גבורת ארי תענית ס

ולכאורה לפירוש רש"י ותוס' קשה לי הא לגבי אנשי משמר ובית אב אמרינן איפכא לקמן בפ"ב (דף ט"ו) דתנן ג' שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין ושבעה אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי רבי יהושע וחכ"א כו', ג' שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין הרי דלכ"ע מקלינן בהו באמצעיות יותר מאחרונות ואילו לגבי עוברות ומניקות איפכא דמקילין באחרונות ולא באמצעיות אבל לא קשה מידי דודאי אחרונות דנפישי רוגזא חמירי יותר מאמצעיות דלא נפישי רוגזא כל כך. מיהו לגבי עוברות ומניקות כיון דאחרונות נפישי יומי אי אפשר להו לעמוד בהן משום הכי אין מתענות בהן אבל ג' אמצעיות דלא נפישי יומא מתענות בהן דהא טעמא דמקילין לגבייהו משום דריבוי ימי התענית מחליש כח להו אבל הא דמקילין לגבי אנשי משמר ואנשי בית אב היינו טעמא דכשמתענין אין להם כח כל כך וכבד עליהם להתעסק בעבודה ולא בריבוי ימי התענית תליא מילתא דהא אנשי משמר אין זמן משמרתן אלא שבוע אחד ואין בה אלא ב' ימי התענית כ"ש אנשי בית אב שאין זמן עבודתן אלא יום אחד בלבד הלכך בתר נפישי רוגזא אזלינן בהו ואחרונות דנפישי רוגזא יותר מאמצעיות מחמרינן בהו יותר:

במה מתריעין רב יהודה אמר בשופרות הקשו קמאי דהכא משמע דתקיעת תעניות שעל סדר ברכות היה בשופרות ובפרק ג' דר"ה (דף כ"ג) אמרינן ובתעניות שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר ומשמע מקום שיש חצוצרות דקאמר היינו תעניות וכן פירש"י התם ותירץ שם הרמב"ן בספר המלחמות במקום שיש שופר דקאמר היינו ראש השנה ותעניות אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות דקאמר כגון במלחמה דכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות אלא במקדש ובמלחמה שכל ישראל תלוין בדבר מאי טעמא דחצוצרות בכנופיא דכל ישראל כתיבי הא בעלמא לא אלא מדרבי רחמנא על הצר הצורר אתכם גמרינן התרעה לכל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור ובמה בשופר כעין ר"ה ולהאי תירוצא נראה לי דמריעין בתענית בשופר דווקא ולא בחצוצרות. עוד תירץ כיון דליכא קפידא נהגו בשופרות כדאמרי' בירושלמי בתענית ולמה תוקעין בקרנות לומר חושבנו כאלו גועים כבהמה לפניך ולפי תירוץ זה בתענית רצו בשופר רצו בחצוצרות אלא שנהגו בשופר מטעם הירושלמי:

שבהן י"ח התרעות קשה לי הא כ"ד התרעות הוי דבששה ברכות שמוסיפין בתענית בכל חדא הוי שלשה התרעות ובברכת גואל שהתחיל להאריך בו היו גם כן ג' התרעות כדתנן לקמן בפרק שני (דף י"ו) בגואל ישראל הוא. מאריך ובחותמה אומר מי שענה את אברהם כו' וחזן אומר להם תקעו וכו' ויש לומר משום דאמרינן התם דבברכת גואל היו תוקעין ומריעין ותוקעין ובברכה ראשונה שהיו מוסיפים בתענית היו מריעין ותוקעין ומריעין וכן חוזר חלילה בא' היו ב' תקיעות ותרועה אחת באמצע ובאחת ב' תרועות ותקיעה באמצע ולפי זה בגואל וחמשה ברכות שלאחריה היו שלשה זוגות באחת תרועה באמצע ובחבירתה תקיעה באמצע וכן ג' פעמים זוג זוג בכל ברכות שהן י"ח התרעות אבל בברכה אחרונה של ו' הנוספות בע"כ חוזר לתקיעה תרועה תקיעה ואין לו בן זוג של תקיעה באמצע משום הכי לא חשיב אלא י"ח התרעות דביני זוג זוג ולא השלשה של ברכה אחרונה שאין לה בן זוג:

קס''ד מאן דאמר בענינו לא אמר בשופרות ומאן דאמר בשופרות לא אמר בענינו. נראה לי דלא קאמר קס"ד אלא משום מאן דאמר בענינו לא אמר בשופרות דלא קאי הכי במסקנא ואגב נקט נמי מאן דאמר בשופרות לא אמר בענינו דבכדי נסיב בקס"ד דהא במסקנא קאי נמי הכי. ויש לי להביא ראיה מכאן להא דקאמרינן ריש פרק א' דפסחים קס"ד מאן דאמר נגהי נגהי ממש מאן דאמר לילי לילי ממש ופירוש התוס' דלא נקט קס"ד אלא משום מאן דאמר נגהי דלא קאי הכי ואגב אורחא נקט נמי לילי עמה ורש"י מחקו אבל משום הכי אין לשבש הספרים דכהאי גוונא מצינו נמי בשמעתין:

כי פליגי בענינו פירש רש"י כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורעניות ואיני יודע למה לא פירש דפליגי במתריעין דמשנתינו דגבי גשמים גופיה דמר סבר דאינו אלא בשופרות דענינו אינו קרוי התרעה ומר סבר התרעה דמתני' תרתי במשמע דענינו נמי בכלל התרעה והיינו דמסיים הגמרא מאן דאמר בענינו כ"ש בשופרות וסיומא דתירוצא היא אע"ג דאיהו אמר דהתרעה דגשמים דמתני' היינו ענינו ומברייתא משמע דההיא התרעה