גבורת ארי יומא קה

אי משום דהוי בכלל דבר המזבח ואי משום דהוי בכלל כהונה דוהקריבו ובע"כ נתינת אש דכ"ר גביה כהונה למעוטי הפשט ונתוח אתי י"ל דה"פ מנלן דהא כהונה דכ"ר גבי נתינת האש לא צריך כלל לגופיה אלא למעוטי מידי אחרינא לחוד אתא להפשט וניתוח דלא בעי כהונה דלמא לנתינת אש גופיה דלא בעי כהונה:

דף כ"ז והקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר ק"ל ל"ל תרתי הא מוהקריבו בני אהרן לחוד כבר נ"ל שחיטה בזר כשירה מדכתיב כהן בקבלה ולא בשחיטה תו וסמך ידו ושחט דמשמע דמי שסומך דהיינו בעלים [שוחט] ולא בעי כהן ל"ל הא כבר נפקא ליה מוהקריבו דשחיטה לא בעי כהונה ורש"י נראה שהרגיש בזה וארכביה אתרי ריכשי שפי' ת"ל ושחט והקריבו הכהנים ומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט פי' לפירושו דהואיל ולא כתיב כהן בשחיטה כמו בקבלה דרשינן להאי ושחט אוסמך דלפניו לומר שהסומך רשאי לשחוט אבל איני יודע תרתי ל"ל הא בהא לחוד סגי מדכתיב כהן גבי קבלה הנאמר אחר ושחט ולא כתיב בשחיטה שנאמר תחילה ש"מ דלא בעי כהונה והכי אמרינן להדיא בפרק ה' דברכות (דף ל"א) דאמר ליה שמואל לעלי שחיטה בזר כשירה א"ל מנ"ל הא אמר ליה מי כתיב ושחט הכהן והקריבו הכהנים כתיב מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר ועוד ק"ל דבריש פ"ג דזבחים תניא ושחט שחיטה בזר כשירה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים אפי' בקדשי קדשים או אינו אלא בכהנים אמרת וכי מאין באתה מכלל שנאמר ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה ת"ל ושחט והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם ולא מייתי להא דוסמך ושחט אלמא דמהא לחוד סגי למיתי דשחיטה כשרה בזרים מדכתיב כהונה גבי קבלה ולא גבי שחיטה ונ"ל דהני שמעתתא מפ' מההיא דפ"ג דמנחות דאמר התם יציקה ובלילה דמנחה לר"ש פסולה בזר ולרבנן כשירה משום שנאמר ויצק עליה שמן והביאה אל בני אהרן הכהן וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר ור"ש והביאה וי"ו מוסיף על ענין ראשון ופריך לר"ש מושחט והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר אמאי ה"נ נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ומשני שאני הכא דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים והשתא ההיא דפ"ה דברכות ודפ"ג דזבחים כרבנן דל"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון ונפקא להו מהא לחוד מדכתיב כהונה גבי קבלה ולא כתיב גבי שחיטה דשחיטה בזר כשירה וההיא דשמעתין כר"ש דאית ליה וי"ו מוסיף על ענין ראשון א"ל דילפינן מוי"ו דוהקריבו לפסול שחיטה בזרים כקבלה ולדידיה נפקא ליה מוסמך ושחט דאיתקש שחיטה לסמיכה דשחיטה כשרה בזר:

דף ל"ד ע"ב במשנה אלו משל ציבור נ"ל דלאו למימרא דבעי דוקא משל ציבור ולא משלו דהא של בין הערבים באים אפי' כולם משלו דהיינו עבודת יחיד דקאמר בגמרא אחר שכלתה וכו' ואע"ג דקאמר התם ובלבד שימסרנו לציבור ה"נ בהאי תוספת נמי א"א שלא ימסור לציבור וכן פי' הרמב"ם דהתוספת נמי בעי מסירה לציבור והשתא כיון דהתוספת לא סגי בלא מסירה לציבור הא דנקט אהני דבין הערבים אם בא להוסיף מוסיף משלו הא אפי' כולו משלו נמי שפיר דמי אלא ה"פ אלו משל ציבור כלומר משל ציבור אינו רשאי ליקח יותר לרבנן כדאית להו ולר"מ כדאית ליה כדי שלא לדחוק את הלשכה אבל אם רצה להוסיף מפני הכבוד מוסיף משלו א"נ הא דנקט אם רצה להוסיף משום בגדים ש"ש נקט לה דלא שרי אלא בתוספת אבל בשיעור י"ח מנה לרבנן בעי משל ציבור דוקא ואפי' ע"י מסירה לציבור לא מהני באותו שיעור אבל בשל בין הערבים אפי' הכל אם רצה מביא משלו וש"ד ע"י מסירה לציבור א"נ אלו משל ציבור אשל בין הערבים נמי קאי ומשום דתני הכל ל' מנה וקמ"ל דאי בציר מהני דשחר וטפי אהני דבין הערבים ל"ל בה כדמפרש בגמרא והשתא קמ"ל דאפי' הני טופיינא משל שחר אשל בין הערבים נמי אין בא אלא משל ציבור ולפ"ז אלו משל צבור סיפא דמילתא דחכמים הוא דאילו לר"מ ל"ל דאי בציר משל שחר דא"א למבצר מי"ב מנה לדידיה וכדפי' בגמרא וראשון נ"ל עיקר:

