גבורת ארי תענית צד

חסידות ואמרו באושא נמנו להיות אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה ולפירושו ניחא הא דאלעזר דלא אמר אל יבזבז יותר מחומש היינו אינו צריך לבזבז יותר אבל הרשות בידו ולא עוד אלא מדת חסידות איכא:

אלא שאני תמה על פירושו הא דאמר בפ"ד דכתובות המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובפרק ו' דכתובות (דף ס"ז) אמר דכי נח נפשיה דמר עוקבא בזבז לפלגא דממונא ופריך מהא דאושא ומשני הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה ושמע מינה דמחיים אין רשאי לבזבז יותר. ונראה שהרמב"ם העתיק דבריו מן הירושלמי דהכי קאמר התם גמילות חסדים אין לו שיעור הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור כי הא דאמר ר"ל בשם ר' יהושע בן לוי באושא התקינו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה וסבר הרמב"ם דהא דקאמר שיהא מפריש חומש חיובא הוא ויתר מחומש הרשות בידו והוסיף עוד לומר דאפי' מדת חסידות נמי איכא וליתא דיותר מחומש איסורא נמי איכא וכדמוכח מהא דאמרן ובע"כ דגם הירושלמי סבירא ליה כן דיותר מחומש אינו רשאי לבזבז דהא תנן התם אלו דברים שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ואי לבזבז יותר מחומש איכא מידת חסידות מאי דוחקא דירושלמי לאוקמי לגמילות חסדים בגופו משום דהא דבאושא הא אפילו בממונו נמי אמרינן שם דאין לו שיעור למעלה דרשאי לבזבז כמו שירצה ומקבל עליו שכר כיון דאיכא משום מדת חסידות דהא ביכורים נמי יש להם שיעור למטה כדתנן התם אין פוחתין לפיאה מששים והכי נמי ביכורים בששים כדאמרי' בפרק י' דחולין (דף ק"ל) ואפילו הכי חשיב לה בהדי דברים שאין להם שיעור משום דאין לו שיעור למעלה דמפריש כמה שירצה ומקבל עליו שכר כדאמרינן בירושלמי ר' ברכיה בעי אמאי לא תני אפר פרה ורוק יבמה ודם ציפור של מצורע ומשני לא חשיב אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה ואלו אע"פ שהוא מוסיף אין בעשייתן מצוה והכי נמי אם איתא דמדת חסידות איכא במבזבז יותר דמי לפיאה וביכורים אע"פ דיש להם שיעור למטה מדרבנן בששים אפילו הכי קתני להו הואיל ואין לו שיעור למעלה ויש בעשייתן מצוה והוה ליה לאוקמי למתני' בגמ"ח דממונו אלא ודאי יש שיעור אפילו בגמ"ח דממונו אלא ע"כ סבירא ליה להירושלמי דאין רשאי לבזבז יותר מחומש מש"ה אי אפשר לאוקמי בגמ"ח דממונו דהא יש לו שיעור למעלה שלא להוסיף על חומש ודמי לרוק יבמה ואינך דירושלמי דאע"פ שהוא מוסיף אין בעשייתן מצוה וגרע מינייהו דאפילו איסורא איכא במוסיף על חומש והשתא תקשה ההיא דאלעזר איך בזבז כל כך:

וי"ל דהאי דתקנת אושא לאו כולי עלמא מודים בה דהא תנן בפרק ו' דערכין (דף כ"ח) מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמין דברי ר' אליעזר א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו ואמרינן בגמרא דאיכא בינייהו הא דאמר באושא התקינו כו' פי' רבי אלעזר בן עזריה אית ליה להאי דרבי אילא ור' אליעזר לית ליה ואי מבזבז טובא לית לן בה ובלבד שישייר קצת לעצמו דומיא דחרמים והשתא איכא למימר דאלעזר איש ברתותא כרבי אלעזר ס"ל דלית ליה תקנת אושא ובשיעור קצת סגי לפיכך פש גביה חד זוזי ובחידושי למסכת חגיגה יתבאר יותר במילואים הא לא קבילנא עלן מאורתא אין לפרש דהכי קאמר כיון דלא קבילנא אין אנו צריכין להתענות כל עיקר וכדאמר בפרק קמא כל תענית שלא קיבלו מבעוד יום לא שמיה תענית דהא לא אפשר דלא גרע מהא דתניא בפרק קמא (דף י) ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן אלמא אף שלא קיבל עליו מבעוד יום חייב להתענות עמהן משום חומרי המקום שהלך לשם כ"ש שאנשי אותו המקום שצריכין להתענות עמהן אף על פי שלא קבלו מבעוד יום אלא הא דקאמר הא לא קבילנא עלן בלשון שאלה קאמר ליה ונפקא מיניה אי צריך להתפלל תפלת תענית דהא ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין דצריך להתענות משום חומרי מקום שהלך לשם אפשר לומר דאפ"ה אין מתפלל תפלת תענית והשיב לו רבי יוחנן בתרייהו גררינן וכמאן דקבלינן עלן וצריך להתפלל תפלת תענית אי נמי יש לומר כיון דאפילו לרבי יוחנן וריש לקיש שהיו גדולי הדור לא אודעינהו כ"ש דלא אודע לשאר בני העיר שלא חשיבי כל כך וקס"ד דכל בני העיר אין צריכין להתענות ואין זה חשיב מקום שמתענין כיון דכל הציבור או רובן לא קיבלו עליהם מבעוד יום ואמר ליה רבי יוחנן אנן בתרייהו גררינן וכ"ש שאר הציבור והכל חייבין להתענות כאילו קבלו מבעוד יום: