גבורת ארי תענית פא

השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו ובבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה ולפירוש הר"א צריך לומר דבקין נמי החזיר לו גלגל חמה ולא עמד ממש קאמר מיהו אין במשמע בלשון עמד החזיר:

אבל איני יודע מאי קשיא להו להתוס' מהא דיעקב דהתם לא עמדה החמה במקום אחד בלי הליכה כלל כדרכה אלא מיהרה ללכת במרוצה תחת הקרקע שכן דרכה בלילה כדאמר בפרק ט' בפסחים עד שזרחה על הארץ קודם זמנה ולא הי' שם לא עמידה ולא אפילו חזרת הגלגל אלא הליכה כדרכה אבל במרוצה. ונקדימון בן גוריון קשה לי מה ענין ההיא דנקדימון למחשבי' בהדיה ההיא דמשה ויהושע דשם הי' עמידה ממש ולא הליכה אנה ואנה וכדכתיב גבי יהושע וידום השמש ודמשה גמר לה בגזירה שוה מיהושע אבל ההיא דנקדימון לא עמדה כלל במקום אחד אלא שחזרה וזרחה לאחר ששקעה כדאמר מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה ומה שהי' לה לילך בלילה תחת הקרקע חזרה לאחורי' והלכה וזרחה על הארץ אבל לא עמדה במקום אחד כלל ואין זה עמידת החמה אלא עמידת ארץ הוא וכל שכן לפירוש הר"א בטעמא דלא חשיב לחזקיה דכל שכן דלא הוה לי' למחשב לנקדימון נמי ויש לומר דמכל מקום כשחזרה לא שקעה מיד אלא שהתה קצת בעמידה במקום אחד כדי שתראה ויהיה ניכרת הזריחה לכל שאילו שקעה מיד לא היה ניכר הזריחה לכל. ועדיין היה פתחון פה לאותו האדון וכיון שבע"כ אי אפשר שתשקע מיד אלא שהתה ממילא תיכף לזריחה עמדה קצת במקום אחד:

אלא משה מנלן. שם בפרק ב' דמסכת ע"ג קאמר מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו ומשני שעות הוא דלא הוי נפישי כולי האי ואי בעית אימא אבני ברד הוא דלא הוי ונראה לי דלא קשיא ליה מלפניו דתיקשי ליה ממשה דקדים ליהושע דהא בסיפא דהאי קרא מסיים לשמוע ה' בקול איש והכי קאמר דע"י שאמר יהושע שמש בגבעון דום שמע ה' בקולו והעמידה אבל ההיא עמידה דמשה לא היה ע"י קול איש שמשה לא אמר שתעמוד השמש ולא התפלל על זה כלל אלא הקב"ה מעצמו הבטיחו על זה כדי לגדלו אלא מהא שעמדה חמה לנקדימון פריך ומלאחריו קא קשיא ליה דהא לו עמדה חמה על ידי תפלתו והקב"ה שמע לקולו ע"ב ולא הרהרתי במבואות המטונפות בפ"ד דמגילה מייתי לה ופירש שם רשב"א בחידושיו מסתברא לי דהוה סבירא ליה כרבי יוחנן דשרי והיינו רבותיה. ביאור דבריו דאמר ר"י בפרק מי שמתו (דף כ"ד) הי' מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש ואפילו למאן דאמר התם דאסור אפילו להרהר בדברי תורה הני מילי בעומד אבל במהלך לית לן בה כדמפרש בגמרא התם וקשה לי אר"י דשרי במהלך במבואות המטונפות לקרות ק"ש הא אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות ק"ש ורבא אוסר ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור וצואה העוברת דומה לטמא עובר ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב מחוץ למחנה מושבו הכא והי' מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא והשתא ר"י אינו מדמה ההיא דצואה להא דטמא כאביי א"כ כיון דצואה עוברת מדמה לטמא עובר להקל כ"ש שיש לנו לדמות צואה עומדת והאדם עובר כההיא דמהלך במבואות המטונפות לטמא עומד וטהור עובר דטמא להחמיר ואמאי אמר רבי יוחנן מניח ידיו על פיו וקורא ק"ש ואי סבירא לי' כרבא דלא מדמי להו אהדדי ומחמיר בצואה עוברת משום והי' מחניך קדוש כ"ש דבמהלך במבואות המטונפות דגרע טפי דהצואה יש לה קביעות ודמי לטמא עומד דאסור לקרות ק"ש ועכ"פ להקל הכא במהלך יותר מהתם דטהור עובר דטמא הואיל וטמא עומד טמא והכא נמי מהלך לא יקרא ק"ש הואיל והצואה קבוע ועומדת:

וי"ל דודאי ר''י כרבא ס"ל דלא מדמי להו אהדדי דאילו לאביי דמדמי להו אפילו להקל צואה עוברת לטמא עובר כ"ש להחמיר אדם עובר וצואה עומדת לטהור עובר וטמא עומד ואסור לקרות ק"ש בכה"ג אלא ודאי כרבא ס"ל דלא מדמי להו אהדדי וטמא טעמא לחוד וצואה טעמא לחוד דגבי טמא בקביעותא דטמא תלי רחמנא דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו משום הכי בטמא עומד אע"פ שטהור עובר טמא הואיל והשתא קבוע אבל בטמא עובר אע"פ שהטהור קבוע ועומד ליכא למימר זה דבקביעות הטמא תליא כולה מילתא ולא בטהור כלל אבל גבי צואה והיה מחניך קדוש אמר רחמנא תלה הדבר במחנה. ומשמע ליה לר' יוחנן דאין קרוי מחנה אלא במקום שהאדם חונה ועומד שם אבל כשאדם מהלך מקום הילוכו אין קרוי מחנה שלו: