גבורת ארי תענית עז

בע"כ הא דמתריעין עליה היינו משום בריאים שלא יוכו ויחלו בשחין זה דאילו שכבר חלו והוכו בה אין להן תקנה ורפואה אע"ג דעל ידי מעשה נסים אפשר להם בתקנה אפילו הכי משום מעשה נסים אין מתריעין כדמוכח בגמרא גבי הא דאמר רב נחמן דוקא נשתנו אבל יבשו לא וכמו שאפרש שם. מש"ה לא חשיב בהדי הני דמתניתין דהני דקחשיב מתריעין בשביל אותן שבתוך הצרה כמו עיר שהקיפוה עובדי כוכבים או נהר וספינה המטרפת מתריעין בשביל אותן שבעיר ושבספינה ולא על אותן שבחוצה והא דמוסיף שמעון התימני ואמר אף על הדבר היינו על אותן שנחלו כבר בחולי הדבר ועדיין לא מתו דאפשר להם ברפואה בדרך הטבע שלא על ידי הנס דהוי דומיא דהני דחשיב תנא קמא וכדפירשתי דעל אותן שבתוך הצרה מתריעין בשבת ולא בשביל הנותרים שלא תבא עליהם:

מיהו אכתי קשה לי מהא דתניא סוף פרק ה' דבבא בתרא (דף צ"א) מתריעין על פרקמטיא בשבת כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל והוא דזל וקם עשרה בשיתא כדמפרש התם ואמאי לא חשיב במתניתין לפיכך נראה לי דתני ושייר ומהשתא ליתא להני תירוצים דפירשתי על הא דלא חשיב לחיכוך דפרק ז' דבבא קמא במתני' דא"כ תקשה מאי שייר דהאי שייר דפרקמטיא אלא ודאי ההיא דחיכוך נמי שיורא הוא והשתא שייר תרתי דחיכוך ודפרקמטיא ולא קשה מידי:

ורמינהו רביעה ראשונה ושניה והא ליכא למימר דכולי עלמא סדר תענית אלו מתחילין בשבעה עשר במרחשון כדתנן בפרק קמא (דף י') הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין והא דקרי ליה תנא דידן רביעה ראשונה משום דסבירא ליה כר' יהודה דאמר בפ"ק (דו (דף ו') בכירה פירוש רביעה ראשונה בי"ז במרחשון וברייתא כר"מ דאמר אפילה פירוש אחרונה בשבעה עשר בו וכ"ע סבירי להו דבי"ז בו מתחילין להתענות אלא דמר קרי ליה לי"ז בו רביעה ראשונה כר"י ומר קרי לי"ז רביעה שלישית כר' מאיר דהא ליתא דודאי לכולי עלמא דפליגי בזמני רביעה אינו צריך להתענות עד שיגיע זמן רביעה שלישית דידיה ומתני' דפ"ק דיחידים מתענין בשבעה עשר שלו אתיא כר"מ דאמר אפילה בי"ז דהא אמרינן בפ"ק גבי פלוגתא דהני תנאי בזמני רביעה בשלמא ראשונה לשאול שלישית להתענות אלא שניה למאי נפקא מינה. שמע מינה דלכ"ע אין להתענות עד רביעה שלישית דידיה דאל"כ למאי נפקא מינה בהא דפליגי בזמן רביעה שלישית והשתא פריך מדתני שלישית להתענות שמע מינה דאין מתענין עד שלישית וקשיא אמתני' דקאמר סדר תענית ברביעה ראשונה. רביעה ראשונה ושניה לשאול פירש"י אע"פ שלא ירדו גשמים לא ברביעה ראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין וקשה לי אם כן למה הזכירו בברייתא לשנייה כלל הא שאלה כבר התחילו בראשונה ותענית אינו אלא עד שלישית ממילא שניה שואלין ואין מתענין. ולי נראה לפרש דברייתא זו ר"מ היא דאמר רביעה ראשונה בשלישי בו שנייה בשבעה בו וס"ל כר"ג דתנן בפ"ק (דף י') בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אמר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. והיינו בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל בזמן הזה מודה רבן גמליאל דשואלין בג' בו כדמוכח בפ"ק בסוגיא דר' יהודה אומר העובר לפני התיבה כו' והשתא הכי קאמר רביעה ראשונה ושניה לשאול פירוש פעמים שואלים בג' פעמים בז' בזמן הזה בג' שהוא זמן רביעה ומכאן ואילך זמן גשמים ובזמן הבית צריך לאחר עד ז' מפני עולי רגלים ואע"ג דהא דשואלין בז' בזמן הבית לאו משום שהוא זמן של רביעה והיום גורם לה אלא מפני דבר אחר שכבר הגיע האחרון לנהר פרת אפילו הכי נקט רביעה שניה לסימנא בעלמא לומר ביום שהוא רביעה שואלין לפעמים ולא משום דהרביעה גורמת לה. אי נמי אגב דתני רביעה ראשונה ושלישית לשאול ולהתענות דמשום שהן ימי רביעה גורם השאלה והתענית תני נמי רביעה שניה לענין שאלה בזמן הבית אע"ג דלאו רביעה גורם לה אלא מצד היום עצמו:

אמר ר"י הכי קאמר. נראה לי דהכי פירושא מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ורביעה ראשונה ושניה ושלישית קאמר ואע"ג דלא קאמר חסורי מחסרא והכי קתני כדרך הגמרא בכל מקום בע"כ האי דמסיק אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו בחסורי מחסרא אמר לה דהא לא תנן אלא צמחים ששינו ואילו לא צמחו לא קאמר ואפילו הכי לא קאמר חסורי מחסרא ורש"י פירש וכגון רביעה ראשונה ושנייה ושלישית דכולה יורה קרי ליה רביעה ודברי תימה הן דהא יורה ורביעה ב' דברים הן ולכולי עלמא שלש רביעה ביורה:

לא צריכא דאקון פירש רש"י שעלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא כיון דעלו בקנה