(שייך לקונטרס המועתק) וכמדומה לי שהרמב"ם למד להא דעיקר קפידא הוא על הכתונת לבד שיהא של שחר עדיפא משל בין הערבים מהא דאמר בפ"ז דסנהדרין (דף מ"ט) גבי הא דאמר כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר ולאפוקי מהא דתנן כה"ג משמש בח' כלים וההדיוט בד' כתונת ומכנסים במצנפת ואבנט כו' ותניא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים ת"ל ומכנסי בד יהי' על בשרו וגבי ד' בגדי לבן דיוה"כ כתיב ותנא מ"ט אקדמיה לכתונת משום דאקדמיה קרא וקרא מ"ט אקדמיה משום דמכסיא לכולי' גופא עדיפא כלומר יש לו חשיבות ועדיפות משל בין הערבים ועלה לחוד קפיד קרא דמובחר שבבד א"נ עדיפא מכל שאר הבגדים של שחר שעמה משום דמכסיא לכולי' גופא לפיכך אקדמיה קרא וכיון דיש לכתונת עדיפותא על שאר בגדים איכא למימר דעלה לחוד קפיד קרא שיהא מובחר שבבד משל בין הערבים ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ל"ג עדיפא ליה אלא ה"ג כיון דמכסיא לכולי' גופא עדיפא כלומר עדיפא בשווי' אבל א"א לפרש כן דאי מה"ט אקדמיה קרא משום דעדיפא בשווי' תינח קרא דאקדמיה משום דמיירי בשל יוה"כ אבל תנא דמיירי בשל כל השנה דכה"ד דלא שייך ה"ט מ"ט אקדמיה הא מכנסים קודמים לכתונת בלבישה א"ו ה"פ משום דמכסיא לכוליה גופא חשיב ועדיף לאקדומה בסידרא דקרא אע"ג דמכנסים קודמים בלבישה ועוד אי ס"ד דעדיפא בשווי' קא' ל"ל למימר משום דמכסיא לכולה גופא לא הול"ל אלא משום דעדיפא בשווי' אקדמיה אטו טעמא דקרא בעי למדרש דמה"ט עדיפא בשווי' משום דמכסיא לכולה גופא א"ו דאין שום עדיפות מחמת שווין אלא הא עדיפותא אינו אלא משום הא גופיה דמכסיא לכולה גופא מה"ט נקט לה:

דף ל"ה אמר רב כהנא כדי שיכיר כו' והא דלא ק"ל אמתניתין דפירקין לעיל (דף ל') גבי טבילה א' פי' התם:

ותנא מנינא אתי לאשמועינן. ק"ל דבפ"ב דסוכה (דף כ"ז) תנן ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה אמאי לא דייק נמי ותנא מנינא אתי לאשמועינן ושם אפרש בסייעתא דשמיא:

הא אי בציר מהני וטפי אהני ל"ל בה לא נתברר לי טעמו של דבר כיון דקרא לא קפיד אלא דשל שחר יהיה מובחר משל בין הערבים אי בציר מהני דשחר ולא טפי אהני דבין הערבים כ"ש דמעלי טפי ושמא י"ל דגמרא גמירי לה להאי ס"ה הילכך אי בציר מהני צריך למיטפי אהני כדי שיעלה הס"ה ומ"מ איצטרך קרא בד מובחר שבבד ואיצטרך הילכתא דאי מקרא לא ידענא כמה שווין ואי מהלכתא לא ידענא דשל שחר עדיפא ומובחר בבד וכה"ג אמ' בפ"ב דבכורות (דף ט"ז) דסמיך קרא אהלכתא והלכתא אקרא גבי ה' חטאות מיתות אלא דאכתי קשה דאמר לעיל (דף ל"ב) ובא אהרן אל אוהל מועד למה הוא בא [וכו'] ה' טבילות וי' קידושין כו' והשתא ת"ל מדגמירי דבעי ב' מיני בגדי לבן ש"מ דצריך להפסיק בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ואפ"ת דליכא הפסק עבודת מזבח החיצון ביניהם מ"מ צריך חלופי בגדים בבגדי לבן עצמן מחשובין לפחותים מהם כדי שיהא עבודת היום במובחר בבד מן הוצאת כף ומחתה א"כ השתא נמי מהא דגמירי ה' טבילות וי' קידושין טובל כה"ג ומקדש ב"ב מנ"ל להוכיח דאיכא הפסק ביניהם דילמא טובל ומקדש משום חליפי בגדים דבגדי לבן עצמן מן החשובים לפחותים מיהו הא בלא"ה איכא לאקשויי מנ"ל להוכיח מהא דגמירי ה' טבילות דאיכא הפסק עבודה ביניהם ובעי טבילה משום חליפי בגדים מזהב ללבן דילמא ליכא הפסק עבודה ביניהם ואפ"ה בעי טבילה וקידושין משום חילופי בגדי לבן עצמם מחשובים לפחותים אלא מאי אית לך למימר דאע"ג דהטבילות והקידושין משום חליפי בגדים הוא דאתו ה"מ מבגדי זהב לבגדי לבן או איפכא דכל א' יש להם מעלה דבגדי לבן נכנס בהם לפנים ובגדי זהב מרובה כפרתן אבל מבגדי לבן דעבודת היום לבגדי לבן דהוצאת כף ומחתה שיש בהם תרתי לגריעותא חדא דפחותים