גבורת ארי תענית עו

ודאי לא דמי הא להא דלקמן דהתם אע"ג דבתחילה נעשה בו נס וראוי לי"ט אפילו הכי כיון דאחר זמן נעשה הוא גופיה מאוררי יום נתחלל קדושתו ואין ראוי לי"ט מצד עצמו כ"ש משום לתא דיום ניקנור של אחריו דהא נעשה יום צרה ותוכחה אבל הכא גבי ח' יומי דתמידא אפילו אי מיקלע איזה תקלה בז' יומי דלפניו ונתבטל נמי יום ח' משום לתא דתמידא אין ביטולו מצד עצמו מחמת תקלה שאירע ביומו אלא מפני שיתוף ימים שעמו שאירע בהן תקלה נתבטל הוא נמי דאין ביטול לחצאין משום הכי אם אירע ביומו איזה דבר שראוי לקדושה ויו"ט מצד עצמו ואין לחבירו בעלי התקלה שותפות עמו למה נגרע קדושתו של עצמו בהא שאין להם שותפות עמו כלל:

ומאי דקשה ליה לרש"י ותוס' אכתי לימא תשיעי איני יודע מאי קשיא להו הא מעלין בקודש והא ודאי יותר ראוי לתלות קדושתו משום צד עצמו ולא משום לתא דיום של אחריו שאינו קדוש מצד עצמו אלא משום חיזוק דהא י"ט דאורייתא דקדיש טפי משל דרבנן ואפילו הכי לאחריו מותר משום דלא בעי חיזוק ושמע מינה שמצד עצמו אין בו שום קדושה משום הכי ניחא ליה לתנא להעלות קדושת ח' מצד עצמו דאלים טפי ולא קשיא למה לי למימר תמניא גבי חגא אלא הואיל וח' כבר קדוש מצד עצמו משום מעין תשיעי דקדוש מצד עצמו אין לחלק בין חדא קדושה לתרתי ותדע דהכי הוא כדפי' דאם לא כן המקשה דלא אסיק אדעתיה להאי טעמא דאי איקלע ובטלו ולא פריך אלא אסיפא לחוד למה לי דחשיב לתמניא בהדיה:

הדרן עלך סדר תענית כיצד פרק שני סדר תעניות אלו פרק שלישי ע"ב אבל צמחים ששינו מתריעין עליהם מיד כחומר אחרונות לפי שאינו דבר שסובל מתון דבשלמא כשהגשמים מאחרים לירד אפשר להמתין שאם ירדו לאחר מכאן יהיה פירות השנה כתקון ולפיכך גוזרין תעניות במתון על הסדר שנזכר בפ"ק אבל צמחים ששינו אם לא יתוקנו במהרה יופסדו לגמרי לפיכך גוזרין תענית בתחילה כחומר שבע אחרונות דהיינו בהתרעה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום הרי הצמחים נפסדים במהרה וכיון שאין מתון בדבר כמו שיש מתון לגשמים הצריכין קודם לזריעה מתריעין עליהם מיד וכן כשירדו גשמים לצמחים ולא לאילן מתריעין עליהן בפרוס הפסח כדאיתא בגמרא משום דההיא שעתא מלבלבי אילני וכל שלא ירדו להם גשמים הצריכים להם שוב אין מוציאין ענפיהן כהוגן אפילו ירדו להם גשמים לאחר מכאן משא"כ ברביעה אע"ג שמאחרת זמן הסדור לתענית יכולין לזרוע לאחר מכאן וכן כשירדו לאילן ולא לצמחים כיון שכבר ירד מטר ולא היה כפי מה שצריך לזרעים הדבר מראה שהרביעה הצריכה לזריעה תתאחר הרבה או לא תבא כלל לפיכך מתריעין עליהם מיד וכן כשכלו המים מן הבורות דהיינו בפרוס החג כדאמר בגמרא הרי זה דבר שאינו סובל מתון שהרי הן מסוכנין שלא ימותו בצמא לפיכך מתריעין עליהן מיד כן פירש הר"ן:

דף יט ע"א על אלו מתריעין בשבת קשה לי הא איכא הא דאמר בפרק מרובה (דף פ') מתריעין על החיכוך בשבת פירוש על שחין לח שאדם מתחכך עליה ואמאי לא חשיב לה במתניתין ושמא יש לומר דלא פסיקא ליה דמסיק התם הא דמתריעין אפילו בשבת היינו בשחין לח אבל ביבש אפילו בחול אין מתריעין והיינו חיכוך דתני בסוף פרק קמא (דף י"ד) דאין מתריעין עליה אף בחול וכיון דלאו על כל מין שחין מתריעין לא פסיקא ליה משום הכי לא חשיב במתני'. עוד יש לומר כיון דאין מתריעין אלא על יבש והיינו שחין מצרים כדמסיק התם כאן בלח וכאן ביבש דאמר ר' יהושע בן לוי שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר ויהי שחין פורח אבעבועות באדם ושחין זה אין לו רפואה כלל כדאמרינן בפרק ו' דבכורות (דף מ"א) דגבי בכור הוי מום קבוע דילפת דקרא גבי מומין הוי חזזית מצרית דאמר ר"ל למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב יככה ה' בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא וכיון שכן