גבורת ארי תענית עח

ועדיין לא בשלה כל צרכה ודאי אי לא מתריעין תו לא גדלי קמ"ל דלאו מילתא היא אע"ג דאקון גדלי טפי וכן פירשו התוס' ולהאי פירושא הא דאמרינן יבשו לא לקולא ולמעלייתא קאמר דביבשו אפילו לאחר שעלה בקנה אינו צריך התרעה דממילא הדר עוד פירש"י לישנא אחרינא אבל יבשו לא צריך דמכאן ואילך לא יועיל והוי תפלת שוא לא צריכא דאקון שנתקנו מעט אחר שיבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא דהואיל ונתקנו מעט אם מתפלל מועיל להם קמ"ל דאקנתא לאו מילתא ולהאי לישנא יבשו לא לגריעותא קאמר דשוב אין לה תקנה ואין תפלה מועיל לה מעתה:

ואני תמה על פירוש ראשון דנתייבשו עדיף ואפילו לאחר שעלו בקנה הדרי ממילא ואינו צריך התרעה הא אמרינן בפרק ג' דגיטין (דף ל') גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד. ופריך הגמרא פשיטא ומשני לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא קמשמע לן ואי הא דאקון מעלייתא הוא דשוב הדרא ומתקנא מאיליה ואפילו להתפלל אינו צריך א"כ אין כאן יאוש ואמאי אין מפרישין עליה ויהיב טעמא שאין מפרישין על האבוד הא אין כאן אבוד כיון דהדרא ממילא ועוד מאי מהו דתימא אקנתא מילתא דקאמר דלהאי פירושא מילתא הוא לגריעותא קאמר דתו לא גדלי א"כ כלפי לייא כל שכן דהוה ליה יאוש. ואכתי מאי קמ"ל פשיטא דהוה ליה אבוד ועוד דקאמר קמ"ל דלאו מילתא היא ולהאי פירושא הכי קאמר קמשמע לן דאע"ג דאקון גדלי טפי אם כן השתא כ"ש שתקשה אמאי הוה ליה אבוד הא אין כאן לא אבוד ולא יאוש כללא דמילתא האי פירושא אי אפשר ליישב כלל בסוגיא דהתם דא"כ כולה סוגיא הוי כלפי לייא להאי פירושא אלא ודאי הא דקאמר אקון ריעותא הוא והוה ליה אבוד משום הכי אין . מפרישין עליה:

מ"מ אי אפשר לפרש כלישנא דרש"י דאקון דקאמר היינו שנתקנו מעט לאחר שנתייבשו ומהו דתימא אקנתא מילתא היא דקאמר היינו דמעתה גדלי טפי הואיל ונתקנו מעט קמשמע לן דלא גדלי דשם אי אפשר לומר כן דמיירי בלא נתקנו וגדלו לבסוף מדקאמר נתייאשו הבעלים אין מפרישין עליהם מכלל דחזרו ונתקנו דאי נתקלקלו ולא גדלי כלל אמאי יפריש הואיל ולא גדל כלל וכי תימא שמיירי שגדל ע"פ נס מה שאין דרך תבואה לגדל אחר קלקול כזה שנתייבשה דמהאי טעמא אין מתריעין מעתה דהוה ליה תפלת שוא מכל מקום אפשר דאיתרחיש ליה ניסא שגדלה והרי אפילו לענין ממון אמרינן בפרק ט' דבבא מציעא (דף ק"ו) מצי אמר ליה אילו זרעתה חטי הוי מקיים ותגזור אומר ויקם לך אילו הוית התם הוה מקיים גם את הארי וגם את הדוב הכה עבדך ואמר התם נהי דלניסא רבא לא חזינא לניסא זוטא חזינא מכל מקום לענין התרעה אין מתריעין על דבר שאינו כדרך העולם ליתא דא"כ מאי קאמר מהו דתימא אקנתא מילתא היא הא ודאי מילתא ומילתא היא שהרי נתקן וגדל ועוד אי איתקן אחר כך קאמר מאי משני התם לא צריכא דאקון הא המקשן דפריך פשיטא ודאי שפיר ידע דנתקן בתר הכי וגדל דאי לא מאי הפרשה שייך לומר אם לא גדל אלא דקשה ליה כיון דלכי יבש מיד נתייאשו אע"ג דניתקן אחר שנתייבש מאי הוי כיון שנתייאשו פקע החוב כבר הוה ליה אבוד ולא פקע שוב היאוש למפרע ע"י תיקון שלאחר מכאן א"כ מאי קאמר מהו דתימא אקנתא מילתא היא הא מכל מקום כבר נתייאש קודם לכן ופשיטא דלא פקע היאוש ע"י תיקון שאחריו:

הלכך נראה לי לפרש האי לא צריכא דאמרינן בשמעתין והתם שבשעה שנתייבשו כבר עלו בקנה כפירוש רש"י ותוס' ומיהו לא כמו שפירשו הם דלמסקנא ביבשו לאחר שעלו בקנה לא צריך זה דאכתי גדלי טפי דהא ליתא דודאי לפי המסקנא לא גדלי ובשמעתין הכי פירושא לא צריכא דאקון שנתייבש לאחר שעלה בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא פירוש כיון דכבר עלו בקנה קודם הקלקול מילתא רבתי היא כיון שכבר גדל כל כך קודם הקלקול אפשר לה בתקנה לחזור לכמות שהיה על ידי התרעה קמשמע לן דשוב אין לה תקנה והוה ליה תפלת שוא והתם נמי הכי קאמר לא צריכא דאקון שעלה כבר בקנה קודם שנתייבש ונתקלקל מהו דתימא אקנתא מילתא היא ואין כאן יאוש דדרך לתקן ולחזור לכמות שהיה קמשמע לן דלאו מילתא היא והוה ליה יאוש ואע"ג דאיתרמי דהדר מדרוצה להפריש עליו מכל מקום אין זה כדרך העולם אלא על ידי נס ובודאי נתייאש מעיקרא ואין מפרישין עליו וכן פירש"י התם לא צריכא דאקון בשעה שיבשו ונתייאשו כבר עלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקינים ומילתא דלא שכיחא היא שיהא מתקלקלין ולא הוי יאוש מעליא קמ"ל והיינו ע"ד שפירשתי:

ונראה לי ללמוד מכאן דאין ראוי להתריע