גבורת ארי תענית פב

ולפירוש זה יש לומר דלר' יוחנן ההיא דצואה היא לגמרי איפכא מההיא דשם בקביעות הטמא תליא כולה מילתא בעומד טמא ובטהור כלל כלל לא והכא באדם תליא כולה מילתא בעומד אסור לקרות ק"ש ובעובר מותר ובצואה בין עומדת בין עוברת מותר ובלבד שיהא האדם עובר ולא עומד ואיכא למימר דרבא נמי כרבי יוחנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר דצואה עוברת דאסור לקרות קריאת שמע אלא באדם עומד אבל באדם עובר אפילו צואה עומדת מותר כר' יוחנן והא דפליגי אביי ורבא בצואה עוברת ולא פליגי בצואה עומדת ואדם עובר דלאביי דמדמי להו אסור לקרות ק"ש כמו טמא עומד דטמא ולרבא מותר ובזה אביי לחומרא ורבא לקולא להודיעך כח התירא דאביי דמתיר בצואה משום הכי פליגי בהא ואפשר לומר דלרבא בין בצואה עוברת בין באדם עובר תרווייהו אסור ולא סבירא ליה כר"י דמהלך במבואות המטונפות דמניח ידו על פיו וקורא והשתא הוי פלוגתא דאביי ורבא בצואה עוברת דוקא אבל לא באדם דבין לאביי בין לרבא אסור לקרות אבל הא לא מסתבר דלר' יוחנן בחד צד לחוד אזלינן להקל בצואה עוברת אע"ג דאדם עומד או אדם עובר אע"ג דצואה עומדת מותר לקרות ק"ש ואינו אסור אלא בשניהם עומדים ופליג ר"י בין אאביי בין ארבא דאין לנו לעשות פלוגתא חדשה מה שלא מצינו להדיא וכל למעוטי במחלוקת טפי עדיף:

מיהו בהא ודאי יש לעיין בשניהם עוברים בין האדם בין הצואה אי מותר לקרות ק"ש ואליבא דאביי לא מבעיא לי דכיון דמדמי ההיא דצואה לההיא דאדם טמא השתא צואה עוברת אע"ג דאדם עומד לחוד מותר כל שכן בשניהם עוברין וכן לר"י דמתיר באדם עובר לחוד כ"ש בשניהם עוברים דשרי אכן ניזיל למאי דקיימא לן כרבא בצואה עוברת דאסור וקיימא לן נמי באדם עובר דאסור ודלא כר"י כמו שפסקו רבוותא בשניהם השתא דהוי תרתי לטיבותא מאי שרי או אסור מכל מקום ההיא דרב אדא בר אהבה דאמר ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות בע"כ כרבי יוחנן סבירא ליה דאם לא כן מאי רבותא וכדפירש הרשב"א:

מיהו קשה לי הא שם בפרק מי שמתו פליג רב חסדא אהא דר' יוחנן ומייתי התם תניא כוותיה דר' יוחנן תו מייתי תניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר רבי מייאשא עליו הכתוב אומר גם אני וכו' ר"א אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה ופסקו רבוותא כההיא דתניא כוותיה דרב חסדא מדמפרשי לה כל הני אמוראי אלמא הכי סבירא להו הרי דס"ל לרב אדא בר אהבה דלא כר' יוחנן דשרי ואכתי מאי רבותא דרב אדא בר אהבה שלא הרהר בדברי תורה במבואות המטונפות הא לדידיה מדינא אסור וי"ל למאי דפירשו התוס' פרק ד' דקדושין (דף עב) דתרי רב אדא בר אהבה הוו אחד בימי רב ואחד בימי רבא אתי שפיר דההוא דשמעתין היה בימי רב ואותו שבפרק ג' דברכות אפשר שאותו היה בימי רבא:

ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי. משמע מדינא שרי אלא שהחמיר על עצמו שלא לישן בבית המדרש ממידת חסידות דאל"כ מאי רבותא וקשה לי הא אמר רב ביבי בפרק בן סורר (דף ע''א) כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה אלמא לאו שפיר דמי לישן בבה"מ:

וי"ל דהא דאסור לישן בבה"מ היינו שינת קבע אבל שינת עראי שפיר דמי תדע דבפרק מי שמתו (דף כ"ה) אמר בעו מיניה דרב ששת ריח רע שאין לה עיקר מהו אמר ליה תא חזי הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי. והשתא היכי גנו בבה"מ אלא ודאי שינת עראי שרי ואינהו שינת עראי הוי גנו:

מיהו הא גופיה קשיא אי הא דבני בי רב הוה שינת עראי מאי ראייה מייתי רב ששת דריח רע שאין לו עיקר מדהני גרסי אע"ג דהני גנו ואע"ג דדרך הישן להפיח לפי מאי דפירש רש"י התם ואי הא דהני גנו איירי בשינת עראי ליכא משום שמא יפיח דהא בפרק ב' דסוכה (דף כ"ו) אמרינן ישן אדם בתפלין שינת עראי אבל לא שינת קבע משום דבשינת עראי לא חייש לשמא יפיח אבל בקבע חיישינן לה כדפירש"י ותוספות שם אלא ע"כ היו ישינים שינת קבע והשתא תקשה מההיא דפרק בן סורר ושמא יש לומר דבשינת עראי הפחה מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן לה מיהו בהרבה בני אדם ישינים כמו בהני ציפי דבי רב דרבים הוי וגנו לא סגי לאחד מהן שלא יפיח ומדהני גרסי שמע מינה ריח רע שאין לה עיקר שרי מיהו בתפלין שינת עראי שפיר דמי ולא חייש לשמא יפיח באדם אחד כיון דלא שכיח דף כ"א ע"א ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה