גבורת ארי תענית נט

בראשו סך כדרכו ואינו חושש ושמא התם לא שרי אלא לחולה או לחטטין דאיכא צערא טפי אבל משום זוהמא בעלמא לא מיהו התם גבי איסור רחיצה דיום הכיפורים תניא אם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ושמא מלוכלך אלים מזוהמא ואפילו תימא דלא אלים יש לומר הא דשרי להעביר הליכלוך אפילו ביום הכיפורים הני מילי רחיצה שאינה תענוג כמו סיכה אבל סיכה דתענוג יותר לא קמשמע לן גבי אבל דקיל יותר מיום הכיפורים אפילו סיכה דאלים שרי לעבר את הזוהמא:

יחיד שקיבל עליו תענית וכו' בין גואל לרופא. קשה לי מדנקט סתמא יחיד שקיבל עליו תענית משמע אפילו בקיבל תענית יחיד קובע ברכה לעצמו בין גואל לרופא אם כן תקשה הא דתניא בסמוך אין בין יחיד לציבור אלא שזה מתפלל י"ח וזה י"ט אלמא אין יחיד קובע ברכה לעצמו ובדוחק י"ל דהאי יחיד דקאמר כו' היינו ביחיד שקיבל עליו תענית ציבור והברייתא מפרש לה ליחיד שקיבל עליו תענית יחיד וציבור יחיד שקיבל עליו תענית ציבור:

הני תשע עשרה עשרין וארבעה הוו דסלקא דעתך דבשלש תעניות אמצעיות או בשבעה אחרונות איירי דהא משני עלה דמיירי בשלש ראשונות דליכא כ"ד וקשה לי אם כן הוה ליה להקשות הא טובא איכא בינייהו דבאלו אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה רחיצה וכו' וכל הני בתענית יחיד ליתא ויש לומר דהאי יחיד דקאמר איכא למימר ביחיד שקיבל עליו תענית ציבור מיירי דאסור בכל הני עוד יש לומר דסלקא דעתך דהמקשה דציבור דקתני היינו בג' ראשונות דמותר בכל הני אלא דסבר דעשרים וארבע בג' ראשונות נמי איכא כדפריך אח"כ והא אין בין קתני וחדא קושיא היא. אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ואע"ג דאיכא בינייהו עוד טובא דבאלו אוכלין מבעוד יום ואסורין ברחיצה כו' משא"כ באלו וכדתנן במתני' יש לומר דבסיפא דההיא ברייתא חשיב לכל הני והגמרא לא הביאה אלא לרישא והיינו דפריך מאי שייר דהאי שייר:

דף ע"א עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא דהא קתני לה וכו'. קשה לי במאי טעי רב אשי דדייק מדתנן מה אלו דלכ"ד זה וזה שוין דמה אלו דווקא ותיבה לאו שיורא הוא משום דתני לה באידך פירקא הא מהאי טעמא גופיה כ"ד לאו שיורא הוא כיון דתני לה התם. ויש לומר משום דתנן שבאלו מתריעין והאי התרעה מסיק לקמן דלכולי עלמא בשופרות דעל שש ברכות שהיו מוסיפין היו תוקעין על כל אחד ואחד והא נמי תני לה באידך פירקא תקעו הכהנים ותקעו כו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה כו' והשתא דייק רב אשי מדתנן מה אלו יתירות על הראשונות התרעה דשופרות אע"ג דתני לה התם דעביד להו עם השש ברכות של הוספה. שמע מינה דמשום הכי נקט להו הכא לאשמועינן דדוקא בהא דהתרעה שהוא דכ"ד ברכות הוא דיתירות אלו על אלו. אבל בכ"ד ברכות גופייהו אינן יתירות דבראשונות נמי איכא כ"ד אלא שאין בהן התרעה דשופרות. והגמרא דחי כיון דתני להו נמי לכ"ד ברכות גופיה באידך פירקא לאו שיורא הוא ולא חש תנא למיתני לכ"ד בכמה אלו יתירות במשנתינו:

נקוט אמצעייתא בידך פי' רש"י ותוס' שבשלש אמצעיות בלבד היו מתענות אבל לא בג' ראשונות ולא בשבע אחרונות והרמב"ם (פ"ג מהל' תענית) כתב דבשבע אחרונות לבד מתענות משום דגרס נקוט אמצעיתא בידך ול"ג דמתרצו כולהו פירוש דהלכתא כברייתא אמצעית משום דס"ל שחולקין הברייתות אהדדי והכל קראו לראשונות ואמצעית ראשונות ולשבע אחרונות לחוד אחרונות כן פירשו המפרשים לפי דבריו וקשה לי לפירושם לשיטה זו דאם איתא דששה ראשונות קרו ראשונות אם כן מאי טעמא דברייתא קמייתא דמתענות בראשונות ולא באחרונות הא אין אלו יתירות על אלו אלא יום אחד דאלו ששה ימים ואלו שבעה ימים מאי טעמא מתענות באלו ששה ולא באלו שבעה דמשום יום אחד יותר אין סברא כל כך לומר דאינן יכולות למעבד להו משום דנפישי ואדרבא אחרונות דתקיף רוגזא כבר עדיפא מיום ו' ומשום הכי אפשר לקיים גירסא זו דנפרש איפכא דלא קרו ראשונות אלא לשלש ראשונות בלבד ולשני אינך אחרונות קרו לה והיינו טעמא משום דשלש ראשונות קילי טובא מאינך חשיב להו בפני עצמו אבל אינך דקרובין זה לזה בחומרותיהן כייל להו בחדא. והשתא קמייתא הכי קאמר מתענות בראשונות היינו ג' ראשונות ולא באחרונות אינך דנפישי דהוי עשרה ימים ביחד ומ"ד באחרונות אע"ג דנפישי הואיל ותקיף רוגזא דאפילו באמצעית נמי תקיף רוגזא מדהחמירו בהו חומר ז' אחרונות מיהו לפירוש רש"י ותוס' החמירו בשלש אמצעיות יותר מכולן: