גבורת ארי תענית נד

איקפד ואמר להו דלמא מיכל נמי אכול נ"ל דהא דילמא מיכל נמי אכול בלילה ולא הפסיקו מבעוד יום כדין תענית ציבור אבל לא מסתבר דלמא אכול ביום קאמר דחס ושלום שהיה חושד לרבנן שפירשו עצמן מהציבור ועוד למה להו למיתי לבי תעניתא כלל אלא ודאי כדפרישית:

אי לא מצי לא מצער נפשיה ואינו צריך לפרוע נ"ל דשמואל לטעמיה אזל דאמר לעיל היושב בתענית נקרא חוטא מכל מקום מודה אם קיבל עליו להתענות בעל כרחו צריך לשלם נדרו דומיא דנזיר אבל אי לא מצי להצטער ולהתענות בו ביום אזל ליה נדרו לגמרי ואינו צריך לפרוע כלל כדי שלא יקרא חוטא:

אוכלין ושותין מבעוד יום בפרק ד' דפסחים (דף נ"ד) מפרש שמואל להאי מבעוד יום למעוטי משחשיכה דס"ל תשעה באב ותענית ציבור בין השמשות שלהם מותר ור"י ס"ל התם דתשעה באב בין השמשות שלו אסור ופריך מהא דאר"י תשעה באב אינו כתענית ציבור מאי לאו לבין השמשות דתשעה באב מותר ותענית ציבור אסור ומשני מאי אינו כתענית ציבור לתפלת נעילה אי נמי לכ"ד ברכות רב פפא אמר מאי אינו כתענית ציבור אינו כראשונות אלא כאחרונות ואסורה הרי לכולי עלמא אליבא דר"י בין השמשות דתענית ציבור אסור והאי אוכלין ושותין מבעוד יום דמשנתנו למעוטי בין השמשות אתא וקשה לי אמאי בין השמשות שלהם אסור הא תענית ציבור דרבנן וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא. והיה נראה לי דכי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא הני מילי היכא דאי אפשר לבא לתרתי קולא דסתרן אהדדי אבל היכא דאפשר לבא לזה לא והרי הכא אם אתה מיקל בבין השמשות הואיל וספיקא דרבנן הוא והא בבין השמשות דעיולי יומא דתענית ציבור ניזול לקולא דהוי ליה ספק יום ובאפוקי יום בבין השמשות שלו ניזל נמי לקולא משום דהוי ליה ספק לילה הוה ליה תרי קולי דסתרן אהדדי דבעיולי עבדת ליה יום ובההוא יומא גופה באפוקי עבדת ליה לילה וממ"נ בחדא יומא עביד איסורא בודאי וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף ק"ח) דפליגי בד' כסי דפיסחא לענין הסיבה דאיכא מאן דאמר תרי כסי קמאי בעו' הסיבה בתראי לא ואיכא מ"ד איפכא ומסיק הגמרא השתא דאמר הכי ואמר הכי תרווייהו צריכי הסיבה ופירש הר"ן אע"ג דקיימא לן ספיקא דרבנן לקולא הכא על כרחך כולהו בעי הסיבה דאי ניזול לקולא אמאי ניזול בהני טפי מהני ואי ניזול בתרווייהו לקולא הא נעקרה מצות הסיבה ביאור דבריו דהא בע"כ ב' כסי מינייהו מיהת בעי הסיבה והוה ליה תרי קולא דסתרן אהדדי והכא נמי בהני תרתי בין השמשות משום דעיולי ואפוקי להקל בשניהם הוה ליה תרתי דסתרן ואי בחדא להקל ובחדא להחמיר אמאי ניקל בהאי טפי מהאי הלכך תרווייהו לחומרא ואסירן. ואע"פ שהר"ן פי' שם בשם המפרשים דמשום הכי אזלינן התם להחמיר משום דלאו מילתא דטירחא היא עביד לרווחא דמילתא פירוש הר"ן נראה לי עיקר. וראיה לדבר מהא דתנן בפרק ט' דנדה (דף (נ"ז) לענין כתמים דרבנן השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זה תולה בה אבל בישראלית טהורה אינו תולה בה כדתנן התם בתר הכי גבי ב' נשים שהיו ישינות במטה אחת. והטעם כיון דאי תליא בחברתה מקלקלא לה מאי חזית לקלקל הא טפי מאידך. והכי מוכח התם בכולה סוגיא ואמאי והא כתמים דרבנן וניזל בתרווייהו לקולא אלא ודאי משום דהוה ליה תרתי דסתרן והשתא ק"ו הדברים מה התם הוה ליה תרתי נשי ואי מקילת כל אחת מהן הוה ליה ספיקא דרבנן אין כאן תרתי דסתרן לגבי כל אחד בפני עצמו אלא על ידי דצירוף דקולא של חברתה אפילו הכי אזלינן לחומרא הואיל ואי אזלת לקולא הוה ליה תרתי דסתרן בצירוף שתיהם כל שכן הכא דבין השמשות ובהסיבה דכסי דאי אפשר לך להקל בשניהם דהוה ליה תרתי דסתרי בחד גברא דממה נפשך עושה שלא כדין אע"פ שיש לך לדחות לאידך גיסא נהי דהא ודאי אי אפשר לך לעשות תרתי קולי דסתרן אהדדי בחד גברא ק"ו מהתם דהוי תרתי דסתרן בתרי נשי אבל הא נימא בחד גברא דניזל בחד גיסא להקל ובאידך גיסא להחמיר כגון בין השמשות דתשעה באב דניזיל בעיולי יומא או בשל אפוקי להחמיר וכן בהסיבה בתרתי כסי יחמיר ובאידך תרתי ניזיל להקל דאין כאן תרתי דסתרי מה שאין כן התם כיון דתרתי נשי נינהו וכל אחת היא לעצמה לאיזה תורה ותאמר לה צד הקל ולאיזה תחמיר דמאי חזית להקל לזו ולהחמיר לאידך והא כיון דאי אפשר לך להקל בשתיהן דהו"ל תרתי דסתרי בע"כ צריכות שתיהן להחמיר:

מכל מקום הא בורכא כיון דבע"כ אתה מודה שאי אפשר להקל בשני הצדדים משום דהוה ליה תרתי דסתרן תו לא שייך לומר שכל אדם צד אחד איזה שירצה להקל ואידך להחמיר דאם כן נתת תורת כל אחד בידו להקל באיזה צד שירצה