גבורת ארי תענית צח

קרבנו של אדם קרב אלא א"כ עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי ומשני אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט והתם נמי פירש רש"י דנפקא לן בספרי מתשמרו דגבי תמיד ותימא וכי אפשר למילף קרבן יחיד מקרבן ציבור דחמיר מיניה בהרבה דברים ומהן שדוחין את השבת וטומאה מה שאין כן בקרבן יחיד ונראה לי דודאי מן התורה אינו צריך מעמד אלא תמיד בלבד ולא שאר קרבנות ואפילו מוספין נמי לא דהאי תשמרו אתמיד לחוד קאי כדאמרינן לענין ביקור אלא דרבנן תיקנו למצוה מן המובחר למוספים וקרבן יחיד דמסכת סוטה שיהו בעלים עומדין על גבן תדע דהא אמרי' בגמ' כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן אלמא מעמד מעכב אפי' דיעבד שמע מינה הא דאמרי' במתני' אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו דיעבד נמי לא והא בפרק ג' דעירובין (דף ל"ב) תניא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר כו' ומפרש התם דהיינו טעמא חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופר אלמא אפילו לכתחלה נותנת מעות בשופר והולכת לה וסומכת על חזקה זו שיקריבו היום שלא בפניה ובע"כ ההיא דסוטה דזבין וזבות צריכין לעמוד על קרבנם אינו אלא למצוה מן המובחר בדאפשר לה להתעכב שם והשתא מ"ש מתמיד דמעמד מעכב אפילו דיעבד אלא ע"כ האי תשמרו אתמיד לחוד קאי ואי אפשר לשאר קרבנות ללמוד מתמיד מטעמא דפירשתי אלא דרבנן תיקנו בשאר קרבנות לכתחילה בדאפשר מכל מקום נראה לי לקרבנות ציבור כגון מוספין שצריך מעמד מן התורה דדריש בספרי קרבנו זה הדם לחמי אלו אימורין לאשי אלו קומצין ולבונה ריח ניחוחי אילו בזיכי לחם הפנים תשמרו שיהיו כהנים ולוים עומדין על גביו:

מ"מ אכתי קשה לי דבפרק ו' דתמורה (דף כ"ט) אמר ר"י מנין למוקצה מן התורה פירוש שמוקצה לעבודת כוכבים אסור בהקרבה שנאמר תשמרו להקריב לי ולא לאדון אחר והא מוקצה אפילו לקרבן יחיד נמי פסול כדאמרינן התם ובכמה מקומות ואיך יליף לה מהאי קרא שנאמר בתמיד ומאי שנא מביקור דלא ילפינן שאר קרבנות מתמיד:

ודע דנראה שצריך לומר אלו קומצי לבונה בלא וי"ו ולא גרסינן אלו קומצין ולבונה בוי"ו דמשמע דתרי מילי נינהו והא קומצין דהיינו קומץ מנחה בצבור לא משכחת לה ואי מקומצי דמנחת יחיד מיירי הא קרבן יחיד אין צריך שימור מן התורה כדמוכח ההיא דפרק ג' דעירובין אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן ואקומצי לבונה של לחם הפנים קאי שהוא קרבן צבור ואע"ג דקומץ אחד של מנחה משכחת לה בציבור בקומץ דמנחת העומר נקמצת ושיריו נאכל כדתנן במנחות פרק רבי ישמעאל מיהו מדנקט בספרי אלו קומצין לשון רבים אי אפשר לומר דאקומץ של עומר לחוד קאי ואי אקומצין של עומר ולחם הפנים קאי אתרווייהו מאי לבונה דנקט בתר כן הא בציבור לבונה לא משכחת לה אלא של לחם הפנים והא הוי בכלל קומצין דרישא אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן וחדא היא:

היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים. משמע שצריך מעמד מכולן לעמוד על גבי התמיד ולכאורה משמע דמן התורה צריך שיהא מעמד מכל הני דמשמע דארישא קאי דקאמר לפי שנאמר את קרבני ועלה מסיים שהיה מעמד של כהנים לוים וישראלים אבל הא ליתא כדמוכח בגמרא וכמ"ש שם:

אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום ה' קשה לי כיון דתנא שהיו מתענין מיום ב' עד יום ה' מניינא דארבעה ימים למה לי וכה"ג דייק הגמרא בפ"ג דיומא (דף ל"ד) גבי בגדי כה"ג דתנן בשחר היה לובש פלוסין של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה ופריך תנא מניינא למה לי ואין לומר דהא קמשמע לן דלא קפדינן אלא אמנין דארבעה ימים לחוד ואי רצה להתענות יום אחר במקום אחד מהני ארבעה ימים הרשות בידו ואע"ג דבערב שבת אי אפשר להתענות חילוף אחד מארבעה ימים הללו מכל מקום אפשר להחליף אחד מהם ולהתענות אחד בשבת תחתיו וכה"ג משני התם הא קמשמע לן דבבציר מהני לא נעביד הא אי בציר מהני וטפי אהני לית לן בה דהכא אי אפשר לפרש כן דהא מפרש בברייתא בגמרא דתענית כל יום מארבעה ימים הללו מרצה על מה שנברא ביומו בשני על יורדי הים וכו' א"כ להחליף ולהמיר אותו ביום אחר אי אפשר ויש לומר בשלמא התם תני הפרט ברישא שנים עשר מנה ושמונה עשר מנה והדר כללא דסך הכל שלשים מנה משום הכי פריך שפיר מניינא למה לי אבל הכא תני כללא דארבעה ימים ברישא והדר פירש דהני ארבעה ימים הן מיום ב' עד יום ה' לא שייך להקשות הכי דיש לומר תני והדר מפרש. וכה"ג מצינו בפרק ב' דסוכה (דף כ"ז) ר' אליעזר אומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ולא פריך כיון דתני אחת ביום ואחת בלילה מניינא דארבעה