גבורת ארי תענית סח

היה התנאי ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה וגרסינן עלה בירושלמי זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד. והשתא אפשר לומר דאין יום קבוע לבנין בית המקדש אלא כל ימות השנה ראוי לבניינו. ובחידושי בפ"ק דראש השנה פירשתי דשני מיני קיצין הם זכו אחישנה לא זכו בעתה וכי נחלקו ר' אליעזר ורבי יהושע אי בניסן עתידין ליגאול או בתשרי היינו על קץ דבעתה אבל על קץ דאחישנה אין לו זמן קבוע אלא כל יומי זמניה הוא וכדאמר ליה משיח לריב"ל היום אם בקולו תשמעו א"כ לא קשה מידי אפילו תימא דבנין הבית יהיה בביאת המשיח אכתי אסורין לשתות כל השנה שמא יהיה הקץ של אחישנה וזה אין לו זמן ושמא היום יבא ואין זה מקומו כי דברי חכמינו ז"ל שבירושלמי נאמנים עלינו ואין אנו צריכים להאי טעמא והרחמן יזכנו לבנין הבית ולימות המשיח שתקנתו קלקלתו ולשמא יבנה לא חיישינן והא דאמר בפרק קמא דביצה (דף ה') אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה בי"ט שני כו' ואמרי' אי הכי עדות נמי לא נקבל מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא קבלנו עדות החודש כל היום אלמא חיישינן לשמא יבנה אתיא דלא כרבי אלא כרבנן אי נמי אפילו תימא רבי ועד כאן לא קאמר רבי דלא חיישינן לשמא יבנה אלא בהא דיין דאם יבנה אין כאן חששא אלא ביום הבנין לחוד ולא אתי למישרי בית אב אי נמי בני המשמר בשבתם אחר הבנין דבין זמן שעת עבודה לשלא בזמן לא טעי ולא מיחלפי משום הכי לא חייש שלא בזמן הבית משום חשש תקלת חד יומא אבל ההיא דביצה דכשיבנה איכא חשש תקלה כל השנים שיאמרו אשתקד וקודם הבנין מי לא וכו' מודה רבי דחיישינן והא דתנן בפ"ג דר"ה (דף ל') וסוף פ"ג דסוכה (דף מ"א) שהתקין רבן יוחנן בן זכאי שיום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ובדין הוא דמחצות היום ניכול דהא בזמן הבית מחצות שרי דאין ב"ד מתעצלין בו אלא משום דילמא איבני בלילה אי נמי סמוך לשקיעת החמה כדאמרינן התם. והא דאסרו מחצות אינו אלא משום גזירה דההוא יומא דשנת הבנין וביומא דשנת הבנין גופיה ליכא למיחש לתקלה אלא אם שיבנה דוקא סמוך לשקיעת החמה אי נמי בלילה דוקא אבל אם יבנה כל השנה ליכא למיחש לתקלה אפילו הכי חייש לה כל שכן גבי יין דכל אימת שיבנה דאיכא למיחש לתקלה דניחוש לשמא יבנה ההיא ודאי דלא כרבי ורבי מפרש לה דהיינו טעמא דתקנת רבן יוחנן בן זכאי משום דס"ל כר' יהודה דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום וקסבר עד ועד בכלל כדאמר ר"נ בר יצחק התם ובאמת הכי ס"ל לרבי בפ"ק דערכין מיום הראשון עד יום השביעי דראשון וראשון בכלל ושביעי ושביעי בכלל נ"ל. כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין קשה לי דלהאי טעמא אין לאסור אלא לכבס וללבוש במשמרתן אבל לכבס במשמרתן ולהניח ללבוש אחר זה לית לן בה דהא מצד עצמו ליכא שום איסור בכיבוס אלא שלא יכנס כשהוא מנוול וכיון שאתה אוסרו לכבס וללבוש בשבוע זו אלא לאחר זמן תו לא יכנס לה מנוול ויזהר לכבס קודם לכן כדי שיהיה לו מה ללבוש בשבוע של משמרתו אבל בכביסה בלא לבישה לית לן בה והא דתנן ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת הא לאו הכי היה אסור לכבס בחמישי וללבוש בשבת היינו משום דבשבת אכתי לא שלים משמרתו כדאמרינן בשילהי מס' סוכה (דף נ"ו) משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין והוה ליה כביסה ולבישה שתיהן בשבוע של משמרתן ואיכא משום שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין והשתא תקשה אמאי נקט במתני' אסור לכבס כיון דעיקר האיסור הוי הלבישה ולא הכביסה ויש לומר כיון דבלבישה לחוד נמי ליכא איסורא דהא מותר ללבוש במשמרתו המכובסים קודם שבוע זו וליכא איסור אלא בלובש מה שנתכבס בשבוע זו כדי שלא יסמוך על כביסת שבוע זו ויכנוס לה כשהוא מנוול וכיון דהלבישה אינו אסורה אלא אם כן קדם לה הכביסה דשבוע זו דוקא נקטה שהוא התחלת הדבר מן האיסור ולכבס וללבוש קאמר וכה"ג צ"ל לקמן פרק ד (דף כ"ט) גבי שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה דאר"כ שנו אלא לכבס וכמ"ש שם:

ע"ב ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא קשה לי א"כ יהא אסור לכהן ליטמא בזמן הזה בשום טומאה אף שאינו של מת מהאי טעמא שמא יבנה וי"ל דבטומאה כיון דאין דרך בני אדם בטומאה לא גזרינן דאם זה יטמא בודאי ימצא הרבה בההוא בית אב שלא נטמאו אבל ביין דדרך בני אדם לשתותו וכן לגדל פרע חיישינן לשמא יבנה ולא ימצא שום כהן הראוי לעבודה