גבורת ארי יומא קז

הדיוט מה"ט אלא של שעה באלעזר דווקא ושל דורות בכה"ג אתי האי מיעוט אחר מיעוט לשל דורות נמי לרבות כהן הדיוט אבל למ"ד לדורות בכהן הדיוט ואפי' היכא דבשל שעה הוי באלעזר דווקא לדורות בכהן הדיוט סגי בע"כ האי מיעוט אחר מיעוט לא כ"ר אלא אשל שעה לחוד ולרבות כהן הדיוט אבל אשל דורות לא מהני האי מיעוט כלום דלמאי נפקא מיניה הא הכל סגי בכהן הדיוט והא ודאי לא מצי למימר דבשל דורות קבלה וזריקה מרבי מהאי מיעוט אחר מיעוט דאפי' בזר כשירה דהא ליכא למ"ד שיהו כשרים בזר:

לשמואל דאפי' בכהן הדיוט נ"ל דלאו למימרא מדכ"ר כהן הכא ולא כתב ולקח עץ ארז סתמא והוי משמע דאאלעזר דגבי ולקח קאי א"ו להכי כתב רחמנא כהן הכא משום משמע מוציא מיד משמע דאפי' כהן הדיוט וכדמשמע מפירש"י דא"כ מנ"ל להגמ' הא לשוייא פלוגתא חדשה בין רב ושמואל בדרשה דהאי קרא דילמא לשמואל נמי משום הכי כ"ר כהן כדא' אליבא דרב סד"א כיון דלאו גופה דפרה נינהו ל"ל כהן קמ"ל אלא ממשמעותיה דקרא גופיה משמע להגמ' הכי מדכתיב כהן גרידא ולא כתיב אלעזר הכהן הכל בכלל כהן ואפי' הדיוט נמי במשמע:

דאפי' בכהן הדיוט ומשום לדורות נמי איצטריך למ"ד לדורות בכהן גדול אבל למ"ד לדורות בכהן הדיוט ל"צ אלא לפרת משה לחוד וכגוונא דפירשתי לעיל:

אין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ק"ל הא בספרי נ"ל הא דבבגדי לבן נעשית כדתנן בפ"ד דפרה מגז"ש דחוקה חוקה מיוה"כ וכדפי' לעיל והא גז"ש כ"ע אית להו אפי' למ"ד לדורות בכהן הדיוט דאל"כ מנ"ל דנעשית בבגדי לבן היכא שעשאה כה"ג וא"צ ח' בגדים של זהב דכה"ג דהא אפי' למ"ד לדורות בכהן הדיוט לאו למימרא דכה"ג פסול לעבודת פרה דליתא דהא כל ז' פרות שנעשו ע"י כה"ג נעשו כדתנן בפ"ג דפרה ומי עשאן וכו' וכל המנויים שם כהנים גדולים היו אלא לדורות אף בכהן הדיוט קאמר וכ"ש בכה"ג דעדיף טפי והשתא מנ"ל היכא דעשאה כה"ג א"צ ח' בגדים ובד' בגדי לבן סגי ליה דאי מהכהן בכיהונו אין בכיהונו של כה"ג אלא א"כ לובש ח' בגדים זהב שלו כדאמר בפ"ב דזבחים (דף י"ח) בני אהרן הכהן בכיהונו כה"ג שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה אלא ע"כ מהא גז"ש דחוקה חוקה נ"ל הא א"כ כיון דכ"ע אית להו האי גז"ש לד' בגדי לבן ליכא למימר הכהן בכיהונו בין לשעה בין לדורות והא ל"מ בשום מקום שיאמר הגמרא מילתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב לה קרא דבשלמא ק"ו דאדם דן מעצמו איכא למימר הכי משא"כ גז"ש דאין אדם דן מעצמו ל"ל הכי:

לקדש פירש"י לתת מים על האפר וכתבו עליו התוס' ובמסכת פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנים האפר על המים והא דכתיב ונתן עליו מים י"ל ונתן עליו בשבילו מים אל כלי ואדרבה משמע שהמים נוגעין בכלי והאפר נותן עליהם מלמעלה ואני אומר שנעלם מהם סוגיא שלמה דפ"ב דסוטה (דף ט"ז) דא' התם אליבא דרבנן דמים ברישא לעיכובא דאל כלי מים דווקא ועליו לערבן דבכ"מ מכשיר למעלה והאפר מכשיר את המים להזאה ור"ש ס"ל התם רצה זה נותן ברישא רצה זה נותן ואיתא נמי לההיא סוגיא בפ"א דתמורה (דף י"ב) ומהתימה על רש"י שפי' דלא ככ"ע דהא ליכא למ"ד דאפר ברישא דוקא ואולי אליבא דר"ש מפרש הכי ולתת מים על האפר שפי' היינו אם רצה קאמר ודוחק ועוד ק"ל שביק רבנן ופי' כר"ש וגם סתם מתניתין בפ"ב דערכין כרבנן איתא ובפי"ט דשבת (דף קל"ז) מייתי לה להא מתניתין ונשמר שם רש"י מזה ופי' לקדש לתת עפר על המים ואולי בכאן ט"ס הוא בפירש"י:

הכל כשרים לקדש ברפ"ק דערכין דרש כל הכל דכולה גמרא לאתויי מאי קאמר הכל כשרים לקדש לאתויי מאי לאתויי לר"י קטן ולרבנן לאתויי אשה דתניא הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ר"י מכשיר בקטן ופוסל באשה ואנדרוגינוס ונ"ל דהא דקאמר התם דתניא הכל כשרים לקדש ט"ס הוא ודתנן גרסינן דסיפא דההיא משנה גופא היא כדמייתי לה הכא ומשנה שלימה היא בפ"ה דמסכת פרה ותימה גדולה בעיני הא דקאמר הכל כשרים לקדש לר"י לאתויי קטן ולרבנן אשה הא בסיפא דההיא משנה גופה בהדיא תני לה ר"י מכשיר בקטן וגם לאתויי אשה לרבנן לא צריך דמדפוסל ר"י לאשה בסיפא מכלל דלרבנן אשה כשירה לקדש ואע"ג דהתם קאמר הכל נידרין לאתויי פחות מבן חודש ואע"ג דבהדיא תני לה בסיפא פחות מבן חודש נידר תני והדר מפרש לא דמי לההיא דהכא דהתם לאו גבי הדדי תני להו אלא בבא בפני עצמה משנה אחרת אבל הכא האי הכל כשרים לקדש וחוץ מחש"ו כולה חדא מילתא וחדא בבא היא לא שייך לומר תני והדר מפרש דאין זה והדר מפרש אלא היא היא וכולה חדא מילתא היא ואי משום דרבנן לא קאמרי בהדיא דאשה כשירה מ"מ הא ממילתא דר"י שמעת לה ממילא מדתני ר"י פוסל באשה מכלל דרבנן מכשרי וכ"ש דליכא למימר דהכל אדר"י לאתויי קטן הא בהדיא קתני ר"י מכשיר בקטן ואע"ג דאיכא למימר דהכל כשירים דקאמר אדרבנן ולא אדר"י מ"מ הגמ' דקא' לר"י לאתויי קטן ור"ל דהכל אדר"י נמי קאי קשיא הא בהדיא קתני ר"י מכשיר בקטן אם לא שתאמר דגמ' לרווחא דמילתא קא' לה דלר"י לאתויי קטן ובאמת ל"צ לזה דהכל אדרבנן לחודיה קאי ולא אדר"י דאין זה נח דא"א לומר דהגמ' קא' מילתא דליתא [אלא] לרווחא ואפי' בדוחקא א"א לומר כן. ונ"ל משום דהכא איכא תרי מילתא לקיחת העפר ונתינת המים לתוך הכלי ולרבנן דדרשי בפ"ב דסוטה ובתמורה עליו לערבן איכא עוד ד"א דכשנותן האפר על המים צריך לערב המים עם האפר היטב שיהיו המים צפין על האפר ומ"מ ב' דברים לכ"ע איכא בהא עבודה של קידוש היינו נתינת האפר ולקיחתו כדכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתינת המים דכתיב בסיפא דקרא ונתן עליו מים חיים אל כלי והן בכלל קידוש ושם קידוש כוללן ומה"ט ילפינן להו מהדדי מה דגלי רחמנא שפסול בזה פסולין נמי בזה ומה דגלי שכשר בזה כשרין נמי בזה אע"ג דלא גלי גביה רחמנא שהרי טעמא דר"י מכשיר בקטן הוא מדכתיב ולקחו דאפי' קטן דפסלי לך התם הכא כשר כדמסיק והא גבי לקיחת אפר כתיב והא דפוסל באשה הוא מדכתיב ונתן ולא ונתנה כדמסיק והא גבי נתינת מים כתיב והשתא ר"י דמכשיר קטן בקידוש ופוסל באשה ממ"נ בהי חלק של קידוש מיירי אי בלקיחת עפר אמאי פוסל באשה הא התם לא מיעט רחמנא לאשה דונתן גבי מים כתיב ואי מיירי מנתינת מים אמאי מכשיר בקטן הא ולקחו דמרבי לקטן גבי אפר כתיב ולא גבי מים אלא ודאי ע"כ כיון דלקיחת אפר ונתינת מים חדא מילתא היא וחדא עבודה הן וזקוקין זה לזה ילפינן להו מהדדי ליתן את האמור בזה לזה וכיון שכן אתי שפיר דהכל כשרים לרבנן לאתויי אשה אפי' לחלק זה של קידוש שהיא נתינת מים דכתיב גביה ונתן דמיניה נ"ל לר"י דאשה פסולה דונתן ולא ונתנה ואי לאו משנה יתירא דהכל ה"א דע"כ לא פליגי רבנן אר"י דפוסל באשה אלא בההוא חלק של קידוש דלקיחת עפר דלא נכתב שם מיעוטא דר"י יליף לקיחה מנתינה ורבנן לא ילפי אבל בנתינה דכתב רחמנא ונתן גביה אפי' רבנן דרשי ונתן ולא ונתנה קמ"ל משנה יתירה דהכל לרבות דאפי' בנתינה נמי מכשרי רבנן לאשה דלא דרשי כלל ונתן למעוטי אשה וה"נ לר"י הכל לאתויי קטן אפי' בנתינה אע"ג דולקחו דמרבי ר"י מיניה להכשיר קטן בלקיחה כתיב ולא בנתינה אפ"ה בנתינה נמי מכשיר דנתינה ולקיחה חדא היא ואע"פ שמה שהוכרחתי דמתני' מיירי מב' צדדי קידוש יש לדחות דאיכא למימר דלא מיירי אלא מצד נתינה דכתיב גביה ונתן דממעט מיניה ר"י לאשה ואפ"ה מכשיר גביה קטן משום דפ' זו נדרשת כולה במשמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא וההיא הכשר קטן דנתינה משמע ממילא הוי מלקיחה שלפניה ולאו משום דיליף מהדדי אבל ונתן דכתיב בנתינה למעוטי אשה לר"י לא יליף לה אלקיחה שלפניה ואדרבה בלקיחה משמע ממילא שלה היא מאסיפה שלפניה דאמר לעיל טהור להכשיר את האשה מ"מ הדבר ברור בלא האי הכרח דלקיחה ונתינה חדא הווין לכל דבר והשתא ההיא דרפ"ק דערכין אתי שפיר וכדפירשתי:

הנך דפסלי לך באסיפה. בפ' הערל (דף ע"ב) פרש"י התם דרשינן איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה וליכא למימר איפכא איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן דא' בפ' טרף בקלפי כל הפ' כולה משמע מוציא מיד משמע וע"כ סוגיא דשמעתא הכי איתא התם ואני תמה הרבה איך הביא רש"י משמעתין דבר שאינו