גבורת ארי תענית צב

בא המטר והא אבא חלקיה שהיה מחסידי ארץ ישראל אמר לדביתהו ניסק לאגרא ונבעי רחמי אפשר דמרצי הקב"ה וכו' והא בכאן נמי היה שתי אלה שפרסם הדבר לדביתהו וגם הוא לא שרי להתפלל ביחיד על המטר ודמי לגמרי לעובדא דרב הונא ורב חסדא ובע"כ צריך לומר דמשום ענוה יתירא עבד כן אע"פ שהוא לבד כדי שיבא מטר בשבילו והא בשלהי מסכת מכות דרשו ופועל צדק על אבא חלקיה והכי נמי איכא למימר בהא דרב הונא ורב חסדא ומנלן לרבי זירא מהא דגריעי כחם מתקיפי ארץ ישראל:

דף כד ע"א השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע חייב. פי' רש"י וכשאין מחוסר צידה עסקינן כגון שצד והניחו בתוך הספל להחיות במים משמע דקשיא ליה דאי במחוסר צידה תיפוק ליה אפילו קודם שיבש חייב משום צד שהוא מאבות מלאכות מ"מ איני יודע מה דחקו לפרש כן אע"ג דבמחוסר צידה במזיד א"א לאוקמי דאטו בתרי קטלא קטלית ליה מכל מקום יש לפרש דמיירי בשוגג וחייב שתי חטאות קאמר:

ומכל מקום אין להקשות לפרש"י דמוקי להא דשמואל במזיד וחייב מיתה קאמר היכי משכחת לה למ"ד התראת ספק לא הוי התראה הא בשעה ששולה הדג שמתרין בו התראת ספק הוא דשמא יחזירנו למים קודם שיבש בו כסלע ואין כאן נטילת נשמה בשעת מעשה שהוא שולה אלא שבא לאחר זמן ממילא לא משכחת לה לחייב מיתה משום נטילת נשמה בכה"ג אלא בחונק או שוחט בידים דהוי ליה נטילת נשמה מיד בשעת מעשה דהוה ליה התראת ודאי די"ל על דרך שפי' התוס' ריש פרק קמא דשבת (דף ג') דאמר התם הדביק פת בתנור התירו לו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה והקשו התוס' איך אתי לידי חיוב מיתה הא הוה ליה התראת ספק דבשעה שהדביק פת בתנור שמא היה בדעתו לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה ומה שלא רדה שמא שכח ההתראה ותירץ בשם ריב"א דכיון שהדביק תוך כדי דיבור של התראה ובודאי תאפה אם לא ירדנו לאו התראת ספק הוא דודאי לא היה בדעתו לרדותו קודם אפייה ולא הוי התראת ספק אלא בלוקח אם על בנים למ"ד בפ' בתרא דמכות בטלו ולא בטלו דשמא לא ישבור כנפיה או לא ישחטנה והשתא דשבר כנפיה אין יכול להתרות דלא הוי התראה אלא על הלאו והלא כבר עבר וכן בשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה דכשמתרין בו בשעת אכילת איסור עדיין מחוסר מעשה אכילת תנאי קודם שיתחייב מלקות אבל הכא כשמדביק פת בתנור אין האפיה מחוסר מעשה והכא נמי דכוותיה כיון ששולה תוך כדי דיבור של התראה ובודאי ימות אם לא יחזירנו למים קודם שיבש בו כסלע לאו התראת ספק הוא:

ומ"מ אין דברי התוס' מוכרחים משם דהא לא קאמר התירו לרדותו קודם שיבא לידי חיוב סקילה אלא לידי איסור סקילה קאמר ואיסור בעלמא קאמר דאיסור שבת חמור כל כך דבסקילה החמורה מכל ארבע מיתות ב"ד מיהו מצינו חיובא באופה מיו"ט לחול לרב חסדא לוקה בפרק ג' דפסחים (דף מ"ז) ואפילו רבה לא קאמר התם אינו לוקה אלא מטעם הואיל ובע"כ צריך לומר כדברי ריב"א אלא דיש לומר דהני אמוראי ס"ל התראת ספק שמה התראה:

מיהו סברא זו הכריחו התוס' בפרק ד' דגיטין (דף ל"ג) דאמר התם דהתקין רבן גמליאל הזקן דאם ביטל הגט שלא בפני השליח אינו מבוטל אע"ג דמן התורה מבוטל משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין והקשו התוס' בשם ר"ת היכי מחייבין לעולם אשת איש שזינתה הא התראת ספק הוא שמא ישלח לה גט ויבטל ותירצו בשם ר"ת דכה"ג לא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמינן אחזקה שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר שהיה שותה יין או מטמא למתים אמאי אמרינן בפ' בתרא דמכות דלוקה ואמאי הא התראת ספק הוא דשמא ישאל על נזירתו ביאור דבריהם הא דפירשו גבי גט ונזיר מוקמינן אחזקה ומאי חזקה איכא הכא הא נזיר כשנשאל על נזירתו עוקר הנדר מעיקרו למפרע והוה ליה כאילו לא היה נזיר מעולם והכי נמי גבי גט ע"י ביטול זה כיון דאפקיעו רבנן לקדושין למפרע הרי לא היתה אשת איש מעולם אלא הכי פירושא דאוקמי אחזקה היינו דיש לומר דלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישלח לה גט ואפילו ישלח לא יבטלנו שלא בפניו והכי נמי גבי שולה יש לומר דלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא יחזירנו למים קודם שיבש בו כסלע:

וראיתי להתוס' בפ' הערל (דף פ') גבי דאמרי' התם אכל חלב מבן י"ב ועד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן היה באותו שעה ופירשו התוס' נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא