גבורת ארי תענית פד

בכל שבת כל ימי חייו ומ"מ הן זוכין במותר מנכסיו ולא דמי להאומר נכסי לך ואחריך לפלוני דאין לשני אלא מה ששייר ראשון כדאמרי' בפרק ח' דב"ב דשאני התם דאמר נכסי לך שזיכה לו כל הנכסים ולא נתן לשני אלא מה שישייר הראשון אבל הכא לא נתן לבניו כל נכסיו אדרבה עיקר נתינתו לאחרים אלא ששייר בהן זכות לבנו כדי שקל לשבת ואין להאריך כאן יותר בזה:

פנו את הכלים ואחר כך פנו מטתי שמובטח לכם וכו' ואע"ג דאמר אל יעמוד במקום סכנה ואם עושין לו נס מנכים לו מזכיותיו ונפקא לי' מיעקב דאמר קטנתי מכל החסדים והא אין לך צדיק גדול מיעקב בחיר שבאבות ואיך הוא סמך על הנס לפנות הכלים תחילה ואחר כך מטתו ורב אדא בר אהבה קפיד לעיל על רב הונא שעשה לו כיוצא בזה ואפילו במקום פסידא יתירה י"ל דודאי לכתחילה אין לעמוד במקום סכנה אפילו צדיק גמור ולסמוך על צדקתו דשמא אין עושין לו נס או מנכין לו מזכיותיו דאין לטרוח כלפי שמיא לכתחילה אבל אם נזדמן לצדיק גמור מקום סכנה ממילא בלי מתכוון כההיא דנחום שהיה מוטל מיטתו כבר בבית רעוע בודאי עושין לו נס ואין מנכין לו כלום הואיל ולא נתכוון לכך ואפילו אם מאריך ומרחיב לזמן הנס יותר מן ההכרח כמו שאמר פנו כלים ואחר כך מיטתו לית לן בה כיון דמוכרח להתחלת הנס שלא יפול הבית עד שיפנו מטתו כי מאריך ומרחיב לזמן הנס יותר קצת משום פניית הכלים קודם למטתו לית לן בה כיון דאי אפשר כאן בלא איתרחש ניסא עכ"פ. אין זה מילתא יתירא כולה האי אם ממשיך בידים משך זמן הנס יותר קצת כנ"ל:

למחר כי חזינהו אמר גם זו לטובה כי מטא התם וכו'. גירסא זו ברור לי דמשובשת היא דמשמע למחר מיד ראה אותם שהוא עפרא בעודו בדרך ואפילו הכי אמטינהו לבי קיסר ודבר תימה היא איך מילא לבו לעשות כן אבל בפרק חלק (דף ק"ט) מייתי להא עובדא ושם הגירסא מתוקנת והכי גרסינן התם כי מטי להתם פירוש לבי קיסר ונתן להם הדורון אשתכח עפרא ועוד אישתני קצת התם הגירסא בעובדא זו משמעתין מכל מקום המכוון אחד אלא שיש שם קיצור בהא דגרסינן התם שקלו אינהו אמטו להתם קטלינהו להני דיורי משמע מיד קטלינהו בלא בדיקה והכא הגי' בדקו ולא אשכחו קטלינהו והתם קיצר בדבר דודאי לא קטלינהו עד לאחר שבדקו ולא אשתכח:

בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר:

קשה לי מדנקט ג' ימים זה אחר זה אלמא סתים לן תנא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה דתניא בסוף פ"ו דיבמות (דף ס"ו) נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי דס"ל בתרי זימנא הוי חזקה רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא דאילו לרבי ביצאו ב' מתים בג' ימים זה אחר זה הוי דבר והא אמר התם נישואין ומלקיות סתם לן תנא כרבי נישואין דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל גירשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים ודייק הגמרא שני אין שלישי לא מלקיות מי שלקה ושנה בית דין כונסין אותו לכיפה. ווסתות ושור המועד סתם לן כרשב"ג דתנן אין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענו שלשה פעמים והיינו משום דנשואין מילתא דאיסורא הוא ובשל תורה הלך אחר המחמיר אבל ווסתות דרבנן לקולא והשתא אמאי לא חשיב לההיא דאיזהו דבר בהדי ווסתות ושור המועד דסתם לן כרשב"ג מדתנן שלשה מתים בשלשה ימים דאילו לרבי בשני מתים בשלשה ימים סגי:

עוד קשה לי דמן הסברא ראוי לדמות ההיא דדבר לההיא דנשאת לראשון ומת כו' דקי"ל כרבי להחמיר ולשלישי לא תנשא משום דחמירא סכנתא מאיסורא והכא נמי בשני מתים חשוב ביה ראוי להתרעה מספק סכנה:

והא ליכא למימר דהא דתנן שלשה מתים בשלשה ימים דוקא לאו משום דבתלת זימני הוי חזקה דבתרי זימנא הוי חזקה ומיתה שאני שהכל למיתה עומדין ודרך כל הארץ היא הלכך מת הראשון אינו מן המנין שזה דרך של עולם הילודים למות ואין השינוי מדרך העולם מתחיל אלא מן המת השני הלכך שלשה מתים לענין חשבון חזקה אינו אלא תרי זימני ולא דמי לכל הני דחשיב בפרק ו' דיבמות דפעם ראשון נמנה לחשבון חזקה דשאני התם דגם פעם הראשון אינו בא מחמת שהוא דרכו של עולם דנשאת לראשון ומת אין זה מחמת דרכו של עולם שמת בעלה של זו דוקא וכן כולן דהא אפילו הכי תקשה מדנקט שלשה מתים בשלשה ימים בשלמא הא דבעי שלשה מתים ניחא מטעמא דפירשתי אלא הא דנקט שלשה ימים דמשמע בשלשה מתים בשני ימים לא וכדתני' בברייתא בגמרא ואמאי כיון דבאחד בשני ימים הללו יצאו ב' מתים המת השני יהיה מן החשבון לצרף אותו להמת של יום האחר ובתרי זימני יהא חזקה דהא המת השני הוי שינוי מדרך העולם: