גבורת ארי תענית נב

של מצוה דחיילא ע"י כולל אי נמי הא דאמר רבי יוסי בדלא להספיד לפניו ולאחריו אסור לא בהספד לחוד אסור אלא אפילו בתענית נמי כיון דחמיר אפילו על תענית גזרו בלאחריו וכמ"ש שם והשתא הא דאמרינן גבי חגא דשבועיא לאסור לאחריו בנדר נמי משכחת לה ולענין תענית לחוד מכל מקום שמע מינה דיו"ט דדברי סופרים מבטל לנדר מהא דפ"ב וכמו שכתבתי הא ליתא דאין מכאן ראיה כלל ומצדה תברא דמאי טעמא לא ניחא לך לומר דלא שייך לומר דגזרו יו"ט של דבריהם על יו"ט של תורה משום לאסור לפניהם ולאחריהם משום כיון דבלאו הכי שם יו"ט חמיר של תורה עליו דלא בעי חיזוק אי אפשר לומר משום דנוסף עליו יו"ט קל של דבריהם דנבעי חיזוק מהשתא דאיסור חמור שבו להיכא אזל א"כ מהאי טעמא גופיה נמי אי אפשר לומר דיו"ט דדבריהם שחל ביו"ט של תורה יבטל את נדרו דמאי טעמא של דבריהם מבטל ולא של תורה לאו משום דחמירי טפי אלא קילותא גרמא להם משום דקילי בעי חיזוק מה שאין כן של תורה דחמירי. ואם כן בחל יו"ט של דבריהם ביו"ט של תורה למה מבטל הנדר משום חיזוק הא לא צריך חיזוק דחומר יו"ט של תורה להיכא אזל אלא על כרחך היינו טעמא דהיכא דאיתוסף יו"ט של דבריהם על של תורה מ"מ אסרו לפניהם ולאחריהם כדי שיהיה זכרון לנס זה הנעשה בו ביום וכיון שבכל י"ט של דבריהם דבעי חיזוק ראוי לאסור לפניהם ולאחריהם הא נמי לא תיפוק מכללם מפני זכרון הנס:

מיהו יש ליישב דברי הר"ן דהא דסבירא ליה דנדר גמור בטל מפני יו"ט דדבריהם משא"כ של תורה היינו טעמא משום דבעי חיזוק ומשום הכי בטלו לנדר של תורה בפניו ומהאי טעמא גופיה גזרו על שלפניהם ואחריהם משום חיזוק דבעי והשתא דהמקשן לא אסיק אדעתיה להא דלא נצרכא אלא לאסור את שלפניו וס"ד דאפילו להחמיר ולאסור לפניו לא בעי חיזוק ודמי ליו"ט של תורה דלא בעי חיזוק כל שכן דלא בעי חיזוק להקל שיכול לבטל נדר של תורה דמדינא חל על דבר מצוה אבל לבתר דמשני לא נצרכא אלא לאסור את שלפניו דשמע מינה דחמיר יו"ט של דבריהם משל תורה משום דבעי חיזוק מהשתא חל נמי לבטל נדר משום חיזוק אע"ג דשל תורה אינו מבטל דלא בעי חיזוק ולמאי דמשני לא נצרכא אלא לאסור את שלפניו אלמא בעי חיזוק ה"ה דהוי מצי למימר לא נצרכא אלא לבטל נדרו אלא כיון דתרווייהו חד טעמא הוא חדא מתרתי נקט:

עוד יש לומר דהא דיו"ט דדבריהם מבטל לנדר של תורה הני מילי בחל בחול דבעי חיזוק אבל בחל ביו"ט של תורה דמשום ההוא יומא לא בעי חיזוק אלא משום לתא דשאר יום טוב מדבריהם יש לומר דהני מילי להחמיר לאסור לפניהם אבל לא להקל לבטל נדר של תורה כיון דיו"ט דההוא יומא גופיה לא בעי חיזוק:

ועל פירוש יש מפרשים דנדר דהכא לאו מנדר גמור מיירי אלא מקבלת תענית קשה לי מרישא אם נדרו קודם לגזרתנו יבטל נדרו את גזרתנו וטעמא הואיל ונדר קדים אין כח בגזרתנו המאוחר לבטל הנדר הקדום לו ואמאי מבטל נדרו את גזרתנו אם איתא דמנדר של קבלת תענית הא אמרינן לקמן לוה אדם תעניתו ופורע והשתא כיון דאפילו לדבר הרשות רשאי ללוות תעניתו ופורע היכא דגזרתנו מאוחר לנדרו אמאי מבטל ליום טוב של תקנת חכמים וחייב להתענות מי גרע מדבר הרשות דלוה ופורע. ולא עוד אלא הכא בנדרו קודם לגזרתנו חייב ללוות ולפרוע כדי שלא לבטל גזירת חכמים ואע"פ שהרא"ש פירש שם בשם ר"ח הא דלוה תעניתו ופורע במקום צער ואונס דוקא הא מכל מקום בעלילה כל דהו יכול ללוות ולפרוע כדאמרינן אם גבי ר"י בריה דר"א איקלע לבי רב אשי דאמר ליה דלוזיף מר ולפרע אע'ג ( דלא הוה אלא סעודת מריעות ואי לאו דתענית חלום הוה כדאמרינן התם הוה לוה ופורע כל שכן שראוי ללוות ולפרוע בשביל יו"ט של דבריהם:

וי"ל דיש מפרשים אלו ס"ל כמו שכתב הרא"ש לקמן דהא דלוה ופורע היינו דווקא ביום סתם אבל ביום זה אינו לוה והא דיחיד שקיבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה כיום זה דמי ואע"פ שפי' שם הרא''ש הא דאמר אבל יום זה לא היינו דיום זה קבוע לו להתענות תמיד כגון שמת בו אביו וכיוצא בו ויום סתם היינו שקיבל עליו להתענות יום ובמנחה קיבל עליו להתענות אותו תענית יום מחר ובשביל קבלתו לא מיקרי יום זה ובעל כרחך צריך לומר כן דהיאך תמצא שקיבל עליו יום סתם הלא צריך לומר הריני בתענית למחר י"ל הכי נמי בקיבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה הא קבע עליו תענית כל השנה ואי אפשר ללוות ולפרוע לפיכך נדחה הי"ט דדבריהם הבא אחר שקיבל עליו התענית הואיל ותענית כזה אי אפשר ללותו:

עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי בריש פרק קמא דפסחים (דף ב')