גבורת ארי יומא קו

הם ועוד שהראשונים חשיבי טפי שעובד בהם ואלו לא באו אלא בשביל לפנות המקום לחוד לא מסתבר להטעין טבילה וקידושין ביניהם וכיון דטעמא דמוכיח מדצריך להפסיק ביניהם מש"ה הוא דאל"כ ליכא למיגמר טבילה וקידושין בין בגדי לבן אלו לבגדי לבן אלו א"כ מדגמירי דבעי ב' מיני בגדי לבן אין להוכיח שצריך הפסק דבלא הפסק נמי בעי ב' מיני בגדי לבן כדי שיהא זה בחשובין וזה בפחותין ותדע לך ת"ל מדרבי רחמנא בד מובחר בבד ש"מ דבעי ב' מיני בגדי לבן ש"מ דאיכא הפסק ביניהם ול"ל הא מדגמירי ה' טבילות וי' קידושין א"ו כדאמ' דמ"מ מש"ה אין להוכיח דאיכא הפסק עבודה ביניהם וכדפי' א"נ י"ל משום ר"מ נקט האי גמירי דה' טבילות וי' קידושין משום דל"ל הא גמירי דס"ה וכדפי' במתניתין מיהו אפי' לר"מ ה"מ להוכיח מדרבי רחמנא בד מובחר בבד אלא מחוורתא כדפירשתי:

(שייך למתניתין) [מש"ה לא תנא הס"ה בדר"מ משום דלא אפשר דבע"כ של שחר צריכים להיות שקולים ג' ידות נגד הני של בין הערבים וחכמים דרשי להני ג' בד יתירא חדא לכדאמ' בפ"ב דזבחים (דף י"ז) בד שלא ילבש של חול עמהם ומהני תרי בד הנותרים דרשי מובחר שבבד וע"ד שפירשו התוס' כמש"ל ואע"ג דכתיב עוד פעם בד ובא אהרן אל אוהל מועד ופשט את בגדי הבד ההוא בבגדים של בין הערבים כתיב בהוצאת כף ומחתה ולגופיה אתי שאותן הבגדים יהיו נמי של בד:

] ע"ב מאי לאו אחרים חשובים מהם ק"ל ודקארי לה מאי קארי הא איכא למימר אחרים פחותין כדמשני ומנ"ל לפרש אחרים חשובין מהן ולהקשות:

דף ל"ו ע"ב ונאמר להלן כפרה בשעיר המשתלח יעמד חי לפני ה' לכפר נ"ל דהך ברייתא ר"ש היא דתניא לקמן (דף מ') יעמד חי לכפר עליו עד מתי הוא זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר"י ר"ש אומר עד שעת וידוי דברים דלכפר עליו בכפרה המוטלת עליו דהיינו וידוי במשמע דאלו לר"י הא כפרה דשעיר המשתלח גופיה כפרת דמים של חבירו במשמע מיהו א"ל דכר"י נמי אתיא והיינו אם נפשך לומר דקאמר וכדמפרש ואזיל וכ"ת נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים וכ"ת אי ר"י היא אמאי שביק לשעיר המשתלח דאיירי ביה ונקט נילף משעיר הנעשה בפנים ה"ט משום הא גופיה דכפרה דשעיר המשתלח לר"י בכפרת דמים של חבירו משמע יליף לה מהאי כפרה דשעיר הנעשה בפנים כדאי' התם לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודש גבי שעיר הנעשה בפנים מה להלן בכפרת דמים אף כאן בכפרת דמים ואי לאו האי קרא דוכפר דכתיב בפנימי אפי' ר"י היה דורש לכפרה דשעיר המשתלח בכפרת דברים דעליו כפרת דברים משמע כר"ש ומהאי טעמא נקט נילף משעיר הנעשה בפנים דאיהו מגלה על כפרה דשעיר המשתלח דכפרת דמים הוא לר"י ואפשר עוד לפרש דהא דקאמר נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים האי נילף לאו אפר קאי אלא אשעיר המשתלח ולאו למימרא דנילף וכפר דפר מכפרה דשעיר המשתלח דבדמים הוא לר"י דכיון דוכפר דשעיר המשתלח גופיה דבדמים הוא הא גופא מגז"ש דפנימי אתיא כפרה כפרה הא קי"ל בקדשים דבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בגז"ש אלא ה"ק נילף הא כפרה דשעיר המשתלח בגז"ש משעיר הנעשה בפנים דבדמים הוא ממילא האי כפרה דפר נמי בדמים כיון דלא אשכחן כפרה אצל דברים בעלמא ממילא סתם כפרה אינו אלא בדמים ועוד איכא למילף פר בגז"ש משעיר פנימי דבדמים הוא מ"מ ק"ל דהא אפ"ת רישא ר"ש היא מ"מ ר"י נמי מודה דכפרה דפר בדברים הוא מה"ט דמסיק הרי הוא אומר לכפר ועדיין לא נשחט הפר וא"כ אמאי יליף לקמן בגז"ש האי כפרה דשעיר המשתלח דבדמים הוא משעיר פנימי נילף שעיר המשתלח כפרה כפרה מפר דבדברים הוא ושם אפרש:

דף מ"ג ע"א ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה בפ"ב דחולין אהא דא"ר התם שחט בהמה אחרת עמה פרה פסולה אמ' נשחטה בהמה אחרת עמה אצטריכא ליה דסד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחברתה והיכי דמי כגון ששחט ב' פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל נ"ל דיש לפרש בתרי גווני או דבהמה דחולין נמי פוסל משום ולא אותה וחברתה אע"ג ששחטה שלא בכוונה ואין בה משום מלאכה אפילו הכי הואיל ולר' נתן חולין שלא בכוונה כשר הו"ל שחיטה ורחמנא אמר ושחט אותה לבדה אי נמי יש לפרש הכי דדוקא שחיטת חולין עמה פוסל אבל שחיטת ב' פרות אדומות ל"ל בה כיון דשתיהן פרות אדומות נינהו ושוחטן לשם כך הו"ל חדא שחיטה ובכל חדא ושחט אותה קרינן בה משא"כ פרה וחולין דתרי ענינא נינהו הו"ל ב' שחיטות מיהו ה"מ לר' נתן דשחיטת חולין אין צריך כונה ואיכא למימר דקמ"ל קרא אותה לבדה בנשחטה של חולין עמה בלא מתכוין דאע"ג דבלא מתכוין אין כאן משום מלאכה אפ"ה איכא משום אותה לבדה הואיל ושחיטה של חולין כשירה ושמה שחיטה אבל כששחט ב' פרות אדומות ביחד ל"ל בה לא משום מלאכה ולא משום אותה לבדה דשתיהן ענין אחד הן וכחדא חשיבא ומ"מ לרבנן דפסלי שחיטת חברתה שלא בכונה בע"כ כי כ"ר אותה לבדה למעוטי אותה וחברתה היינו לב' פרות אדומות דאל"כ אותה לבדה ל"ל אי למעוטי בשחט של חולין עמה במתכוין תיפוק ליה דפרה פסולה משום מלאכה ואי שלא בכונה כיון דלרבנן בהמה פסולה הא פרה כשירה ואין כאן משום אותה וחברתה דשל חולין לא שמה שחיטה כדא"ר התם נשחטה בהמה א' עמה לרבנן פרה כשירה א"ו האי ושחט אותה לבדה לא צריכא אלא לשוחט ב' פרות אדומות ביחד דכל א' נפסלה משום שחיטת חברתה עמה וכמש"ל ומ"מ לר"נ א"ל דבשחט ב' פרות ביחד ל"ל בה משום לבדה דכחדא חשיבא והא דאמר לעיל ולא אדומה שלא יאמרו ב' שחטו אלמא שחיטת ב' פרות פוסלת אחת את חברתה משום אותה לבדה ההיא כרבנן אבל לר' נתן דקיי"ל כוותיה בהא ל"ל בה וכדפי' והשתא לפי שיטה זו הא דכ"ר אותה שלא ישחוט אחרת עמה ות"ל משום מלאכה שפוסל בשחיטתה די"ל דמיירי בשוחט אחרת עמה שלא במתכוין דאין כאן משום מלאכה א"נ אפי' במתכוין ובשוחט פרה אדומה אחרת עמה דמשום מלאכה ליכא ומשום ולא אותה וחברתה איכא לפי' א' לכ"ע ולפי' ב' לרבנן מיהו לישנא שלא ישחוט אחרת עמה דנקט משמע שלא ישחוט במתכוין קאמר ואפ"ה איצטריך ליה למעוטי מקרא דושחט אותה ותיפוק ליה משום מלאכה והשתא לפי' א' ניחא דמיירי בשוחט ב' פרות אדומות דמשום מלאכה ליכא ומשום ולא אותה וחברתה איכא אפי' לר' נתן אבל לפי' ב' בכה"ג לר' נתן אפי' משום אותה וחברתה ליכא וא"א לאוקמי לסתמא דגמרא כרבנן דלית הילכתא כוותייהו אלא ודאי פי' א' עיקר. והרמב"ם לקח לו שיטה א' שכתב בפ"ד מהלכות פרה אדומה שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נחתכה למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחט עמה כשירה לאכילה שאין שחיטת חברתה צריך כונה אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסול שהרי עשה עמה מלאכה ומשום שהיה גורס בההיא דפ"ב דחולין נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן שתיהן כשירות לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה פשיטא סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חברתה ואפי' בהמת חולין נמי קמ"ל ולדבריו צ"ל הא דאמר הכא ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה היינו דוקא פרה אדומה אחרת אבל בהמת חולין ל"ל בה מיהו ה"מ כששחט אחרת שלא במתכוין אבל במתכוין אפי' של חולין פוסל משום מלאכה ומ"מ הא דקאמר ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה מיירי בפרה אדומה אחרת דאילו בשל חולין בין במתכוין בין שלא במתכוין ל"ל בה משום ולא אותה וחברתה אלא ודאי בפרה אדומה אחרת מיירי ובין במתכוין ובין שלא במתכוין בכה"ג משום ולא אותה וחברתה איכא ומשום מלאכה ליכא כיון דשתיהן לשם פרה נשחטו וכדפירשתי לעיל:

לשמואל לאהדורי' לאלעזר נ"ל לפרש דאפרת משה ושל דורות קאי למ"ד בדורות בכה"ג לאהדורי' מזר ששחט לכה"ג דווקא ולמ"ד בכהן הדיוט לאהדורי מזר לכהן הדיוט ולרב דדריש במיעוט אחר מיעוט ולרבות דאפי' בכה"ד אשל דורות נמי דריש לה להאי מיעוט אחר מיעוט ואליבא דמ"ד לדורות בכה"ג ואמאי דאצריך רחמנא בשל שעה אלעזר שהוא סגן לדורות בעי כה"ג ורב דאמר לעיל שחיטה בזר פסולה משום דאלעזר וחוקה כתיב ה"ה דפסול בכהן