גבורת ארי יומא קי

אם לא טבלו ביום ז' לא פסק מצותן ויש להם תשלומין להכשר מצותן לעולם ובין ביום ובין בלילה הכשרם מזמנם ואילך וה"נ דכוותיה הילכך אי לא כתב רחמנא גבי נותר ו' ה' יתירא לא הוי דרשינן מוי"ו יתירא של נותר וכן דגבי מילה לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו דלאח"ז לא יהא הכשירן אלא ביום ולא בלילה אדרבא בחייבי טבילות שהן כיוצא בהן ובלאח"ז הכשרן בין ביום בין בלילה אבל השתא דכתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי נותר דמההוא יתורא אפי' דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו נמי דרשינן ליה ובע"כ נפקא ליה מיניה לנותר דשלא בזמנו נמי אין הכשר שריפתו אלא ביום מעתה סגי לן וי"ו יתירא לחוד גבי מילה ללמד על שלא בזמנו שאין הכשירו אלא ביום כיון דאין זה דבר חדש וכבר מצינו כיוצא בו גבי נותר אלא דאכתי קשה הא בלא"ה נמי מצינו כיוצא בו בכל הקרבנות שאין הכשירן אלא ביום ואפי' שלא בזמנן כגון קרבן מחוסר כפורים אחר יום ז' שלהם שהוא זמנם ועוד ק"ל דבפ' הערל (דף ע"ב) קאמר ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' וכו' ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש אישתיק והשתא קשה תרתי נהי דר"י לא שמיע ליה הא ברייתא דלט' לי' מנין כדמוכח התם מהא מנין דפלוגתא דתנאי דבמתניתין דר"י ור"י פליגי אדר"מ אמערכה דאיברים ופדרים דדריש ליה מוי"ו דואש ומודו ליה בשל ב"ב ש"מ דאפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש וגבי נותר דכתיב ו' ה' לכ"ע דרשינן ליה ואפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום ודלא כר"י ועוד ר"א דפשיטא ליה דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש ומנ"ל הא ע"כ מההיא סוגיא דשמעתין נפקא ליה הא א"כ הו"ל לאקשויי לר"י מההיא דשמעתין ואפי' אם תדחק לומר דהא דאמר התם אפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש לאו משמעתין נ"ל הא אלא מסברא דנפשיה פשיטא ליה הכי מ"מ כיון דר"י ס"ל אפי' ו' ה' לא דריש למה לי' להקשות מסברא דנפשיה יותר הו"ל להקשות מהא דמערכות דמשנתינו דמוכח בע"כ דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש דהכי ס"ל לר"י ור"י וכדפי':

לימד על מערכה ב' של קטורת ק"ל מנ"ל דבשל קטורת מיירי דילמא מיירי משל ב"ב דכ"ע מודים בה וקמ"ל שתהא על מזבח החיצון ואע"ג דהא נ"ל במסקנא מעל המזבח מלפני ה' מ"מ בתחילת דינא דקאמר אש מחתה ומנורה מנין ואלו לא נאמר האי קרא קאמר ורוצה להביא בדינא דנאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה ומנורה אלמא פשיטא דאפילו לא נאמר האי קרא אפ"ה הוי מוקי לה לקרא דאש תמיד במערכה של קטורת וללמד שתהא על מזבח החיצון והא מנ"ל דילמא מיירי האי קרא דאש תמיד במחתה שמוסיפים בו ביום וכ"ת הא אש תמיד כתיב דמשמע דמיירי מאש תמידית ואש מחתה אינו אלא בו ביום לבד ליתא הא מתמיד נ"ל לאש של מנורה דאש תמיד שאמרתי לך כו' והשתא מנ"ל ללמוד מיתורא דתמיד מנורה דילמא להכי כתב רחמנא להאי תמיד שלא תימא דהאי קרא מיירי מאש של מחתה ולא מאש ק' של היכל וי"ל דאי הוי מוקי להאי קרא בשל מחתה ואפ"ה צריך שיהיה על מזבח אע"ג דקטורת של מחתה רחוק טפי ממזבח החיצון כ"ש של היכל דקרוב וסמוך לו יותר שיהא עליו דהא מילתא מסברא בלא קרא בסמוך ורחוק תליא כדמפרש ואזיל אבל כדמוקי לה בקטורת של היכל לא ש"מ של מחתה דאינו סמוך לו כ"כ כמו דהיכל ואיכא למימר או כלך לדרך זו מה להלן בסמוך לו וכו' כדמפרש ואזיל גם אש מנורה נמי ש"מ ממילא משל מחתה דהא מנורה נמי סמוכה למזבח החיצון יותר משל מחתה אבל השתא נקיט התנא ואזיל כפי סדר הקרוב וסמוך יותר ואח"כ הרחוק ממנו דבתחילה אין לנו לרבות אלא קטורת דמזבח הפנימי דסמוך למזבח החיצון יותר משל מחתה ומנורה ואח"כ מייתי לה של מנורה דסמוך טפי משל מחתה ואח"כ מייתי לה לשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ולמאי דפי' ניחא דלבתר דנ"ל מיתורא דאש תמיד דמיירי מאש מנורה קאמר אש מחתה מנין ודן דינא והדר מחליף לה ורצה ללמדו מקטורת דבסמוך לו והשתא כיון דקרא דאש תמיד מוקי לה כבר דאיירי ממנורה א"כ קטורת גופיה מנ"ל דבמזבח החיצון דבעי למילף מחתה מיניה א"ו ה"ט כיון דקרא מיירי ממנורה דאינו אלא על מזבח החיצון כ"ש קטורת דמזבח הפנימי דקרוב לחיצון יותר ממנורה כדתניא לעיל בפ"ג שולחן בצפון ומנורה בדרום מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא דאינו אלא על מזבח החיצון ובסמוך אפרש יותר:

הוי אומר זה מזבח החיצון והקשו התוס' ל"ל קרא לקטורת דהיכל שלוקחים ממזבח החיצון נגמור ממחתה ותי' דממחתה לא מצינו למילף דשאני ק' דכל יום כיון שמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל וק"ל אם איתא דאיכא למימר דיש טעם לומר דאע"ג דשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ניטל ממנו אפ"ה של מזבח הפנימי אינו ניטל משל חיצון אלא מיניה וביה עדיף יותר א"כ תקשה הא דהקשיתי בסמוך דאמאי מוקי בתחילת דינא להאי קרא דמיירי בשל קטורת דהיכל יותר מבשל מחתה ומנורה וכן באמצע דינא דכבר נ"ל מתמיד דבאש מנורה איירי האי קרא מדכתיב תמיד ומ"מ אכתי קם ליה דאש דקטורת היכל נמי ניטל משל חיצון וכדקאמר נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה כו' דילמא לא מיירי מקטורת היכל כלל ואינו אלא על מזבח הפנימי דהו"ל מיניה וביה ועוד ק"ל דאפי' לפי המסקנא לא אתי שפיר דנ"ל לאש מחתה מקרא מעל המזבח מלפני ה' וקרא דאש תמיד למנורה שנאמר בה תמיד אכתי של היכל מנין שניטל ממזבח החיצון דילמא קרא דאש תמיד לא מיירי אלא ממנורה לחוד ואין לנו ללמוד של היכל. לא ממנורה ולא ממחתה דהא בשל היכל יש טעם לומר דיטול גחלים מיניה וביה עדיף ויעשה מערכתה ע"ג עצמה א"ו הא טעמא דמיניה וביה עדיף לאו מילתא היא עוד תי' התוס' דקמ"ל דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוי גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי חדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים ותי' זה יתכן גם למאי דפירשתי דלפי המסקנא דנ"ל לאש מחתה מהאי קרא דמעל המזבח מעתה ל"צ קרא להיכל כלל לא לקטורת דשם ולא למנורה דבק"ו נ"ל השתא מחתה דאינה סמוכה כ"כ למזבח החיצון כמו הני מערכתה עליו כ"ש הני דסמוכין לו וכי איצטריך קרא ליוה"כ שעושין לקטורת דהיכל מערכה בפ"ע ובע"כ האי מערכה בפ"ע דרבי קרא לעשות ביוה"כ הוא לקטורת דהיכל כמו בכל יום דאי למנורה הא בכל יום אין עושין לה מערכה בפ"ע ומ"ש בו ביום מכל יום א"ו מערכה זו בפ"ע דרבי קרא ביוה"כ לקטורת של היכל רבי דלא סגי לה במערכה של מחתה אלא עושין לה מערכה בפני עצמה בו ביום כמו בכל יום דהא אש תמיד תוקד כתיב וכל מוקד יקידת מערכה משמע כדפי' רש"י בפי' התורה ומיהו מדכתב רחמנא תמיד יתירא ש"מ דמיירי נמי ממנורה שנאמר בה תמיד ולעשות מערכה בפני עצמה אי אפשר דמ"ש היום מכל יום אלא קמ"ל קרא דגם להדלקת מנורה אינו נוטל בו ביום מערכה של מחתה אלא ממערכה של קטורת ובזה ניחא הכל:

דף מ"ו אבל דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא צריכא ומ"מ לכתחלה כנגד הפתח בעינן כדמשמע בפ"ו דזבחים (דף נ"ח) וקרא קמשמע לן דאי שקיל להו שלא כנגד הפתח אינו מעכב בדיעבד ואע"ג דלר"י חוקה לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים סד"א צורך פנים כפנים דמי מידי דהוה אקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר דלא עשה ולא כלום אפי' לר"י דצורך פנים כפנים דמי כן פי' התו' ולפ"ז הא דכ"ר מעל המזבח מלפני ה' תרתי מילי נינהו מעל המזבח דהיינו אפי' שלא כנגד הפתח אלא דהאי גיסא ודהאי גיסא היינו בדיעבד דוקא אבל לכתחלה מלפני ה' דהיינו כנגד הפתח בעינן דווקא וק"ל א"כ מעל המזבח דפתח ביה קרא קודם מלפני ה' מיירי בדיעבד והא בדיעבד לא פתח קרא אלא כתב רחמנא המקרא לסדר תחילה הענין כמצותו ואח"כ מרבי מקראות יתירים לדיעבד כדאמר' רפ"ג דסוטה (דף י"ט) דאמר' גבי מגילת סוטה תלתא קראי כתיבי והשקה קמא ואחר ישקה והשקה בתרא ודרשי רבנן והשקה קמא לגופה שמשקה ואח"כ מקריב ואחר ישקה וכו' ור"ש דריש ואחר ישקה לגופה שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה והשקה קמא שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשירה ואמרינן ורבנן בדיעבד לא פתח קרא והשתא למאי דאמרינן הכא הא פתח קרא בדיעבד ועוד ק"ל מנ"ל דלכתחילה בעינן כנגד הפתח דווקא [חסרון הניכר יש כאן]: