גבורת ארי תענית נה

ולהחמיר בצד הזה ואין זה מן הראוי ועוד אפילו אם תמצא לומר דברצון העושה תליא מילתא להקל בהאי גיסא ולהחמיר באידך אי אפשר זה כאחד. בסוף שיחמיר באידך צד הקל ויקל בהפכו והא אפילו ע"י ב' בני אדם אי אפשר לעשות תרתי קולא דסתרן אהדדי כדמוכח הא דפרק ט' דנדה גבי כתמים ועוד תמה על עצמך אם תוותר אשה לחברתה לתלות הכתם בה והיא תנהג דין טומאה בעצמה וחברתה תטהר וכי מהני הא ודאי לא אלא על כרחך במקום שאפשר לבא לידי תרתי דסתרן אפילו בדרבנן אין לך לתפוס צד א' להחמיר וצד אחד להקל:

ואל תשיבני מהא דפרק ד' דברכות (דף כ"ד) גבי תפלת המנחה דלרבי יהודה עד פלג המנחה ומכאן ואילך זמן ערבית ולרבנן זמן מנחה עד הלילה ומכאן ואילך זמן ערבית ואמר התם השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ושמע מינה דלא חיישינן לתרתי דסתרן אהדדי בדרבנן בתרי גברי דזה מתפלל ערבית מפלג המנחה חשיב לה לילה וזה מנחה דחשיב יום הא לאו מילתא היא דהא מקצת מפרשים פירשו דאפילו חד גברא יכול למעבד כדמר וכמר אע"ג דהוה ליה תרתי דסתרן כל אחד אלא שאני התם דבתפלה הקילו הרבה, כדפירשו מקצת מן המפרשים ואין זה מקומו להאריך בהא:

אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה וכו' קשה לי הא מלאכה אינה אסורה אלא ביום ובלילה לא כדתניא בגמרא מה שאין כן כולן דאפילו בלילה אסורין והוה ליה למיתני לכולן קודם ברישא הואיל וחל איסורן מבערב ואח"כ הוה ליה למיתני לאיסור מלאכה שאין איסורה חל עד היום ועוד למה שנה לאיסור מלאכה במציעי בין איסור אכילה ושתיה לסיכה ושארי דשוין זמן איסורן מבערב ואיסור מלאכה אינו כן. וליכא למימר כדשני בפ"ד דפסחים (דף נ"ה) גבי והאיכא ליליא ואמר רב ששת כב"ש רב אשי אמר לעולם כב"ה] לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה וא"כ ביטול מלאכה בתענית ציבור ממילא הוי מאורתא דבלילה אין דרך לעשות מלאכה וביום מיד חל איסורו מצפרא ואגב קמשמע לן דאיסור מלאכה ביום חל מיד בצפרא ולא בהנץ החמה כמו איסור מלאכה דערב פסח ריש פרק קמא דפסחים דאם כן קדים איסור סיכה וכל הני לאיסור מלאכה ואמאי תני לה קודם להן. דהא ליתא דודאי לנכש שהוא עבודה שבשדה אין דרך בלילה אבל שאר מלאכות דרך עשייתן בלילה נמי:

ונועלין את המרחצאות לפרושי לאיסור רחיצה דרישא אתי כדאמר בגמרא מכדי תנן אסור ברחיצה ונועלין את המרחצאות למה לי שמע מינה בחמין אסור בצונן מותר שמע מינה דנועלין לאו דוקא דאי דוקא מנלן להוכיח מהכא דבצונן מותר ולא דמי לנועלין את החניות בסיפא דהוי דוקא וכי תימא כיון דהאי ונועלין לפרש לאיסור רחיצה דרישא אתי הוה ליה למיתני לה גבי איסור רחיצה יש לומר כיון דבריש פ"ח דיומא (דף ע"ג) גבי יום הכפורים תני להו לאיסור רחיצה וסיכה גבי הדדי תני הכא נמי הכי ולא אפסיק בהא דנועלין בינייהו אי נמי יש לומר כל הני דחשיב רחיצה וסיכה חומר נינהו לאסור בהן. והא דנועלין משום קולא נקט לה דהא דנועלין לאו דוקא אלא למידק מיניה דבצונן שרי לא רצה להפסיק ביני חומרי דקחשיב בדבר של קולא גוזרין עליהן עוד שבעה שהן שלשה עשר קשה לי וכי תנא מניינא אתי לאשמועינן דשלשה ושלשה ושבעה שלשה עשר הוי וכה"ג פריך הגמרא בפ"ג דיומא (דף ל"ה) גבי סך הכל ל' מנה ויש לומר דקמ"ל דגזירות ב"ד בתחילה כשרואין שלא ירדו גשמים בר"ח כסליו הוא על י"ג תעניות ביחד ולא פיסקי פיסקי ואע"ג דאם ירדו גשמים אפילו ביום התענית אינו צריך להשלים כדתנן לקמן בפ"ב וכל שכן שאין צריך להתענות עד תשלום הי"ג תעניות כולן מ"מ תחילת גזירות ב"ד הוא לדעת לקבל י"ג תעניות ועל דרך שאמרינן בפ"ג דמועד קטן אין נידוי פחות משלשים יום אע"ג דאם פייס לבעל דינו מתירין לו מיד ואם לא פייס אפילו לאחר שלשים יום נמי מכל מקום בתחילה אין מנדין אותו לפחות וכך אומרים בשעת נידוי יהא מנודה שלשים יום ואין אומרים יהא בנידוי חמשה עשר יום מיהו אם חזר בו באמצע מתירין לו כן פירש הרא"ש בשם הראב"ד והכא נמי תחילת גזירת ב"ד התעניות אינן פחות מי"ג ואע"פ שאם ירדו גשמים מפסיקין. והא דתנן הגיע ר"ח כסליו ב"ד גוזרין שלשה תעניות עברו אלו גוזרין שלשה אחרות עברו אלו ב"ד גוזרין עוד שבעה אלמא שלשה עשר אלו בג' פעמים גזרו אותן יש לומר דודאי כשמגיע ר"ח כסליו ולא ירדו מיד יושבין ב"ד ונמנין על י"ג ביחד כי קבלת תענית ציבור על הגשמים אינו פחות מי"ג והכי נמי אין מוסיפין