גבורת ארי תענית סה

שמשמע שמפרש שהתחילו אין מפסיקין מיירי הכל מיום ראשון שאם התחילו להתענות בו אין מפסיקין לאכול בו ביום אלא גומר תעניתו עד הלילה ובגמרא אינו מפרש הכי דאמרינן כמה הוי התחלה רב אחא אומר שלשה רב אדא אומר אחת אלמא מימים מחולקין איירי דאם קיבלו עליהם תענית כמה ימים מקודם ראש חודש חנוכה ופורים ואחת מימים הללו אירע בתוך סכום ימי תעניתם אין מפסיקין אבל אם אחת מימים הללו אירע ביום הראשון מימי התענית אע"פ שהתחילו להתענות בו במקצת מפסיקין ואוכלין ואפשר שמה שאמר ר"א אחת לאו למימרא שכבר התענו יום ראשון קודם ויום ב' של התענית אירע בראשון מימים הללו אלא הכי קאמר א' היינו שיום ראשון מקבלת סכום ימי תעניתם אירע באחד מימים הללו אפילו הכי אם התחילו להתענות בו שעה אחת לשם תענית אין מפסיקין ופסק כמאן דאמר אחת הוי התחלה מיהו מדמפרש רבי מאיר להא דר"ג דמודה דאין מפסיקין ואמילתא דת"ק קאי לפרש שמע מינה דאין מפסיקין דת"ק נמי לאו מהשלמה איירי אלא בהתחלת ימי תעניתם קודם לכן למר יום אחד ולמר ב' ימים וגם לישנא דרב אסי אמר אחת לא משמע דיום זה הוא ראשון לימי התענית אלא שכבר התענו יום אחד קודם לכן ונותנין אפר ע"ג התיבה כו' ר' נתן אומר אפר מקלה הן מביאין מדפליג רבי נתן ואמר אפר מקלה מכלל דאפר דת"ק עפר הוא דסתם אפר קרוי הוא עפר וכדפירש רש"י במתני' אפר סתם הוא עפר כשם שאפר קרוי עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם ומתני' ר"נ ומשמע לת"ק רצה אפר נותן רצה עפר דשניהם בכלל אפר ועוד כיון דאפר גנאי יותר מעפר כ"ש אי נותן אפר ממש דשפיר דמי והכי מוכח לקמן דפליגי אמוראי למה נותנים אפר בראש כל אחד ואחד חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כאפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו עפר דטעמא קמא איכא וטעמא בתרא ליכא מדלא קאמר איפכא איכא בינייהו אפר שמע מינה דבאפר לכ"ע שפיר דמי אם כן לת"ק דסגי בעפר כל שכן אפר דשפיר דמי וקצת קשה לי אמאי נקט ת"ק במילתיה אפר דאיכא למיטעי דאפר ממש קאמר דווקא הוה ליה למימר עפר ואנא ידענא דכ"ש אפר דשפיר דמי ושמא יש לומר מדפליג ר' נתן ופירש אפר מקלה דווקא ממילא שמעת מיניה דלתנא קמא עפר נמי סגי:

אמר רב אדא וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו נשיא ואב בית דין נמי נשקלו אינהו כו' ה"ג בספרים דידן ונראה לי דהאי אמר רב אדא לא גרסינן דאין שום חידוש בדבר ואין הלשון משמע שהוא הקשה להאי מאי שנא דמסיק ואזיל ועוד לא מצינו שזה גמרא רב אדא סתמא אלא או רב אדא בר אהבה או בר אבא. אלא הכי גרסינן נשיא ואב"ד כו' מ"ש דשקלי כו' והכי גירסת הרי"ף והרא"ש וגירסת ספרים דידן שיבוש הוא:

דף טז ע"ב זה שביתו ריקם מן העבירה:

הרמב"ם כתב ולא יהא בבניו ובני ביתו ובקרוביו וכל הנלוים אליו בעל עבירה מפני שהוא מפרש ביתו ריקם היינו בני ביתו דאי ר"ל שיהא הוא עצמו ריקם מפירקו נאה שמע מינה דאפילו בילדותו לא יצא עליו שם רע כ"ש שלא יהא בעל עבירה בזקנתו כך פירשו המפרשים ורש"י פירש ביתו ריקם מן העבירה היינו שאין גזל וחמס בביתו משמע שמפרש ביתו ריקם היינו מן החמס וגזל בביתו והיינו דתלה לה בביתו ופירקו נאה דשם רע היינו משאר עבירות ותרתי קחשיב חדא שאין בו עבירות שבין אדם לחבירו כגזל וחמס ושאין בו עבירות שבין אדם למקום:

ועל פירוש הרמב"ם קשה לי דאי ביתו ריקם אבני ביתו קאי מכדי ופרקו נאה על עצמו קאי א"כ הוה ליה למיתני לפרקו נאה ברישא והדר לביתו ריקם דהוה ליה לא זו אף זו אבל השתא דתני ביתו ריקם קודם לפרקו נאה הוה ליה זו ואין צריך לומר זו והא לאו מילתא היא כדמוכח בגמרא בכמה דוכתי אבל לפירוש רש"י ניחא דהוה ליה לא זו אף זו דעבירות שבין אדם לחבירו חמור משל בין אדם למקום דעל זה מכפר יום הכפורים ועל זה אין מכפר כדתנן בשלהי מסכת יומא ובפרק קמא דר"ה (דף י"ח) רמי קרא דלא ישא פנים אקרא דישא ה' פניו אליך ומשני כאן בעבירות שבין אדם למקום וכו' והמחוור נראה לי דבין ביתו ריקם ובין פרקו נאה איירי מכל העבירות אלא שביתו ריקם היינו בשעתו הוא ריקם מן העבירות והם דברים הנראה לעינים והא דתלה בביתו היינו על דרך דפירשתי דביתו ריקם דמתני' כולל ב' דברים ריקם מן העבירות ושהוא עני ועל שניהם נופל לשון ביתו ריקם ואע"ג דברייתא תני לה בהדיא מטופל ואין לו דאין פירוש ביתו ריקם דברייתא אלא מן העבירות לחוד אפילו הכי לישנא דמתניתין נקט ופרקו נאה היינו אפילו מקודם לא יצא עליו