גבורת ארי תענית פה

ועיר המוציאה ה' מאות רגלי כו' משמע שהולכין בזה אחר חשבון אנשים דבה' מאות שלשה מתים בשלשה ימים הוי דבר לפי חשבון זה אלף ות"ק דהוי שלשה מתים נגד ת"ק בעי ג' פעמים כזה שהן ט' מתים וה"ה ב' אלפים י"ב מתים בג' ימים ואלף ששה מתים בשלשה ימים וכן לעולם לפי חשבון הרגלי חשבון המתים. וקשה לי אמאי מדלג דלוגי מאלף ותני לה' מאות הא אלף הוא חשבון ממוצע ביניהם והוה ליה למתני או אלף עם אלף ות"ק או אלף עם ה' מאות והא מהא נמי שמע מינה ממילא דלפי חשבון הרגלי חשבון המתים ויש לומר דנקט הני תרתי משום דמצא להו דוגמא כפר עכו ועמיקי אבל אלף דלא מצא עיר של אלף רגלי להביא לדוגמא משום הכי לא נקט לה:

ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר קשה לי הא דבארבעה ימים משנה שאינה צריכה היא בשלמא הא דביום אחד קמשמע לן לאפוקי דר' מאיר דאמר ריחק נגיחותיו חייב כו' כדאמר בסמוך אבל בארבעה ימים דנקט למה לי פשיטא כיון דאמר ברישא בשלשה ימים ממילא שמע מינה בארבעה לא דמה לי ארבעה ימים או מאה ימים הא ממילא שמע מינה מרישא דלא ויש לומר דמשום סיפא דעיר של חמש מאות ג' מתים בשלשה ימים הוי דבר נקט לה דבארבעה ימים לא הוי דבר והתם טובא קא משמע לן דהא כיון דמדמינן הא מילתא דדבר לההיא נגיחות דשור המועד כדאמר בסמוך והא גבי שור המועד פליגי תנאי בפרק ב' דבבא קמא (דף כ"ד) דלר"מ הוי מועד בג' נגיחות אפילו ביום אחד ולר"י בין לנגיחה ובין לחזרה ג' ימים דוקא ולר' יוסי להעדאה בג' ימים ולחזרה ביום א' סגי ולר"ש איפכא להעדאה ג' פעמים ביום אחד סגי ולחזרה ג' ימים דווקא והשתא האי תנא דלחזקה של דבר בעי ג' ימים דווקא מכל מקום לחזרת דבר להוציא מחזקת דבר לאחר שהוחזק אי בעי נמי שלשה ימים וכר' יהודה דמשוי להו להעדה ולחזרה גבי נגיחות לשלשה ימים או להוציא מחזקת דבר לאחר שהוחזק בחד יומא סגי וכר' יוסי דבעי להעדאה שלשה ימים ולחזרה ביום אחד סגי ליה משום הכי תני סיפא גבי ה' מאות רגלי דהוי חזקת דבר בשלשה מתים בשלשה ימים דבארבעה ימים אין זה דבר שמע מינה דסבירא ליה להוציא מחזקת דבר בעינן שלשה ימים ולא סגי ביום א' דאי ביום א' סגי הא דשלשה מתים אילו היו בד' ימים יום א' בין שני ימים רצופים הפסק שלא מת בו שום אדם ואי לחזרת דבר ס"ל דסגי ביום א' לאשמועינן רבותא טפי דאפילו לאחר שהוחזק בחזרת חד יומא סגי לבטל החזקה כ"ש קודם שהוחזק דיום שלא מת א' מפסיק בין הג' ימים שלא יצטרפו לענין חזקת דבר אע"כ שמע מינה דס"ל להאי תנא דלהוציא מחזקת דבר שלשה ימים בעינן והא לא שמעת מינה מרישא דאלף ות"ק רגלי די"ל דבארבעה ימים מיירי שמתו ג"כ בכל יום אלא שבאחד בשני ימים מתו ג' ובשני ימים הנותרים מתו בכל יום שנים שנים ולעולם לחזרה לגמרי שלא מת שום אדם ביום א' נמי סגי אלא ודאי ברישא בכדי נקט לה להאי דבארבעה ימים אין זה דבר אלא אגב סיפא נקט לה ברישא ג"כ דדרך תנאי' למינקט נמי לרישא אגב סיפא כדאמר בסוף פ"ק דזבחים (דף טז):

ע"ב הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם בפ' י"א דמנחות (דף צ"ה) רמינן לה אהא דתניא בשעת סילוק מסעות זבין ומצורעים משתלחין חוץ למחיצתן ומשני לא קשיא הא רבי אליעזר הא רבנן דתניא ר' אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר כו' אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין ע"כ וקשה לי איך מוקי להא דהוגללו הפרוכת דאמר ר' יוסי הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם כר' אליעזר דמקיש זבין ומצורעין לטמא מת לענין פסח הבא בטומאה הא לא דמי דבשלמא התם דאיכא מחנה שכינה לפנינו ואפילו הכי אין טמאי מת משתלחין דרחמנא התיר לטמא מת בצבור כדכתיב איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה ואין צבור נדחין אלא עבדי בטומאה שפיר יש להקיש זבים ומצורעים לטמאי מת אבל בהא דהוגללו הפרוכת הא דאין טמאי מת משתלחין לאו משום דהותר להם טומאה אלא דאין כאן מחנה שכינה לגמרי ולא משום דהותר להם לטמא מת לכנס למחנה שכינה ואיך דנין אפשר משאי אפשר דהא דאין טמאי מת משתלחין ממחנה שכינה משום דאי אפשר הוא דהשתא אין מחנה זו כלל בעולם אבל זב שאסור נמי במחנה לויה ומצורע אפילו במחנה ישראל אסור אפשר להם להשתלח ממחנות אלו דהא איתנהו בעולם ולא דמי למחנה שכינה דטמא מת הכי נמי דמשתלחין ממחנה לויה וישראל. והשתא לא מבעיא למאי דמשני רב אחדבוי בפרק דר' דנדה (ד' ל"ז) דתניא כימי נדתה תטמא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת ז' עולה להם אף ימי לידתה כן ופריך וכי דנין אפשר משאי אפשר פירוש לידה