גבורת ארי תענית סא

הכא בשופרות משום כיון דאיהו אמר בענינו כל שכן דעבדינן בשופרות דלשון התרעה ודאי שופרות במשמע ומילתא דפסיקא היא אלא שבא לחדש דענינו נמי בכלל התרעה דמתני' וצריך נמי ענינו עם השופרות ומאן דאמר בשופרות אבל ענינו לא צריך דאין ענינו כלל בכלל התרעה אבל לפירוש רש"י מאן דאמר בענינו בעלמא קאי היכא דלא צריך שופרות וכל מקום דאיכא שופר אינו צריך ענינו והיינו בתענית של גשמים ובשאר תעניות דצריך ענינו אינו צריך שופרות למה ליה להגמרא לומר למאן דאמר בענינו כל שכן בשופרות דבמאי דמשני כי פליגי בענינו מר קרי ליה התרעה ומר לא קרי ליה התרעה סגי לתרץ מה שהקשה ובדוחק יש ליישב פירוש רש"י. חיכוך שחין שמתחכך אדם עליה הכי פירש רש"י פרק ז' דב"ק (דף פ') ודוקא בלח דהכי איתא התם אמר ר' אחא כו' מתריעין על החיכוך בשבת ופריך מהא דחשיב לחיכוך בהדי הני שאין מתריעין עליהם בשבת ומשני כאן בלח פירוש ההיא דהכא כאן ביבש דאמר ריב"ל שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים:

חגב כו' לא היו מתריעין אלא צועקין לקמן פרק ג' תניא מתריעין על הגובאי בכל שהוא רשב"א אומר אף על החגב וצריך לומר דברייתא זו דלא כרשב"א אי נמי י"ל על דרך שפי' התוס' שם בפ"ז דב"ק שכתבו על החגב ול"ג על הגובאי דהא לקמן פרק ג' (דף י"ט) תנן שמתריעין על הארבה ועל החסיל ועל הגובאי ותירץ בשם ר"י דהתם בגובאי המזיק לשדות דומיא דארבה וחסיל וגובאי דהכא דמזיק לבני אדם דומיא דצרעים ושילוח נחשים הכי נמי יש לחלק בחגב אליבא דרבי שמעון דודאי במזיק לשדות איירי כל אותה סוגיא ולא מנזקי הגוף עוד תירצו התוס' דמתריעין על הגובאי דפרק ג' היינו בפה הכי נמי יש לומר גבי חגב:

ע"ב כיחידים דמינן ובשומע תפלה פי' רש"י כדאמרינן במסכת ע"א (דף ח') אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי. ואני תמה אדרבה התם מסקינן איפכא בפ"ק דמס' ע"א (דף ח') הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר ר"י אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם היה לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים הרי אפילו למסקנא יחיד אם רוצה שואל את צרכיו בשאר כל הברכות מעין אותה ברכה אבל שאר מפרשים פירשו דשאני מטר כיון שהוא מזיק לרוב העולם בתקופת תמוז אין שואל בברכת השנים אלא בשומע תפלה:

מיתיבי אמר ר' יהודה אימתי פי' רש"י אימתי הוא סדר תענית וקשה לי אי אסדר תענית קאי מאי פריך לרבי דמיירי מהזכרת מטר בשומע תפלה כיחידים אבל סדר תענית הא ודאי אפילו רבי מודה דהכל לפי הזמן והמקומות וכל מקום ומקום מתענין סדר תענית בזמן שהן צריכים לגשמים לכן נראה לפרש דהאי אימתי אשאלת מטר בברכת השנים קאי וכן נראה מדברי התוספות:

הכל לפי המקומות וקשיא לרבי קשה לי הא מתניתא ר' יהודה קאמר לה ונימא דרבנן פליגי עליה והא בפרק זה בורר (דף כ"ד) תנן אלו הן הפסולין המשחק בקוביא כו' א"ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא וס"ל התם לר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דאימתי דר"י לפרש בא ורמי בר חמא סבירא ליה דלחלוק הוא בא דבסוף פ"ז דעירובין (דף פ"א) פירשו התוס' דהא דאימתי דר"י לפרש היינו במשנתנו דוקא דבברייתא מצינו דר"י לחלוק בפרק כיסוי הדם גבי דם הניתז. והא ההיא דשמעתין ברייתא היא ואפשר לומר לכ"ע דחכמים חולקין עליו:

בשני מטין עם חשיכה פירש רש"י שלא יראו בני אדם ויצטערו ולפירושו משמע דדוקא חנויות של מאכל ומשקה מטין כדי שלא יצטערו אבל חנויות של דבר אחר לית לן בה אלא פותחין לגמרי אפילו בשני ואיני יודע למה פירש כן דיש לומר איפכא דפתיחת שאר החנויות אסורין לגמרי בין בשני בין בחמישי כל היום ולא הקילו בשני מטין ובחמישי פותחין אלא בחנויות של מאכל ומשקה בחמישי מפני כבוד שבת ובשני מפני התענית וכן נראה מדברי קצת מפרשי' כדפרישית:

היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו איצטבא כנגד פתחו פותח כדרכו ופי' רש"י איצטבא כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך פותח כדרכו אפילו בשני ולפירושו משמע דרישא דהיו לו שני פתחים נמי בשני קאמר דפותח אחד דהא דב' פתחים ודאיצטבא מענין אחד מיירי ולמאי דפירש טעמא הא דמטין עם חשיכה משום צער הרואין אין לזה טעם כל כך דבשני פתחים פותח אחד הא מכל מקום צער הרואין איכא ע"י פתח הפתוח להדיא ומאי נפקא מינה שיש לו עוד פתח נעול אבל הרמב"ם כתב (בפ"ג מהל' תענית) נועלין