמילה למעוטי שלא בזמנה בלילה דהוי דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלאחר זמן יהיה לילה פסולה למצותן דבשלמא בזמנם כגון מילה בליל יום ח' ונותר אור ליום ב' לק"ק דאין נשרפים עד הבוקר א"ל ה"ט דלילה לא משום דאכתי מחוסר זמן הם וליל ח' דמילה דומה ליום שלפניו וכן של נותר ומידי דהוה אחייבי טבילה של טומאת ז' כגון זב וזבה יולדת ומצורע וט"מ שאין טובלין אלא ביום ז' דוקא אבל בליל ז' אכתי מחוסר זמן הואי כדתנן בסוף פרק ב' דמגילה ומ"מ לאחר זמנם דהיינו מיום ז' ואילך טובלין אפילו בלילה כמו שפי' המפר' וכמ"ש שם בחי' וא"כ ה"נ גבי מילה ונותר לאח"ז לילה ויום ראוין להיות שוין ולא דמי למצות שנוהגין ביום ולא בלילה כמו ציצית ותפילין למ"ד לילה לאו זמן ציצית ותפילין הן דהתם לאו משום דאין הכשר מצותן בלילה אלא זהו זמן מצותן שקבע להן תורה ביום ולא בלילה ודמי לשאר מצות שקבע להו תורה זמן שהזמן גרמא למצותן כמו שופר סוכה לולב וכיוצא בו דאין זמן חיובן אלא באותן הימים שקבע להו תורה אבל לא בשאר כל השנה וה"נ חיוב זמן ציצית ותפלין רמי רחמנא עליה ביום ולא בלילה ואין יום זה תשלומין לזמן חיובו של יום חבירו אלא בכ"י בפ"ע רמיא חיובא עליה ואם קיים ביום זה מצות הללו אכתי חיובא של יום מחר רמיא עליה בפ"ע וחייב לעשותן בעד חובת היום והרי מצינו מצות דוגמתן שאין זמן חיובן ומצוותן אלא בלילה דוקא ולא ביום כאכילת פסח ומצה וקצירת העומר כדתנן בספ"ב דמגילה וכן ק"ש של ערבית אלא לא ביום תליא מילתא אלא כל מצוה ומצוה מכיוצא באלו קבע תורה זמן לחיוב מצות מהן ביום מהן בלילה מהן לזמן הגורם למצותן כגון מצות הנוהגין למועדים ולזמנים אבל מצות כיוצא באלו כנותר ומילה שאין זמן מצותן אלא חדא שעתא ואם מל תינוק זה או שרף נותר זה פקע חיוב מצותן של אלו מעליו לגמרי אלא שאין זמן קבוע למצותן לומר שאם עבר זמנם בטילים כמצה וכיוצא אלא הכשר מצותן נוהג לעולם ואין זה זמן חיוב מצותן שחייב לעולם במצות הללו כמו ציצית וכיוצא דכל שעתא ושעתא רמי עליה חיובא בפ"ע והללו אינן כן דאין זמן חיובן אלא שעתא חדא אלא זמן הכשרן לעולם ואי לא עביד האידנא עביד ליה למחר ומ"מ לא פסק חיובן ומצותן מעליו ודמין לחייבי טבילות דאמרן שזמן מצות טבילתן ביום ז' ובליל ז' לא דאכתי בלילה מחוסר זמן הוי כמו בימים שלפניהם ואין זמן חיובם אלא שעתא חדא ומ"מ