גבורת ארי תענית עה

לחודש והכי נמי משמע מדאמר רבא עלה אפילו תימא לחודש חסר מכלל דאביי מחודש מלא של שלשים יום איירי ולא משנה מעוברת ומדלא מוקי בשנה מעוברת דיום כ"ח הוי יו"ט דיליה באדר ראשון דרחוק הרבה מיום דאיתוקם תמידא שהוא בר"ח ניסן שמע מינה די"ט של מגילת תענית שבאדר אינן נוהגין באדר ראשון אלא באדר שני נמצא לעולם יום כ"ט מוטל בין שני י"ט כ"ח לפניו ור"ח ניסן לאחריו והכי נמי משמע לקמן דפריך אהא אעפ"י שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית אימתי אי בתליסר יום ניקנור הוא כו' ומאי קושי' דילמא בשנה מעוברת איירי דקריאת מגילה הוא באדר שני ואילו יום ניקנור וטורינוס דמגילת תענית אינו אלא באדר ראשון אלא לאו שמע מינה די"ט דמגילת תענית שבאדר בשנה מעוברת נמי אינו אלא באדר שני כקריאת מגילה:

וקשה לי הא פליגי תנאי בפרק קמא דמגילה (דף ז) דאיכא למאן דאמר דבנתעברה השנה קורין באדר ראשון ואיכא מאן דאמר בשני. ואמרינן התם בשלמא למאן דאמר באדר ראשון מסתבר טעמיה דאין מעבירין על המצות אלא למאן דאמר בשני מ"ט וא"ר אלעזר משום דכתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית טעמיה דכתביה קרא הא לאו הכי הוה אמינא באדר ראשון מטעמא דאין מעבירין על המצות א"כ יו"ט דמגילת תענית יהיה באדר ראשון מהאי טעמא גופיה והניחא למאן דמפרש התם דהיינו טעמא דרשב"ג דבאדר שני דמסמך גאולה לגאולה עדיף פי' לפסח יש לומר דבי"ט דמגילת תענית שניתקנו על נס והצלה שייך נמי האי טעמא דמסמיך גאולה לגאולה אבל לרבי אלעזר דנפקא ליה מקרא גבי מגילת תענית מאי טעמא נוהגים בשני:

ושמא יש לומר לרבי אלעזר האי טעמא נמי דקרא גופיה דבשני דמסמך גאולה לגאולה עדיף מאין מעבירין והא דמשמע לר"ש מסברא ר"א מייתי לההיא סברא מקרא והא סברא שייך נמי לי"ט דמגילת תענית:

עוד יש לומר הא אמרינן התם הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין פירוש י"ד וט"ו שבאדר ראשון ושני וכיון שכן כל עצמן של י"ט דמגילת תענית אינו אלא לענין הספד ותענית ולא לענין אחר ואיכא למימר דגזרו על ב' אדרים והשתא ניחא הא דשמעתין:

מיהו להא דמפרש התם הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין דקאמר היינו בדוקא היכא דקראו את המגילה ואח"כ נתעברה השנה דאיירי רישא התם ועלה קאי סיפא דאין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת מגילה אבל אי נתעברה קודם פורים אין ענין איסור להספד ותענית אלא בראשון בלבד וכמו שכתבתי שם בחידושי אם כן הכי נמי לענין י"ט דמגילת תענית דאינן נוהגין אלא באחד מהן ומהשתא בע"כ שמע מינה דאינן נוהגין אלא בשני כקריאת מגילה וכתירוץ ראשון שכתבתי:

דאי מקלעי מילתא ובטלינהו לז' פירש רש"י שאם נגזרו גזירות וצריך להתענות תוך אלו י"ט דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטלם לחצאין משמע מתוך פירושו שאם התענו ברשות ביום ראשון מהן כגון על איזה צרה בטלו קדושת שאר ימים נמי עי"ז וזה תימא בעיני לומר כן דמשום שהותר מקצתן ברשות בטלו כולן והותרו ותמה על עצמך הא דתנן גבי חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין אטו אם התענו יום אחד מח' ימי חנוכה ברשות או יום אחד מב' ימי פורים הותרו כולן הא ודאי לא מסתבר לומר כן:

אבל איני יודע מי דחקו לפרש כן כי נראה לי ברור דהכי פירושא דאי מקלע מילתא ובטלוה לשבעה דקאמר היינו כה"ג דאמר לקמן גבי יום טוריינוס דבטלוה בטליה מי"ט שלו הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיו דשמע מינה דיום שקבעו לי"ט מפני נס שאירע בו ביום אם לאח"ז אירע בו ביום איזה צרה ותקלה התקלה מבטלת החשיבות של יו"ט שלו מחללו מקדושתו לגמרי ושוה לכל ימי החול והכא נמי הכי קאמר דאי מיקלע מילתא דבר של צרה ותקלה בהני ז' יומי דתמידא מעתה בטל לגמרי קדושת יו"ט שלהם לעולם אפילו מיום ח' דאין ביטול לחצאין אפילו הכי תמניא אסור משום חגא דשבועיא:

תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא קמי וכו'. הקשו רש"י ותוס' אכתי לימא תשעה ואפילו אי מקלע מילתא דבטלי לשבעה אכתי תמניא אסור משום יומא דקמא דחגא ותירצו כיון די"ט גופה בטלו ואנן ניקום ונגזר מקמא יומא דחגא וכה"ג מתרץ לקמן ביום דטוריינוס וקשה לי אם כן איך מסיים עלה השתא דאתית להכי כ"ט נמי כו' ובטלו לכ"ח כ"ט אסור דהוה ליה יומא מקמא יומא דאיתוקם תמידא ולפי"ז מאי קאמר הא כיון דאי מיקלע מילתא דבטלו לכ"ח מי"ט דגופיה אי אפשר לאסרו נמי משום יומא דקמי תמידא מהאי טעמא גופה כיון די"ט דגופיה בטלו כ"ש שאין לגזור משום קמא יומא דתמידא כדאמרינן גבי אי בטלו לשבעה דתמידא דאין לאסור תמניא משום קמי יומא דחגא אלא