גבורת ארי תענית פז

ביום אשדה קאי דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת וזהו שיבוש נמשך משבוש הקדום ומניה וביה מוכח שהוא שבוש דמתחיל נראתה ביום אשדה קאי ומסיק דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת הא בברייתא קתני נראתה ביום משולחת אלא ודאי טעות סופר הוא וכן צ"ל והא דקתני נראתה ביום לאו אשדה קאי:

טרפה ב בני אדם כאחד. נ"ל דהאי כאחד לא גרסי' גם בברייתא לא גרס כאחד דאם טרפה ב בני אדם כאחד אפילו לא אכלה אלא א' מהן אין זה הוכחה שהיא משולחת מדטרפה ב' כיון דבחדא טריפה טרפה לשניהם ואכלה א' מהן מיהו קשה לי למה ליה לאשמעינן בטרפה ב' בני אדם ולא אכלה אלא אחד מהן לאשמועינן בלא טרפה אלא אחד ולא אכלתו דהוי משולחת דהא חד טעמא לשניהם כיון דטרפה שלא לצורך אכילתה ודאי משולחת היא:

ויש לומר ע"ד שפירשו התוס' טרפה שנים ואכלה אחד מהן ה"ה טרפה שנים ולא אכלה אחד משולחת והא דנקט אכלה אחד מהן רבותא הוי דאע"ג דאכלה אחד הוי משולחת. והכי נמי משום הכי לא קאמר טרפה אחד ולא אכלתו הוי משולחת דרבותא הוי בטרפה שנים אע"ג דאכלה אחד מהם הויא משולחת מיהו לא דמי כל כך בשלמא טרפה שנים ואכלה אחד שפיר הוי רבותא יותר מלא אכלה אחד מהם דאע"פ שאותו שאכלה אין לו ענין לומר שמחמת שהיא משולחת טרפתו אלא מחמת שהיא רעיבה אפילו הכי הויא משולחת ואי הוי תני טרפה שנים ולא אחד מהן ה"א דאינה מוחזקת למשולחת עד שתטרוף ב' בני אדם שלא לצורך אכילתה אבל טרפה שנים ואכלה אחד אינו רבותא יותר מלא טרפה אלא אחד ולא אכלתו ואי הוי תני טרפה אחד ולא אכלתו דהוי משולחת ממילא ידענו דה"ה לטרפה שנים ואכלה אחד דהוי משולחת על ידי זו שלא אכלתו וכי ס"ד דע"י זה שאכלה יצאת מחזקת משולחת אפילו על זה שלא אכלתו הא ודאי אין סברא לומר כן תדע מדפריך אהא דטרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהן משולחת והא אמרת אפילו רצתה לימא דרבותא קמ"ל דבשלמא רצתה לחוד ולא השיגתם ולא טרפה אפילו אחד מהם רעי טפי דהא ודאי בע"כ ברצתה לחוד לא מחזקינן לה בסתמא דמחמת שהיא רעיבה רצתה אחריהם לאכלם אלא שברחו מידה אלא ודאי מסתמא מחזיקינן אותה במשולחת ולא ברעיבה וכיון שכן יש לומר דרבותא קמ"ל בהא דאכלה אחד מהם דלא מבעיא רצתה דהוי משולחת ולא אמרינן דמחמת רעבון עשתה אלא אפילו טרפה שנים ואכלה אחד לא אמרינן דעל ידי זה שאכלתו יצאת מחזקת משולחת אפילו אאידך שטרפה ולא אכלתו קמ"ל דאפילו הכי הוי משולחת אלא ודאי אין זה סברא ואכתי תקשה הוי ליה למימר טרפה אחד ולא אכלתו דהויא משולחת והוא הדין ממילא ידענא לטרפה שנים ואכלה אחד ויש לומר דמשום הכי לא קאמר טרפה אחד ולא אכלתו (חסר):

דף כב ע"ב מעשה ובלעו זאבים וכו' פרש"י כשהן שלימים בפרק ו' דמנחות (דף ס"ט) בעי רמי בר חמא פיל שבלע כפיפה מצרית וכו' מי הוי עיכול או לא הוי עיכול ורצה לפשוט מהאי עובדא שטימאו את העצמות ודחי שאני עצמות דאקושי טפי והא דטיהרו את הבשר דחי שאני בשר דרכיך ופירשו שם התוס' אע"ג דנקט שבלע מסתברא שלא היו שלמים משום דקשיא ליה אמאי טהרו הבשר הא תנן בפרק קמא דבכורות (דף ג') דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא לא הוי עיכול לפיכך פירשו כל דבר שהוא שלם שניכר בשלימתו שלא נתעכל ולא לעס בפיו בין לענין טומאה בין לענין איסור לא הוי עיכול לפיכך דג טהור שבלע דג טמא אסור דלהכי נקט שבלע דלא הוי עיכול וזאבים שבלעו תינוקות אע"ג דנקט שבלע מסתברא שלא היו שלימים משום הכי הוי עיכול לבשר ולפי זה תקשה לפירוש רש"י שבלעו כשהן שלימים מההיא דפרק קמא דבכורות דדג טהור שבלע אלא שהתוס' פירשו שם בשם רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן:

עוד תירצו התוס' שם דהיכא דיצא דרך בית הרעי הוי עיכול טפי מהתם שנמצא במעיו וקשה לי דבפרק ד' דחולין (דף עא) מוכיח רבה דטומאה בלועה אינה מטמאה מדכתיב והאוכל יכבס בגדיו מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה פירוש ואכתי לא נתעכל עד הלילה ואמר רחמנא טהור ופריך דילמא שאני התם דלא חזיא לגר הניחא לר' יוחנן דאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב שפיר אלא לבר פדא דאמר טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב מאי איכא למימר ומשני נהי דלא חזיא בפניו שלא בפניו מחזי חזיא ופרש"י שלא בפניו חזיא אם בלע חתיכה קטנה ולא לעסה חזיא למי שאינו יודע שבלע ובודאי הכי הוא דמיירי שלא לעסה דאילו בדבר הנלעס אפילו מי שלא ידע שבלע על ידי לעיסה נמאס ולא חזיא לגר והא כיון דלבר פדא טומאה חמורה עד לגר אין להוכיח מוהאוכל יכבס בגדיו דטומאה בלועה אינו מטמא