גבורת ארי תענית עג

ומ"מ נראה לי עיקר כפירש"י דאילו לפירוש ר"ת דאין אנוס בכלל אלא מומר לערלות דוקא קשה לי מהא דאמרינן בפרק הערל (דף ע"א) ערל מקבל הזאה מדכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש בעשור לא מהול משום חולשא דאורחא הזאה אימת עביד לאו כשהן ערלים ובפי"ג דזבחים דף קי"ח) אמרינן מאי טעמא דר"ש דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל פשיטא אלא הא קמ"ל דחובה כעין פסח קרב הא לאו כעין פסח לא קרב ואידך מבעי ליה להא דערל מקבל הזאה והשתא אי ערל בכל מקום דגרע מנימול אינו אלא במומר לערלות דוקא והשתא הא דאיצטריך לאשמועינן דערל מקבל הזאה אינו אלא במומר לערלות דאי באנוס מה לי הוא מה לי נימול אכתי מאי קמ"ל קרא דפסח גלגל דערל מקבל הזאה מדעשו פסח ובע"כ הזו עליהן כשהן ערלים הא זה דלא מלו במדבר לאו משום דהיו מזידין שלא למול אלא אי משום חולשא דאורחא אי משום דלא נשבה להם רוח צפונית כדאמרינן התם וכיון שכן אנוסים היו וכדין עשו שלא מלו משום פיקוח נפש כדאמרינן התם האי יומא דעיבא לא מהלינן ביה וה"נ אי לא מהול משום חולשא דאורחא שפיר דמי כדאמרינן בפ"ג דנדרים (דף ל"א) ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה אלא אמר אמול ואצא סכנה היא כו' אלא מפני מה נענש כו' ואי ערל אנוס דינו כנימול אכתי מאי קמ"ל קרא דקיבלו הזאה פשיטא דכיון דאנוסים היו כנימולין דמי ואי אפשר ללמוד מהם לערל גמור שהוא מומר לערלות דמקבל הזאה כיון דאין ערל אנוס בכלל ערל אלא ודאי ערל מחמת אונס שוה למומר לערלות לכל דבר ואינו כנימול והשתא קמ"ל קרא טובא דערל מקבל הזאה בין ערל מומר בין של אונס דאין לחלק ביניהם. כל הענינים הנזכרים בזה הענין מכל בן כו' אינם שייכים רק לימים קדמונים בזמן המקדש ועכשיו הם רק לשקלא וטריא להבין דברי המשנה והגמרא איתוקם תמידא דלא למיספד כו' איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד הכי גרסינן בספרים דידן בשניהם דלא למיספד ובמנחות פרק ו' (דף ס"ה) גרס רש"י גבי תמידא דלא למיספד וגבי שבועיא דלא להתענאה. ופירש הטעם דלא הוי שמחה יתירא בשל שבועות כשל תמיד משום דבעצרת לא הוה שום ראיה לדברי הבייתוסים אבל בתמיד הוה להו קצת ראיה לדבריהם כדמפרש התם והתוס' כתבו שם יש ספרים גרסי להיפך גבי תמידא דלא להתענאה וגבי שבועיא דלא למיספד. וכתבו דגירסא זו עיקר מדפריך למה לי עד סוף מועדא הא מועדא גופיה יו"ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום של אחריו כר' יוסי ואי גרסי להתענאה אפילו כר"י לא אתיא דבלא להתענאה כ"א מודו דלאחריו מותר כדתנן במתני' גם על גירסא זו קשה לי דאם איתא דבתמידא לא גזרו אלא על התענית ובהספד שרי ובשבועיא אף על הספד נמי גזרו א"כ מאי פריך לקמן למה לי למימר מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופה אסור משום דהוה ליה יומא דאיתוקם תמידא מאי קושיא הא להכי נקט תמניא בהדי איתותב חגא לאסור בהספד דאי משום תמידא בהספד שרי והוה ליה להקשות למה לי גבי תמידא עד תמניא לימא עד שבעה ותמניא גופה אסור וחמיר מהם דאפילו בהספד אסור משום איתותב חגא אלא ש"מ דלא החמירו בחגא יותר מתמידא:

ולפירוש זה יש להעמיד עיקר הגירס' דבשניה' גרסינן דלא למיספד גבי חגא משום קושיית התוס' וכיון שכן בע"כ גבי תמידא אי אפשר לגרוס דלא להתענאה וקל משל חגא מטעמא דפרישי' וגם התוס' במנחו' (ד' סה) כתבו יש ספרים דגרסי בתרווייהו דלא למיספד וכן נ"ל עיקר ואי קשיא איך תנא ברישא דברייתא אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתם דלא למספד הא לא מצינו הכא אלא בלא למיספד לחוד לא קשה מידי דההיא ברייתא במגילת תענית היא וריש ספרא הוא ואכולה ספרא קאי ולאו אהני יומי לחוד דמייתי להו הכא וגם רש"י חזר כאן וגרס גבי תמידא דלא למיספד. והביא ראיה אע"פ שאין ראייתו מכרחת וכמו שכתבו התוס' שם:

לימא מתרי בניסן ור"ח גופיה יום טוב הוא. קשה לי הא לקמן גבי חגא פריך לימא מתשעה דהא תמניא מיומי דתמידא הוא ומשני דאי מקלעי מילתא ובטלינהו לשבעה תמניא גופיה אסור משום דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא דשמע מינה דיום טוב של מגילת תענית שיש לו המשך זמן כמה ימים רצופים נתבטל מקצתו נתבטל כולו והא ר"ח נמי אפשר ליו"ט שלו להתבטל כדתנן במתניתין אין גוזרין תענית על הציבור בראש חודש ואם התחילו אין מפסיקין והשתא נפקא מינה בהא דקחשיב לר"ח בהדי יו"ט דתמיד היכא דהתענו בראש חדש ניסן בהתחילו דאין מפסיקין דאי הוי תנא דיום טוב דתמיד אינו מתחיל עד ב' בניסן ואין ר"ח ממנין יום טוב דתמיד אכתי יו"ט של תמיד בקדושתיה