גבורת ארי תענית סג

ג' בבי ותו לא זקן ואחריו חכם ואחריו אדם של צורה וזה קשה ליה אי סלקא דעתך דסבירא ליה להאי תנא דחכם לחוד עדיף מזקן לחוד וזקן דקאמר היינו זקן והוא חכם כזקן דמתניתין ואח"כ חכם דקאמר היינו חכם לחוד אמאי מדלג ונקט בתר בבא ב' דחכם אדם של צורה שהוא מדרגה ד' דע"כ זקן לחוד עדיף מניה דאי אדם של צורה עדיף מזקן הוה ליה למימר בתר אדם של צורה ואם לאו אומר זקן אלא ע"כ זקן עדיף מאדם של צורה וא"כ הוה ליה למיתני בתר חכם זקן ואחריו אדם של צורה אלא ודאי האי זקן דרישא היינו זקן לחוד ואיהו עדיף מחכם לחוד ואחריו חכם לחוד ואחריו אדם של צורה והשתא קא חשיב ג' מדריגות כסדרן ומדרגה אחת דזקן וחכם לא חש למיתני דכיון דקמ"ל דחכם לחוד וכן זקן לחוד מילתא היא ממילא שמע מינה דזקן והוא חכם עדיף מינייהו לפיכך מתמה הגמרא אטו זקן דרישא לאו חכם הוא הא ודאי חכם לחוד עדיף מיניה ושני ליה אביי דאפ"ה זקן דרישא זקן והוא חכם קאמר כזקן דמתני' ואם לאו אומר חכם לחוד והא דלא תני בין חכם לאדם של צורה מדרגה זו של זקן לחוד להשמיענו דזקן קדים לאדם של צורה דהא ממילא ש"מ כיון דזקן דרישא בסתם זקן מיירי דהוא זקן וחכם וכזקן דמתני' אלמא זקנה טפילה לחכמה ודבר חשוב להקדים בשבילה לזקן וחכם קודם לחכם שאינו זקן ואילו אדם של צורה לגבי חכם לאו כלום הוא ואפילו לטפילה נמי לא מדלא תני אם יש חכם שהוא אדם של צורה אומר הוא ואם לאו אומר חכם לחוד ש"מ דאדם של צורה אצל מעלת חכם לא מהני ולא מידי ושניהם שוים חכם של צורה עם שאינו של צורה וכיון שהוא כן ממילא שמע מינה דזקן קודם לאדם של צורה ולא חש למיתני הא דפשיטא הוא כיון דזקנה הוה טפילה לחכמה ואילו אדם של צורה לגבי חכמה אינה חשובה אף לטפילה ולפי מה שכתבתי מסתברא דאדם של צורה אפי' לגבי זקנה אינה חשובה אפי' לטפילה וזקן של צורה עם זקן שאינו של צורה שוין ולא מהני מעלת צורה אלא להני שבשניהן אינן לא חכמים ולא זקנים דהשתא ליכא אלא ד' מדרגות כמו שכתבתי למעלה. והשתא כולהו ש"מ מברייתא זו ולא שייר מידי ואם הוי אדם של צורה טפילה לחכמה או לזקנה הוי מדריגה יותר ואמאי לא חשיב להא אלא ודאי כדאמרן מורידין לפני התיבה זקן נראה לי דהאי זקן זקן וחכם קאמר ועל דרך שפירשו לזקן שאומר דברי כבושין והכא נמי איכא ב' מדרגות כסדר כמו התם שייכא נמי הכא דודאי זקן לתפלה עדיף שיותר לבו דואג בקרבו מילד אבל אדם של צורה לענין תפלה לא מעלה ולא מוריד:

זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם ובגמרא בברייתא חשיב ר' יהודה עוד מעלות הרבה והא דלא חשיב להו במשנתנו אפרש שם:

אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ משמע דר"י לא פליג אלא אהא לחוד שיוציא אמירת זכרונות ושופרות ואומר פסוקים אחרים תחתיהן אבל בחתימת הברכה לא פליג ומודה דבראשונה מן הנוספות חותם זוכר הנשכחות ובשניה שומע תרועה דאי לר"י היה חותם בענין אחר הוה ליה לפרש החתימות אדר"י כמו שמפרש מה שאומר תחתיהן והא כל חתימה וחתימה מן הג' הוי מעין המזמור שאומר עליה כדפי' רש"י והשתא בשלמא לתנא קמא ניחא דעל פסוקי זכרונות מסיים זוכר הנשכחות שהוא מעין זכרונות ועל פסוקי שופרות מסיים שומע תרועה שהוא מעין שופרות אבל לר' יהודה צריך טעם דמה ענין זוכר הנשכחות לקראי דרעב ודבר כי יהיה בארץ ושומע תרועה לקראי דאשר היה דבר ה' אל ירמיהו:

ואלו הן זכרונות ושופרות הרמב"ם פי' בפירוש המשניות הזכרונות ושופרות כמו שקדם זכרם בר"ה. רוצה לומר שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורעניות ולכאורה לא משמע הכי בפרק ד' דראש השנה (דף ל"ב) אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות של פורעניות ומפרש מלכות כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קוב"ה עלן ונפרקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן משמע דוקא בר"ה לא מדכרינן משום דריש שתא הוא אבל בתענית דלאו ריש שתא הוא לית לן בה מיהו יש לומר דוקא אהאי קרא קאמר הכי דהא לאו פורעניות הוא כדאמר רב נחמן אלא מ"מ כיון דבריתחא אמור לא מדכרינן בריש שתא אבל דבר שהוא פורעניות גמור לעולם לא מדכרינן והדבר שקול ע"ב וגמר את הברכה כולה הכי גי' רש"י ולא ענו אחריו אמן תקעו כו' הריעו כו' וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן כו' ופרש"י לא היו נוהגין כן אשלא לענות אמן לחוד קאי אבל אין לומר לא היו נוהגין כן לתקוע אלא במקדש דודאי תוקעין בגבולין כדמוכח כולה הך מסכת ומס' ראש השנה