גבורת ארי תענית פ

בפרק קמא דמסכת ע"ג (דף ה) אנן דשכיחי מומים דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן למ"ד יום הלכך דורשים למ"ד יום קודם יום טוב דהוה ליה יום ל' בי"ד זמן הקרבת הקרבן אבל בחג שאין שום קרבן להקריב בערב יו"ט שלו ועיקר הדרשה הוא בדיני החג גופיה בכ"ט יום קודם סגי ואפשר לומר דפרוס דידיה הוה ליה י"ד יום קודם לו:

אבל אי אפשר לומר כן דא"כ פרוס דידיה הוי בר"ח תשרי איך תני בסיפא על הבורות כו' מתריעין בפרוס החג א"כ הוה ליה ר"ה ואיך מתריעין דהיינו שמתענים ומתריעין כדפרישית במשנתנו הא הוה ליה י"ט של ר"ה וכבר הוכחתי בתשובה (ס' ק') דאסור להתענות בר"ה מן התורה כשאר י"ט ואי אפשר לגזור בו שום תענית על איזה צרה כדתנן בסוף פרק ב' אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ודווקא אם התחילו תנן התם דאין מפסיקין וכאן מהתרעה דבתחילה מיירי ועוד דהא דאם התחילו אין מפסיקין דוקא בהני דקחשיב דקילי אבל שבת ויו"ט דחמירי אפילו התחילו בודאי דמפסיקין כ"ש ר"ה דר"ח נמי הוי אלא על כרחך ל' יום דחג אין י"ט ראשון בכלל אלא למ"ד יום קודם לו מתחילין לדרוש כמו בשל פסח ופרוס דידיה כשל פסח דהיינו ט"ו יום קודם לחג דהוה ליה ערב ר"ה ותניא לעיל שבת וי"ט הן אסורין לפניהם ולאחריהם מותרין וכי תימא מ"ש בפסח דדרשינן ל' יום עם יום המעשה זמן הקרבת הפסח שהוא ערב י"ט ובחג ל' יום דידיה קודם יום המעשה שהוא י"ט ראשון שלו יש לומר על דרך שפירשו שם התוס' בפרק ט' דבכורות ניחא שפירשו כיון דילפינן ל' יום לפני הפסח משהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני הוה ליה ל"א יום:

מתריעין עליהן מיד פירש רש"י מיד אפילו בפרוס החג וטעות סופר הוא וצריך לומר אפילו שלא בפרוס החג:

ואיזהו מיד שלהן שני וחמישי ושני תרתי קמשמע לן דאין מתחילין מיד אפילו באחד מן הימים אלא ממתינין עד יום ב' ועוד דאין מתענין תחילה ביום ה' שהוא חמישי שני וחמישי דדינו כשאר תענית לכל דבר כדאיתא בסוף פרקין דלעיל:

ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא שלהם פירש הר"ן דבא לומר דאפילו במכה מהלכת אע"פ שמתריעין עליהן בכל מקום אעפ"כ אין מתריעין אלא באפרכיא שלהן לפי שאף במהלכת אין לחוש על יותר מכאן וכן שנויה בתוספתא הי' בסוריא אין מתריעין עליהן בארץ ישראל בא"י מתריעין עליהן בסוריא. ואיני יודע מהו זה הא ברייתא לא מיירי במהלכת אלא ממניעת גשמים ואין זה מכה מהלכת ורש"י פירש באותה הפרכיא באותה מלכות שכלו שם מי בורות וקשה לי לפי' למה הוזכר כאן אפרכיא ויש לומר דקמשמע לן אע"פ שפשטה מכה זו מניעת הגשם באפרכיא שלימה אפילו הכי לא חיישינן לשמא תתפשט יותר ואין מתריעין אלא באותו אפרכיא לבד:

רשב"ג אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים. פירשו התוס' הם הספיחים היוצאים מהן ונראה לי דס"ל כמאן דאמר ספיחי זרעים אסור מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים וקשה לי הא בסמוך קאמר רשב"ג אף על האילנות מתריעין על הספיחים בשביעית אלמא ס"ל לרשב"ג ספיחים מותרין וראיתי להר"ש ריש פרק ט' דשביעית דמייתי להו וגרס בתניא אידך רשב"א אומר אף על הספיחים בשביעית ובקמייתא גרס רשב"ג אומר אף על האילנות ונראה דהכי גירסת התוס':

בצהרים שלח לו שגר לי או מים וכו' במנחה כו' נראה לי דצהרים היינו זמן מנחה גדולה שהוא מוי"ו שעות ומחצה ולמעלה ומנחה היינו מנחה קטנה שהוא מט' שעות ומחצה ולמעלה ובפרק קמא דכתובות (דף י') תניא תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות ובצהרים אין למעלה מהן ופרש"י במנחה שהוא קודם אכילה ואחר שינת הצהרים בצהרים לאחר הסעודה שאכל ושבע והכי מוכח סוגיא דהתם:

דף כ ע"א שלשה נקדמה להם חמה נראה לי דמשום הכי נקט נקדמה להן לומר שנקדמה להם פירוש בזכות עצמן לחוד ואע"פ שהנקידה היה צורך טובת כל ישראל שהיו במלחמה עם משה ויהושע בן נון אפ"ה נקדה להן בזכות עצמן בלא סיוע להן זכות ציבור עם זכותן:

שלשה נקדמה להן חמה בפרק ב' דמסכת ע"ג (דף כ"ה) מייתי לה ופירשו בתו' והא דלא חשיב נמי יעקב דשם לא הי' רק תשלומין כדאמרינן שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היה רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא הי' אלא אות בעלמא שהרי לא עמד