גבורת ארי תענית סו

שם רע מעולם אפילו בילדותו אע"ג דמעשה ילדותו סתומים לנו מכל מקום הואיל ואנו רואים שביתו ריקם עכשיו מן העבירה אמרי' מסתמא היה כן נמי בילדותו ולפי זה הא דנקט ביתו ריקם קודם לפרקו נאה אע"ג דפרקו נאה דאיירי בילדותו קדים בזמן לביתו ריקם דמיירי השתא משום דביתו ריקם מעבירה מוכיח על פרקו נאה דילדותו דמסתמא היה כמו כן בילדותו בחזקת כשרות כמו שביתו ריקם השתא אלא אם כן נודע לנו בבירור שיצא עליו בבחרותו שם רע אבל דברי הרמב"ם תמוהין מאוד שיהו בניו ובני ביתו מעכבין עליו מלירד לפני התיבה והא לא מצינו אלא גבי סוטה דאפילו אם אין בניו ובני ביתו מנוקים מעון אין המים בודקין את אשתו כדכתיב לא אפקוד וגומר וכדאמרינן בפרק ה' דסוטה (דף כ"ח) אבל במקום אחר לא מצינו זאת והא לרבי יוסי הגלילי דאמר הירא ורך הלבב חוזר ממערכי המלחמה זה המתיירא מעבירות שבידו כדאמרינן בסוף פרק ט' דסוטה (דף מ"ז) משמע ודאי דווקא על עבירות שלו הוא דחוזר אבל לא על של בני ביתו:

דף יו אסור לשתות יין כל אותו היום וטעמא כדמסיק משום מהרה יבנה בית המקדש וקשה לי אמאי אסור כל היום משום הכי הא תנן בפרק ד' דמנחות (דף מ"ט) אין מחנכין את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר והא תמיד של שחר אינו קרב אלא לרבי יהודה עד ארבע שעות ולרבנן עד חצות ותו לא כדאמרינן ריש פרק ד' דברכות (דף כ"ו) וא"כ לר"י לאחר ד' שעות ביום ולרבנן לאחר חצות היום יהא מותרין כהנים לשתות יין בזמן הזה דהא אפילו יבנה בית המקדש בו ביום לאחר זמן הקרבת תמיד של שחר בטלה עבודה ביום זה לגמרי דאי אפשר להקריב בו ביום שום קרבן ע"ג המזבח כיון דעדיין לא נתחנך בתמיד של שחר ויש לומר דס"ל כמאן דאמר התם דמחנכין את מזבח הזהב בקטורת של בין הערבים ואכתי איכא למיחש שמא יבנה ויקטירו קטורת אי נמי משום מנורה דאמר התם מחנכין אותה בז' נירותיה בין הערבים ודברי הכל היא:

אסור לשתות יין כל אותו היום קשה לי אמאי כל אותו היום ותו לא דהא אע"פ שמכיר בית אב שלו יהא אסור כל אותו שבת בזמן הזה כמו שבזמן שבית המקדש קיים דאסורין אנשי בית אב כל השבת של משמרתן משום חששא דשמא תכבד העבודה וכי תימא דתרי חששי לא חיישינן לשמא יבנה ושמא תכבד ליתא דהא בסיפא באינו מכיר משמרתו ובית אב שלו אסור לעולם אלמא חיישינן לתרי חששי לשמא יבנה ולשמא בית אב שלו היום הכי נמי ניחוש אע"ג דהוה ליה תרי חששי וכי תימא אין הכי נמי דבמכיר בית אב שלו בזמן הזה אסור לשתות ביום כל אותו שבת כמו בזמן הבית משום תכבד ואינו מותר אלא בלילות והא איכא בין מכיר בית אב שלו לאינו מכיר אלא משמרתו דבמכיר יום בית אב שלו קתני אסור כל אותו היום שלו אפילו בלילה והיינו דקתני כל לרבויי לילה אבל כל השבוע של משמרתו בר מאותו היום של בית אב שלו ביום אסור משום שמא תכבד כמו בזמן הבית אבל בלילות שרי אבל באינו מכיר אלא משמרתו ולא בית אב שלו לילות נמי אסור דכל השבוע איכא לספוקי דילמא היום בית אב שלו ואנשי בית אב בלילה נמי אסורים ליתא דבזמן הזה אפילו במכיר בית אב שלו אפילו הכי מותר באותו לילה דהא טעמא דבית אב אסורים בליל בית אב שלהם משום אימורין שניתותרו מקרבנות יום העבר שמקטירין כל הלילה והאי טעמא לא שייך אלא בזמן הבית אבל בזמן הזה אפילו יבנה בית המקדש בזו הלילה כיון דלא נבנה עדיין ביום העבר אין כאן מה להקריב בליל זה ומהשתא בע"כ הא דתני במכיר בית אב שלו דאסור כל אותו היום היינו ביום ממש ולא בלילה מכלל דשאר ימי המשמר ביום נמי מותר והדרא קושיתי לדוכתא:

מיהו בהא יש לומר דבמכיר בית אב שלו אפי' בלילה בזמן הזה אע"ג דליכא הקטרת אימורין של יום העבר אפילו הכי אסור משום סידור המערכות ושני גיזרי עצים כדפרישית בסמוך דמהאי טעמא אסורין בית אב בליל שבת ויו"ט. מכל מקום אכתי קשה דבעל כרחך הא דבזמן הזה אסורים ביין אפילו ביום בית אב שלו אינו אלא ביותר מרביעית דאילו ברביעית מצומצם ליכא למיתסריה למאי דמפרש לקמן דהכי נמי הא דלא גזרו בזמן הזה על פרועי ראש שמא יבנה הבית משום דאפשר דמסתפר ועייל אבל יין אע"ג דאית ליה תקנתא בשינה כל שהוא הני מילי בשתה רביעית אבל יותר מרביעית כל שכן שינה משכרתו וא"כ רביעית כיון דאית ליה תקנתא בשינה כל שהוא בעל כרחך לא גזרו בזמן הזה כמו דלא גזרו על פרועי ראש מהאי טעמא וכי גזרו ביותר מרביעית דלית ליה תקנתא בשינה כל שהוא ואין נפקותא בזמן הזה בין יום בית אב שלו לכל אותו שבת של משמרתו דבכדי רביעית אפילו ביום בית אב שלו שרי דהא יש לו תקנה בשינה כל שהוא ואי ביותר אפילו בלילה אסור אפילו בכל אותו שבת של משמרתו משום תכבד כיון דלית ליה תקנה בשינה כל שהוא וכיון שבזמן הבית אסור מהאי טעמא בכל הלילות של משמרתו ליתסר נמי בזמן