גבורת ארי תענית נו

על י"ג כדאמר לקמן ואחר כך מחלקין אותן לג' חלקים ב' פעמים של שלש שלש ופעם אחת של שבע משום שיש הפסק בין ג' ראשונות לג' אמצעיות וגם בין שלש אמצעיות לשבע אחרונות כמו שאפרש לקמן ובשלש ראשונות נמי יש לומר דמחלק אותן לעצמו לאחר שגזרו להי"ג בכלל ובכולן או אפשר שבר"ח כסליו מיד מקבלין על יום הי"ג דהא אף שאין התחלת התענית עד שיגיע יום ב' אחר ר"ח דהא תענית ציבור הוא בה"ב דוקא מקבלין עליו בר"ח מיד כי הקבלה נמי מהני קצת כדנפקא ליה לעיל פ"ק (דף ח') מקרא דמן היום שנתת אל לבך וסמוך לערב יום ב' הראשון של התעניות גוזרין לשלש ראשונות של התענית ועוד נראה לי דנפקא מינה במה שגוזרין אלו הי"ג תעניות בתחילה כולן ביחד אע"ג דלבסוף מחלקין אותן לג' חלקים נפקא מיניה להא דתניא לעיל ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים כל התעניות שקיבל עליו כשהיה בעיר:

והשתא כשמקבלין כל הי"ג ביחד צריך להתענות כולן ואילו גזרו לחלקים לא היה צריך להתענות אלא אותו חלק לבד שהיה בעיר בשעה שקיבל עליו אבל לא השאר כיון שלא היה בעיר בשעה שקיבל עליו אין חלין עליו:

וכי תימא למאי דפי' דהאי מניינא די"ג תענית דתנא אשעת קבלה קאי דקודם התחלת התענית הללו מקבלין את כל הי"ג כולן הוה ליה למיתני לי"ג תענית בכלל קודם דתני לג' ראשונו' של התעניות הללו כיון דהכלל קודם יש לומר דאי הוי תני הכלל די"ג קודם פרט דשלשה שלשה ושבעה לא הוה שמעינן לה להא דצריך לקבל כל הי"ג ביחד משום שבדרך התנא למיתני הכלל תחילה והדר מפרש לה דרך פרט כי הא דתניא בפרק ב' דסוכה ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ולא קשה ליה להגמרא למניינא די"ד כיון דתנא אחת ביום ואחת בלילה ממילא בז' ימי החג הן י"ד אלא ודאי כיון דתני הכלל די"ד ברישא לא קשה מידי דדרך התנא למיתני כלל ברישא והדר פרט אבל בהאי דבפרק ג' דיומא דקתני הפרט ברישא גבי בגדי כהן גדול דשל שחרית היה של י"ח מנה ושל ערבית של י"ב מנה. והדר תני הכלל ס"ה שלשים מנה שפיר קשה ליה מני ינא למה לי וכדפי' שם בחידושי וה"נ כה"ג אילו תנא הי"ג דכלל קודם להפרט הוה אמינא אורחא דתנא למיתני הכי ולא קמ"ל בהאי כללא מידי אבל כיון דתני לכללא בתר שחשיב אותן דרך פרט בע"כ לאשמעינן הא דפרישית אתי:

אבל מלאכה צער הוא. ואע"ג דפירשתי לעיל (דף י') גבי אבל בדברים של צער עושה דביטול מלאכה בתשעה באב בכלל דבר של צער הוא והכא קאמר להיפך דעשיית מלאכה הוה ליה צער יש לומר דביטול מלאכה דתשעה באב מחמת הפסד ממון דמי לשל צער דתענית ולא חיישינן ליהורא:

ואימא מטיהרא אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא נראה דהאי מטיהרא דפריך אינו כמו ההיא דריש פרק קמא דברכות גבי ובא השמש וטהר טהר יומא דהיינו אורתא שעבר ופנה היום דא"כ אמאי שני בלישנא דמעיקרא פריך אי מה עצרת מאורתא והשתא קאמר מטיהרא ועוד כיון דשני מה אסיפת זקנים ביום אלמא פשיטא ליה דאסיפת זקנים הוא ביום וטעמא דפרש"י דבלילה כל אדם בביתו ואינן נאספין. וא"כ מאי הדר פריך ואימא מטיהרא ואי לית ליה להמקשה האי טעמא דפירש רש"י הוה ליה למיפרך הכי ואסיפת זקנים גופיה ממאי דביום דלמא בלילה כן דרך הגמרא בכל מקום להקשות כן. ועוד מאי משני מסייע לרב הונא דאמר מצפרא כנופיא. מאי אולמא דרב הונא מדרב ירמיה בר אבא אטו ר"ה כיפי תלה לה ועוד הסוגיא נראה כלפי לייא. מדפריך ואימא מטיהרא היינו אורתא אלמא אין המקשה סומך אדר"י דאמר אסיפת זקנים ביום. וא"כ מאי משני מסייע ליה לרב הונא אין זה תירוץ אהא דמקשה וכיון שאינו סומך על דברי ר"י הוה ליה מסייע שאין בו ממש לדר"ה ואי אדרב הונא ראוי לסמוך יותר מר"י. הוה ליה למימר איפכא דר"ה מסייע לר"י ולא ר"י לר"ה דקטן נתלה בגדול:

לכן נראה לי לפרש דהא ואימא מטיהרא דפריך היינו מחצות היום. וכדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט"ו) גבי היזה ממנו על טהרו של מזבח דהיינו אפלגא דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא והכי פירושא בתחלה פריך אי מה עצרת מאורתא אף תענית מאורתא אלמה תנן לקמן כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר ומשני דומיא דאסיפת זקנים דאינו בלילה דכל אחד בביתו כדפרש"י הדר פריך ואימא מטיהרא הוי אסיפת זקנים שאין דרך הזקנים להתאסף בהשכמה והא דנקט טיהרא שהיא חצות היום זמן קבוע נקט א"כ כיון דאין דרך להתאסף בהשכמה מצפרא ואין לאסור מצפרא במלאכה ע"כ חלוק היום לחצאין פלגא להתיר ופלגא לאיסור כדאמרינן בפרק קמא דפסחים (דף ב')