גבורת ארי תענית פח

דאם לא כן היה טמא דאע"ג דלא חזי לגר בפניו שלא בפניו חזי והיינו בבלע ולא לעס דכיון דקרא סתמא כתיב מי לא עסקינן דמיירי נמי בבלע בלא לעיסה וכדדייק מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ועדיין לא נתעכל והשתא למה לי למימר מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה אפילו אי אכל בתחילת היום דשהה כשיעור עיכול כיון דקרא מיירי נמי בלא לעסה אין כאן עיכול וע"כ מדאמר רחמנא טהור הוא בעל כרחו שמע מינה דטומאה בלועה אינה מטמאה ומהאי טעמא כ"ש דמוכח נמי אדרבי יוחנן דאמר אחד זה ואחד זה עד לכלב והוה ליה לרבה למימר הכי דהוי מוכח אליבא דכולי עלמא ולמה ליה להוכיח מאכילת סמוך לשקיעת החמה כיון דמכל מקום אי אפשר להוכיח מהא לחוד אלא מטעמא דמי לא עסקינן דבלע ולא לעסה והא בהא טעמא לחוד סגי להוכיח אליבא דכולי עלמא דטומאה בלועה אינה מטמאה. אלא ודאי שמע מינה דאפילו בלע ולא לעסה הוי עיכול משום הכי אי אפשר לרבה להוכיח דטומאה בלועה אינה מטמאה אלא מאכילה סמוך לשקיעת החמה דאי אכלה קודם בכל ענין הוי עיכול אפילו בלע ולא לעסה:

והכי נמי קשה לי על מה שתירצו דהיכא דנמצא במעיו לא הוי עיכול דא"כ למה ליה לרבה להוכיח מהאי טעמא דמי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה הא אפילו אכל קודם נמי שפיר שמע מינה דטומאה בלועה אינה מטמאה דהא כיון דעדיין במעיו לא הוי עיכול ומכל מקום לא תקשה לך למאי דפירשו התוס' דההיא מעשה דזאבים שבלעו היה על ידי לעיסה איך רצה לפשוט שם בפרק ו' דמנחות מדטיהרו את הבשר דשמע מינה דהוי עיכול דשאני התם דלא חזיא לגר אפילו שלא בפניו דנמאס על ידי לעיסה ודילמא ס"ל כבר פדא דטומאה חמורה עד לגר ואע"ג דמת טמא במגע ומשא הא בין מגע בין משא הוי בכלל טומאה חמורה דעד לגר לבר פדא כדפירש רש"י שם בחולין משום הכי טיהרו הבשר סתמא דמשמע בין ממגע בין ממשא ודלא כפירוש רש"י בפרק שלישי דבכורות (דף כ"ג) דטומאה חמורה היינו משא וטומאה קלה היינו מגע ואפילו לבר פדא עד לכלב דליתא כמו שכתוב בשה"מ דלא קשה מידי דטומאת מת שאני דאפילו לא חזיא לגר מטמא כדמוכח בפרק ז' דנזיר (דף נ) דתנן התם דנזיר מגלח על כזית נצל מן המת ומבעיא לן יש נצל לבהמה פירוש לטמא משום נבילה או אין נצל לבהמה וקאמר הניחא למאן דאמר טומאה חמורה עד לגר כו' שפיר פירוש וכיון דנצל לא חזיא לגר הא ודאי אין נצל לבהמה ואפילו הכי למת יש נצל לכ"ע אע"ג דלא חזיא לגר ועוד הא מלא תרווד רקב של מת טמא אע"ג דעפרא בעלמא הוא ואפילו לכלב לא חזיא ומהשתא הא דטהרו את הבשר בהא עובדא דבלעו זאבים משום עיכול הוא:

מיהו קשה לי מדטהרו את הבשר דרכיך שמע מינה דבבשר יש עיכול ובסוף פרק ז' דחולין (דף ק"ג) אמר בלע חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב ואמר שמע מינה תרתי שמע מינה דהרי נהנה גרונו בכזית וש"מ דלא הוי עיכול אלמא אפילו בשר דרכיך נמי לא הוי עיכול ודוחק לחלק בין בשר שאר בעלי חיים לבשר אדם דבשר אדם רכיך יותר משאר בעלי חיים משום הכי הוי עיכול אבל בעלי חיים אקושי טפי ולא הוי עיכול ועוד דא"כ תקשה מאי קמבעיא ליה פיל שבלע כפיפה מצרית אי הוי עיכול או לא השתא בשר בעלי חיים דודאי רכיך יותר ויותר מכפיפה מצרית לא הוי עיכול כפיפה מצרית דאקושי טפי לא כל שכן דלא הוי עיכול:

מיהו למאי דפירשו התוס' דהיכא דיצא דרך בית הרעי הוי עיכול טפי מנמצא במעיו אפשר לומר דהיכא דלא יצא דרך בית הרעי אלא הקיאו דרך פיו דמי לנמצא במעיו ולא הוי עיכול משום הכי בלע חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב ולא הוי עיכול. אבל למאי דתירצו בשם רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן הא לפי דבריו בעל כרחך הא דמחלק בין איסור לטומאה אינו אלא מדרבנן ומן התורה אפילו לענין איסור הוי עיכול וכה"ג אמרי' בפרק קמא דביצה גבי האוכל מנבילת עוף הטהור מן השלל של ביצים אפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן דודאי אין לחלק בשל תורה בין איסור לטומאה ומדחייב מלקות בבלע חצי זית והקיאו וחזר ואכלו שמע מינה מן התורה לא הוי עיכול וא"כ תקשה ההיא עובדא דזאבים אמאי טיהרו את הבשר:

והכי נמי למאי דפירש רש"י דעובדא דזאבים דבלעו כשהן שלימים ואפילו הכי הוי עיכול משום הכי טהרו את הבשר תקשה מהאי דבלע חצי זית דסוף פ"ז דחולין דשמע מינה דלא הוה עיכול ולפירוש התוס' דמחלקין בין בלע ללעסה וההיא דזאבים בלעסה הוי נמי ניחא דההיא דסוף פרק ז' דחולין מיירי בבלע ולא לעסה אבל לפירש"י דההיא דזאבים בבלע ולא לעסה איירי תקשה מההיא דסוף פרק ז' דחולין: