גבורת ארי תענית עד

קאי והשתא דתני מריש ירחא ור"ח נמי מן יו"ט דתמידא וכיון שנתבטל מקצתו דהיינו ר"ח נתבטל כולו ואפילו תימא דהשתא אכתי לא אסיק אדעתי' להאי טעמא מכל מקום בתר דמשני להאי טעמא הוה ליה למימר השתא דאתית להכי ריש ירחא נמי כיון דאי מיקלע כו' כדמסיק לקמן אתשעה ועשרים ושמא יש לומר אע"ג לכולהו יומי דגזרו יו"ט משום ניסא כחד יומא אריכא דמי ואי נתבטל מקצת בטלו כולן אפילו הכי אי לאו דחל שם יו"ט של דבריהם אשל תורה משום נפקא מינה לאסור יום שלפניו מן הדין לא היה יום זה נטפל לימי הנס שלאחריו לבטל בביטולם מטעמא דבטל מקצתן וכאילו אינו דמי אבל השתא דאיכא עליו שם יום טוב דדבריהם לאסור יום שלפניו מהשתא בבטלו נתבטל כולן משום הכי לא קאמר לקמן השתא דאתית להכי כדאמרינן על שנויא דתשעה ועשרים דשם שינויא בתרא אינו צריך לגמרי לקמא משא"כ הכא אי לאו קמא דלאסור שלפניו אין מקום לשל בתרא דאי איתרמי רמי דהא אפילו איתרמי לבטל לשל ר"ח אי אין אסור שלפניו אין ר"ח של תורה נחשב מכללן דיבטלו בביטולו ואי אפשר לקיים האי שינויא אלא על פי שינויא קמא דלאסור שלפניו:

עוד יש לומר דאפילו למאי דמשני לאסור יום שלפניו דשמע מינה דעל יו"ט של תורה חל שם יום טוב דדבריהם כיון דאין נפקא מינה בהא דחל עליו יו"ט דדבריהם לההוא יומא גופיה דבלאו הכי יו"ט של תורה הוא ואין נפקא מינה אלא ליום שלפניו אינו נמנה עמהן לקולא שבביטולו יתבטלו גם המה דלאו בני חדא בקתא נינהו משום הכי לא קאמר לקמן השתא דאתית להכי דליתא דבביטולו הן אינן בטלין מיהו כל זה לפירש"י אבל למאי דאפרש לקמן דהא דקאמר דאי איתרמי מילתא דבטלינהו לשביעי היינו דוקא אי איקלע איזה תקלה וצרה ביו"ט זה של דבריהן דומיא הא דאמרינן לקמן יום טוריינוס ביטלו הואיל ונהרג בו שמעיה ואחיו דעל ידי תקלה זו שאירע בו נתבטל יום טוב זה לגמרי לעולם בלאו הכי לא קשה מידי דודאי ר"ח של תורה אי אפשר שיתבטל לגמרי כל עיקר על ידי שום סיבה וצרה:

לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו דאילו משום ר"ח דאורייתא לא בעי חיזוק אבל יו"ט דרבנן בעי חיזוק כדמסיק וכי תימא הני מילי דיום טוב דרבנן בעי חיזוק הני מילי בחל בחול אבל אי חל ביום טוב של תורה הא ודאי לא בעי חיזוק מק"ו דהשתא של תורה לחוד לא בעי חיזוק כל שכן אי איתוסף של דבריהם על של תורה דאיכא תרתי לא כל שכן דלא בעי חיזוק והכי נמי תקשה כה"ג אחגא דשבועיא דקאמר לקמן לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו דלא קשה מידי דכיון דבכל יו"ט של דבריהם שייך למגזר לפניו לתנא קמא ולר"י אף לאחריו לאסרן משום חיזוק הכא נמי לא נפקי מכללא משום הכי גזרו בהו משום יו"ט דדבריהם כדי שיהא זכרון לדורות לנס זה הנעשה בו ביום על ידי איסור דלפניו ולאחריו דיש להם מקום ביו"ט של דבריהם וכבר כתבתי זה לעיל בפרק קמא ובפ"ק דר"ה בחידושי מיהו הכא בלאו האי טעמא אתי שפיר דאע"ג דר"ח ופסח דאורייתא הן ולא בעי חיזוק אפילו הכי אסרו לפניהם ולאחריהם משום יום טוב דדבריהם משום חיזוק דשאר יומי דיום טוב דתמידא וחגא שכל אחד משני י"ט הללו הן של ימים רבים ומשום שאר ימים דתמידא של אחר ר"ח ודחגא שקודם מועדא אסרו בזה לפניהם ובזה לאחריהם דבעי חיזוק אבל בההיא דפ"ק דר"ה (דף י"ט) דשלישי בתשרי הוא י"ט דמגילת תענית ואע"ג דבלאו הכי הוא י"ט דדברי קבלה משום לאסור לפניהם אע"ג דהאי י"ט דמגילת תענית אינו אלא יום אחד צ"ל כדפרשתי:

דף יח תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא. הקשו התוס' בפרק קמא דר"ה (שם) מאי פריך הא ההיא דאיתוקם תמידא בזמן שבית המקדש קיים וההיא דעשרים ותמניא הוי בתר הכי בימי יהודה בן שמוע תלמידו של ר"מ כדאמרי התוס' ותירצו דמכל מקום המסדר מגילת תענית לא הוה ליה למיתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך:

לא נצרכה אלא לחודש מעובר פירש רש"י בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והראשון חסר דהשתא כי הוי אדר שני מלא הוי יום ל' לפני ר"ח ניסן ואיני יודע למאי נפקא מיניה מוקי לה בשנה מעוברת כיון דבאדר הסמוך לניסן מיירי כדפירש רש"י גופיה בשנה פשוטה נמי איצטריך כשעשו לאדר מלא בשלמא אי הוי מיירי מאדר ראשון הוי ניחא הא דמשכחת לה בשנה מעוברת דס"ל כמאן דאמר בפרק ב' דבכורות אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ולא מיקרי אדר מלא אלא אדר ראשון במעוברת אבל כיון דאפילו במעוברת מוקי באדר שני ובמלא אלמא ס"ל כמאן דאמר הסמוך לניסן זימנין מלא בשנה פשוטה נמי אתי שפיר ובמלא ומ"מ מדקאמר אביי לא נצרכא אלא לחודש מעובר דמשמע שנה פשוטה אלא שעיברו