גבורת ארי תענית נג

משמע דגרסינן דברי ראב"י גבי הא דפליגי התם מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה רבי אליעזר בן יעקב אמר משעת האור וקאמרינן התם בשלמא לדידי אשכחן דפלגי רבנן בין יממא לליליא דתנן גבי תענית ציבור עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר:

עד מתי אוכל ושותה רש"י פירש ואפילו בתענית יחיד ואיני יודע מאי אפילו דקאמר הא אדרבה תענית ציבור חמור מתענית יחיד ונ"ל דאליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון קאי דמחמיר ואמר עד קריאת הגבר מ"מ איני יודע מנלן דפליגי בתענית יחיד כיון דבפרק קמא דפסחים קאמרה הגמרא להדיא דבתענית ציבור פליגי והא דפריך מגמר ועמד ומישן ועמד דהרי זה אוכל משום דקים ליה לאביי דגבי תענית ציבור תנא לה:

לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל. פירש רש"י אבל גמר דברי הכל אינו אוכל. ומשמע מדהוסיף תיבת דברי הכל והא לישנא לא שייך אלא היכא דקאי אאיזה פלוגתא נראה לי דמפרש להאי לא שנו הכי לא שנו דלמר אוכל עד שיעלה עמוד השחר ולמר אינו אוכל מקריאת הגבר ואילך אלא שלא גמר אבל גמר דברי הכל אינו אוכל מקריאת הגבר ואילך דבחדא סגי קריאת הגבר בלא גמר ובגמר אפילו קודם קריאת הגבר שוב אסור לאכול למ"ד עד קריאת הגבר ולמ"ד עד שיעלה עמוד השחר בגמר מודה דאסור מקריאת הגבר אבל קודם לו אפילו גמר מותר ולמ"ד עד קריאת הגבר כולה מילתא ביה תליא ולא שנא בין גמר ולא גמר זה מוכרח לפרש"י שהוסיף דברי הכל ולכאורה על דרך זה צריך לפרש ללישנא בתרא דקאמר אבל ישן אינו אוכל דלדברי הכל קאמר לה ומקריאת הגבר מיירי אלא שרש"י פירש בסמוך והלכה כמ"ד אוכל ושותה עד שישן קבע ועד שיעלה עמוד השחר כרבי ואו או קאמר והוה ליה להתנות עד שישן קבע לאחר קריאת הגבר ואפשר שמחלק בין גמר לישן דשינת קבע הוי הפסק טפי ואפילו קודם קריאת הגבר אינו אוכל לדברי הכל מ"מ מפשטא דשמעתא משמע דאין לחלק בין גמר אליבא דלישנא קמא ובין ישן אליבא דלישנא בתרא לרבי דזה בעי נמי לקריאת הגבר בהדי' לאיסורא ולישנא בתרא לא צריך ישן לקריאת הגבר ובישן לחוד אסור. מיהו קשה לי על שיטה זו דאי הא דאמר אינו אוכל אליבא דרבי היינו לאחר קריאת הגבר דוקא מאי פריך אביי מהא דגמר ועמד הרי זה אוכל דילמא מיירי קודם קריאת הגבר דאע"ג דקתני לה סתמא בעל כרחך לא מילתא פסיקתא היא דהא משני התם בשלא סילק אבל סילק לא אע"ג דקתני סתמא ועוד קשה לי מריש פרק קמא דפסחים שהבאתי בסמוך דקאמר בשלמא לדידי אשכחן דפלגי רבנן בין יממא לליליא גבי תענית ציבור דאוכל עד שיעלה עמוד השחר אבל ביממא גופה לא אשכחן דפליג לומר דעד הנץ החמה מותר ואחר כך אסור ואי אפילו למאן דאמר עד שיעלה עמוד השחר מכל מקום בגמר בקריאת הגבר תליא איסורו א"כ אפילו אליבא דידיה נמי אשכחן בלילה גופה דפליג בגמר בין קודם קריאת הגבר לאחריו ואם כן הוא הדין נמי דיש לחלק ביממא גופה דמ"ש מלילה וכ"ש למאי דפירשתי לעיל דלשיטת רש"י בע"כ ללישנא בתרא דישן נמי צריך לקריאת הגבר דהשתא כ"ש דתקשה כדפרישית. אבל איני יודע למה פירש כן דודאי הא דאמר אבל גמר או ישן אינו אוכל בהא לחוד תליא איסורא ואפילו קודם קריאת הגבר נמי אינו אוכל ואע"ג דלישנא לא שנו דקאמר לכאורה משמע דקאי אקריאת הגבר או עמוד השחר דמיירי בברייתא להדיא מכל מקום יש לפרש הכי לא שנו דמותר לאכול בלילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא שלא גמר או ישן אבל גמר או ישן אסור מיד אפילו קודם לקריאת הגבר או עמוד השחר:

ע"כ חיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו קשה לי מכדי חיישינן קאמר משמע ספיקא ואמאי אסור בנעילת הסנדל מספיקא הא ספיקא דרבנן לקולא וקבלת תענית אינו נדר של תורה ואינו אלא מדרבנן וצריך לומר דסתם תענית של ציבור משמע אם לא פירש להדיא של יחיד ורוב תענית ציבור אסורים בנעילת הסנדל ג' אמצעים וז' אחרונים ואינו מותר אלא בג' ראשונים בלבד כדתנן במתני' ולפי זה למאי דאמר שמואל בסמוך אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד אית ליה יחיד שקיבל עליו בבבל תענית סתם לא חיישינן דילמא תענית ציבור קיבל עליו כיון דאין שם שום תענית ציבור אלא תשעה באב לחוד וכל השאר דינן שוה לשל יחיד והא אפילו בנדר גמור של תורה אזלינן בתר מקום שהוא שם בשעת הנדר כדתנן בפרק ב' דמסכת נדרים ואע"ג דרב בבבל הוה אפשר לומר דפליג אדשמואל וס"ל כשאר אמוראים דבסמוך דלית להו הא דשמואל ונ"ל דלרב הוא הדין דצריך להפסיק מבעוד יום כדין תענית ציבור ואסור לאכול בלילה כדתנן במתני' אלא חדא דתענית ציבור נקט והוא הדין לכולן: