גבורת ארי יומא קד

הן דנימא ניתי תרווייהו דהי מינייהו מפקת ואין לנו מיניה אלא דטהור שהוא טמא ולהכשיר ט"י ולא אידך למזה שהוא טהור וכ"ש לעקור קרא ממשמעותיה אבל בספרי נפקא ליה דהמזה טהור מק"ו אם טיהר את הטמא ק"ו שיהא הוא טהור ונ"ל דאין כאן עקירת קרא ממשמעותיה דאיכא למימר דהאי ומזה מי הנדה מיירי ממזה שלא לצורך כמו על אדם טהור או בהמה כיון שהוא שלא לצורך מצוה היזה וליכא ק"ו בהזאה זו טמא אבל במזה על הטמא טהור מק"ו כיון דאהני הזאה זו לטהר הטמא ק"ו שלא יטמא:

שם במתני' ומקריב את הראש ואת הרגל לכאורה היה נ"ל דדווקא קתני משום דמתניתין מהקרבת תמידין מיירי כדפי' רש"י גבי זורק את הדם של תמידין לפיכך א"א לו להקריב יותר מהראש והרגל דתמיד שהוא טלה קרב מה"ת בששה כהנים דווקא כדאמרינן לקמן בפ"ב (דף כ"ז) וערכו ב' בני אהרן ב' וכו' ומוקי לה בטלה של תמיד שנאמר על העצים וכו' איזה דבר שטעון וכו' ותנן התם (דף כ"ה) גבי פייס השני מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל היינו בכהן א' ושתי הידים בכהן ב' וכו' כדפרש"י התם לפיכך א"א לכ"ג להקריב יותר מהראש והרגל של תמיד שקריבין בכהן א' כדי ששאר האיברים יהיו קריבין בה' כהנים ומשום דכ"ג מקריב חלק בראש כדתנן בסמוך והראש קרב ברישא לכל האיברים והרגל סליק בהדי רישא כדאמר התם מש"ה מקריב כה"ג הראש והרגל ומשו"ה נ"ל דבפ"ג לקמן (דף ל"א) גבי תמיד של יוה"כ שינה התנא ותנא נכנס להקריב את הראש ואת האיברים משום דכל עבודת יוה"כ אינם כשרים אלא בכה"ג אפי' תמידין לפיכך א"א בו' כהנים אלא בכה"ג לחוד מיהו ק"ל הא בפ"ו דתמיד תנן בזמן שכה"ג רוצה להקטיר כו' הושיט הא' הראש והרגל וסמך עליהן וזרקן הושיט הב' לא' שתי הידים נותן לכ"ג סומך עליהן וזורקן וכן היו מושיטין לו שאר כל האיברים והוא סומך עליהם וזרקן אלמא כה"ג לחוד היה רשאי להקטיר את הכל וא"צ ו' כהנים לטלה התמיד. אלא בזמן שנעשה בהדיוטים וטעמא דמילתא נ"ל משום דקרא דנפקא ליה דטלה טעון ו' מוערכו בני אהרן הכהנים נ"ל דדוקא בבניו שהן הדיוטים הכתוב מדבר דטעון ו' אבל לא באהרן שהוא כה"ג לפיכך נ"ל הא דתנן הכא ומקריב את הראש ואת הרגל לאו למימרא שאינו רשאי להקריב יותר דודאי רשאי אלא שא"צ דהא טעמא דכל ז' ימים היה זורק ומקטיר כדי שיהא רגיל ומזומן לעבודת יוה"כ וסגי ליה בהכי להרגילו:

דף כ"ד וניסוך המים וניסוך היין ק"ל בשלמא ניסוך היין זר חייב עליו מיתה אע"ג דדרשינן ברפ"ב דתמורה (דף י"ד) ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה אלמא ניסוך היין כשר בלילה והא לקמן בפרקין א' ר"י זר שסידר את המערכה חייב ואקשה ר"ז עלה וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר פי' שיחייב עלי' זר מיתה ולא דמי לאברים ופדרים דסוף עבודה דיממא הוא ולתרומת הדשן דתחילת עבודה דיממא הוא כדאמר התם ומשום קושיא זו משבש להא דר"י ומסיק והכי איתמר זר שסידר ב' גזרי עצים חייב הואיל ועבודת יום הוא וש"מ דעבודת לילה אין זר חייב עליה מיתה הא מסיק התם דנסכים הבאים בפני עצמן כגון שהקריב הזבח היום והנסכים לאחר זמן דא' ומנחתם ונסכיהם אפי' למחר כשירים אפי' בלילה אבל נסכים הבאים עם הזבח אינם כשירים אלא ביום דנפקא ליה התם מדכתב רחמנא ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום והשתא הא דזר חייב מיתה על ניסוך היין משכחת לה בבאים עם הזבח דאינן כשירים אלא ביום אבל לא בבאים בפני עצמן דהא ליכא למימר דאפי' באים בפני עצמן נמי אע"ג דכשרים בלילה מ"מ חשיב ליה סוף עבודה דיממא הואיל ובאים בגלל הזבח ולא בגלל עצמן ודמי לאיברים ופדרים דאע"ג דכשירים בלילה חשיב ליה סוף עבודה דיממא דודאי לא דמי דאיברים ופדרים מגוף הזבח הן וזריקת דם הזבח מכשירן להקטרה והא בלא הא א"א אבל ניסוך היין אינו מגוף הזבח ואפשר להו בלא זריקת הקרבן דהא אפשר להביאן לאחר זמן אע"ג דלא קדשי בשעת זריקה הילכך ודאי נסכים הבאים בפני עצמן לאו עבודת יום חשיבא ואין זר חייב עליה מ"מ משכחת לה לניסוך היין דהוה ליה עבודת יום לחייב עליה זר מיתה בבאים עם הזבח דפסולין בלילה הואיל ונתקדשו בשחיטת הזבח אבל הא ודאי קשה אמאי חייב זר מיתה אניסוך המים הא עבודת לילה לגמרי היא ולא שייך לזבח כלל כדמוכח להדיא רפ"ק דתענית גבי הא דאר"א מזכירין גבורות גשמים ביו"ט ראשון של חג ור"ל בגמ' דמניסוך המים גמר לה ומזכיר מאורתא ליל יו"ט ראשון דמה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפי' מאורתא אלמא ניסוך המים כשר בלילה וגם לא שייך כלל לזבח דהא ניסוך המים חובת החג ועדיין לא הקריבו בליל יוט"ר שום קרבן מחובת החג ש"מ דאינו בא בגלל זבח כיון דקדים לכל הקרבת קרבנות החג וכ"ש למאי דפי' ניסוך היין הבא בפ"ע לאו עבודת היום חשיב ליה מטעמא דפי' בסמוך דודאי ניסוך המים לא חשיב עבודת היום מה"ט ואע"ג דאמר לקמן בפרקין אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר הא ודאי לא דמי לניסוך היין הבאים עם הזבח דשחיטת הזבח מקדשן אבל ניסוך המים לא קידשן שחיטת התמיד אפי' אם נסכן בשעת התמיד כדמוכח בספ"ד דסוכה (דף מ"ח) אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מיהו מפירש"י משמע שם רפ"ק דתענית דלא גרסינן להא דאמר ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה דפי' מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה שממלאים הכלי מים לניסוך המים בלילה ויש ספרים דגרסי בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה כו' ולספרים דלא גרסי לה ניחא די"ל דאין ניסוך המים אלא ביום דוקא ושם בחידושי יתבאר עוד יותר:

