גבורת ארי תענית ע

ומתוך אלו קושיות נפקא ליה לרב אשי הא דבע"כ הא פרע בעי לאקושי ליין למיתה ולא לאחולי ומשום הכי כתיב להוא פרע באמצע בין אזהרת כה"ג ללמד דבכה"ג נמי איירי הא אזהרה דפרע ובע"כ לא צריכי לאזהורי בכה"ג אלא משום עבודת לפני ולפנים דלא משכחת לה בכהן הדיוט דאילו עבודת עזרה והיכל בהדיוט נמי כשירין ועוד דומיא דולבשו בגדים אחרים דמיירי מהוצאת כף ומחתה שהוא בכה"ג ולפני ולפנים ומדאזהר קרא לאיסור פרע לכה"ג בעבודת לפני ולפנים מהשתא בע"כ הקישא דפרע ליין למיתה אתי ולא לאחולי דאי סלקא דעתך לאחולי איתקוש הא למה לי אטו כה"ג גרע מהדיוט ועבודת פנים גרע משל חוץ ובע"כ משום דסמכי אזהרת יין לפרע לאקושי וקמ"ל דאין חומר איסור פרע לכה"ג בפנים יותר מלהדיוט בחוץ דהוי אמינא דבאיסור פרע בפנים איכא חומר בפנים יותר מבחוץ וכמו שאפרש קמ"ל דפנים וחוץ איסורין שוין הן זה כזה והשתא אי אמרת בשלמא דכי איתקש פרע ליין למיתה לחוד ולא לאחולי שפיר דליכא חומר איסור בפנים יותר מבחוץ אבל אי אמרת דלמיחל לחוד א"נ למיתה ולמיחל איתקוש משום דאין היקש למחצה אם כן בעבודת פנים יש חומר מבחוץ. עונש מיתה משום דעבד פרוע ראש. ועוד עונש מיתה משום כניסה דלפני ולפנים ביאה ריקנית דכיון דפרוע ראש מיחל עבודתו ממילא הוה ליה ביאה ריקנית והוה ליה בפנים עונש יותר מבחוץ ואע"ג דבשתי קטלי לא קטלית ליה נפקא מיניה אי שגג באיסור פרע דהיינו שידע שמוזהר מלעבוד פרוע ראש ושמיחל אי עבד אבל לא ידע שחייבו עליו מיתה אלא כמו ערל אונן ויושב שאינן אלא באזהרה בעלמא ומיחלי עבודה אבל הא ידע דאיכא מיתה על ביאה ריקנית בפנים דכה"ג בעבודת פנים משכחת לה לעונש מיתה אבל בעבודת חוץ לא משכחת לה והוה ליה עונש ואיסור יותר לכה"ג משום פרע בעבודת פנים מעבודת חוץ וכה"ג מצינו ביומא בפרק ה' (דף נ"ב) גבי לא נתן מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה ופריך תיפוק ליה דהוה ליה ביאה רקנית ושני ר"ש כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה אלא דהתם אפילו שגג בביאה לגמרי מיירי שאינו יודע דאיכא איסור כלל אביאה משום דהתם ביאה והקטרה תרי מילי נינהו ואין אחד גורם לחבירו ומשכחת לה אע"פ ששגג בהא לגמרי הזיד באידך אבל הכא האי ביאה ריקנית דאיירינן ביה בעבודת פרוע ראש דאי אמרת דמיחל עבודה הוא דגרמא ליה אי שגג בפרועי ראש לגמרי אי אפשר שהזיד בהא ביאה ריקנית דאי ליכא איסורא בפרועי ראש כל עיקר בו אי אפשר שיחלל עבודה וממילא אין כאן ביאה ריקנית כיון דעבודתו כשרה הלכך לא משכחת לה שגג בזה והזיד בזה אלא על דרך שפירשתי ואע"ג דר"א גופיה שני אפילו תימא דהזיד בזו ובזו כגון דעייל ב' הקטרות היינו משום דמשכחת לה בע"א מוקי לה אבל בעל כרחו מודה כר"ש נמי מצי למימר משום הכי אי אפשר לאוקמי לה היקשא למיחל ולמיתה וכ"ש דלית ליה איפכא דמקיש לה לאחולי לחוד ולא למיתה דהשתא פשיטא דחמיר פנים דכה"ג פרוע ראש מחוץ דבפנים לא סגי בלא עונש מיתה של ביאה ריקנית ובחוץ לא משכחת לה לחיוב מיתה משום פרועי ראש אלא ודאי הקישא למיתה לחוד ולא למיחל עבודה ומהשתא לעולם שוין כה"ג בעבודת פנים להדיוט בחוץ בכל ענין לגבי פרועי ראש זהו מה שנראה לי בהאי שנויא דשמעתין אליבא דרב אשי:

אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשה לי דבריש פרק ב דזבחים (דף ט"ו) תנן כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן טבול יום מחוסר בגדים מחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים כו' פסול ואי פרועי ראש נמי מיחל עבודה אמאי לא חשיב נמי לפרועי ראש בהדי הני דמחלי עבודה וליכא למימר דתני ושייר דמאי שייר דהאי שייר מיהו בהא יש לומר דשייר לבן נכר ערל לב דהיינו מומר לעבודת כוכבים דמיחל נמי את העבודה דהא ערל דמיחל נפקא ליה בפרק ב' דזבחים (דף כ"ב) מקרא דיחזקאל דכתיב בהביאכם בן נכר ערלי לב וגו' להיות במקדשי לחלל את ביתי והכא ערלי לב נמי כתיבי אלא דלפי זה איכא לאקשויי איפכא לר' אשי דס"ל דפרועי ראש אינו מחלל אמאי לא חשיב התם לערלי לב בהדי הני דמחלי עבודה וליכא למימר דתני ושייר דמאי שייר דהאי שייר דפרועי ראש לרב אשי לאו שיורא הוא כיון דאינו מחלל מיהו יש לומר דשייר בעל מום דמיחל כדכתיב מום בו ולא יחלל כדאמר התם לעיל:

דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו הקשו התוס' ונילף מק"ו מבעל מום שאוכל בקדשים אסור בעבודה ערל שאסור לאכול אינו דין שאסור לעבודה ותירצו חלל יוכיח שאינו אוכל ומותר לעבוד וכדאמר בפרק האומר (דף ס"ו) מברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דאפילו חללים שבו תרצה אי נמי איכא למיפרך מה לבעל מום שכן עשו בו קריבין כמקריבים שקרבן בעל מום כל הענינים האלה אינם שייכים רק לימים קדמונים בזמן המקדש ועכשיו הם רק לשקלא וטריא להבין דברי הרשנה והגררא.