דף כ"ו ע"ב מנין להפשט וניתוח ששוין בזר ואע"ג דלא כתיב בהו כהן ומהיכא תיתי דבעו כהונה י"ל משום דכתיב לעיל מיניה גבי עולת בן בקר והקריבו בני אהרן הכהנים וזרקו את הדם והפשיט את העולה ונתח ה"א דוהפשיט ונתח אכהנים דכ"ר גבי והקריבו קאי תדע דהא גבי זריקה לא כתיב כהן אע"ג דודאי בעי כהונה וזר חייב עליה מיתה כדאמר לעיל אלא ע"כ וזרקו אכהנים דכתיב לעיל מיניה גבי והקריבו קאי ה"נ אפשר לומר והפשיט ונתח נמי אכהנים דוהקריבו קאי. ויליף לה מונתנו בני אהרן הכהנים אש דכתיב אחר והפשיט ונתח ואי ס"ד דכל העבודות הכתובים אחר והקריבו אכהנים דכתיב גבי והקריבו קאי ועליה סמיך למה לן דכתב כהונה גבי נתינת אש נימא נמי דקאי אכהנים דוהקריבו אלא ע"כ דהפשט ונתוח לא בעו כהונה ואי לא כתב רחמנא כהונה גבי נתינת אש דכתיב בתר הפשט ונתוח ה"א דונתנו אש קאי אהני דהפשט ונתוח דסמיך ליה ומינייהו קסליק דכשרים אפי' בזר ה"נ נתינת אש תהא כשרה בזר קמ"ל קרא דבעו כהונה והשתא וזרקו ודאי אכהנים דלעיל דגבי והקריבו סמוך למד מהא דבעו כהונה ובדין הוא דהול"ל דוהפשיט ונתח נמי אההוא כהנים סמיך אלא מדכתיב בתרי' גבי נתינת אש כהונה גלי קרא דכהונה דוהקריבו לא קאי אוהפשיט ונתח ואילך הנאמר קודם נתינת אש מיהו זריקה דכתיבא לפני פניו דנתינת אש אין לך להוציאו מכלל כהונה דוהקריבו דכיון דאיכא למימר דכהונה דגבי נתינת אש לא אתי אלא לאפוקי להפשט וניתוח לחוד דלפניו די לך ואין להוציא לזריקה דלפני פניו מכהונה דוהקריבו ועוד דבזריקה גלי רחמנא בהדיא במקום אחר דבעו כהונה דכתיב גבי עולת צאן וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו ובע"כ ילפינן להו מהדדי שהרי והקריבו זו קבלת דם גבי עולת צאן לא כתיב ואפי' הכי בעי קבלה ש"מ דמעולת בן בקר יליף לה ה"ה דילפינן עולת בן בקר דזריקה בעי כהונה מעולת צאן ופי' זה עיקר דאילו לפי' א' דמכהונה דנתינת אש א"א למעט דלא קאי עליה כהונה דוהקריבו אלא לפניו ולא זריקה דלפני פניו תקשה לך מנ"ל למעט מכהונה דנתינת אש לב' מילי הפשט עם נתוח די לך למעט נתוח לחוד דלפניו ולא להפשט דלפני פניו אלא ע"כ כהונה דנתינת אש גלי על כל הכתוב לפניו ולפני פניו בתר והקריבו דלא בעי כהונה וזריקה דבן בקר דבעי כהונה מבן צאן נפקא ליה דכתיב ביה כהונה בהדיא. א"נ י"ל דהא דצריך מיעוטא להפשט וניתוח דלא בעי כהונה משום דה"ל בכלל דבר המזבח ומשום לתא דתשמרו את כהונתכם דמה"ט ר"ל בברייתא בסמוך דשחיטה בזר פסולה אי לא דגלי קרא דכשירה כדאמר בסמוך והא דפריך האי מיבעי ליה לגופיה והא למאי דפי' לגופיה ל"צ דנתינת אש בעי כהונה