גבורת ארי תענית נא

דהוא דוחה לתשעה באב מפני שהוא מן התורה בחל בע"ש אין משלימין:

וי"ל דבפ"ק דר"ה אמרינן התם אד' צומות דקרא בזמן שאין שלום ואין גזירות מלכות רצו אין מתענין וקים ליה להגמרא דבזמן ר"א לא היו גזירות מלכות ואע"ג דאמרינן התם דאעפ"כ בתשעה באב מתענין הואיל והוכפלו בו צרות י"ל דזה אינו אלא מדרבנן אבל לא מן המקרא דהא קרא חשיב ליה בהדי שאר צומות ושמא שוין הן וכיון שאינו אלא מדרבנן יו"ט של דבריהם דוחה אותו והשתא פריך שפיר אי סלקא דעתך דתשעה באב שחל בע"ש אין משלימין לא הוה ליה להשלים בכל ת"ב דהוה ליה עיו"ט שלו ודמי לערב שבת:

ואי יתיב מאי פירש רש"י מי סליק לתענית או לא וקשה לי מאי קמבעיא ליה אי יתיב אי סליק ליה פשיטא דלא כיון דאמר שמואל דלאו שמיה תענית. תבטל גזירתנו את נדרו ואע"ג דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות כדאמרינן בפ"ב דנדרים ושבתות וימים טובים צריכים היתר חכם כדתנן בפרק ט' דנדרים (דף ס"ו) פותחין לו לאדם בשבתות וימים טובים אפ"ה בי"ט אלו של דבריהם עשו בהם חיזוק יותר משל תורה לבטל הנדר בשבילם. ויש מפרשים הא דאמר תבטל נדרו מפני גזירתנו היינו בקיבל עליו תענית ואין כח בקבלת תענית למעקר ליו"ט אפילו של מגילת תענית אבל בנדר גמור לא כ"כ הר"ן. וקשה לי על פירוש ראשון מהא דפריך לקמן בפ"ב (דף י") אהא דתניא מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן וראש חודש גופה יו"ט הוא ואסור ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו דמשום ראש חודש דאורייתא שרי ומשום יו"ט דדבריהם אסור והשתא לא צריך לשנויי שינויא דחיקא דיו"ט דר"ח לא צריך משום בו ביום כלל אלא משום יום שלפניו הוה ליה לומר דנ"מ בהא יו"ט לדידיה גופיה בנודר להתענות בו דמשום ר"ח דאורייתא הנדר חל השתא דגזרו עליו משום י"ט דדבריהם הנדר בטל ועוד אמרינן התם מתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד ופריך למה לי עד סוף מועד לימא עד המועד ומועד גופיה יום טוב הוא ואסור ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו ור' יוסי היא והשתא למה ליה למידחק ולאוקמי כיחידאה וגם משום ימי המועד גופייהו אין שום נפקא מינה אלא משום יום אחד שלאחריו לחוד הוה ליה לאוקמי ככולי עלמא ונפקא מינה לימי המועד עצמן ובנודר להתענות בהם דמשום יו"ט דאורייתא הנדר חל ומשום יום טוב דדבריהם הנדר בטל:

והא ליכא למימר דאדרבה משם ראיה להיפך דאם איתא דאין יו"ט של דבריהם חמיר משל תורה לבטל הנדר לא שייך למיגזר יו"ט של דבריהם לחול על של תורה כדי לאסור לפניהם ולאחריהם דהא מאי טעמא חמיר בהא של דבריהם משל תורה משום דשל תורה דחמירי אינו צריך חיזוק ושל דבריהם דקילי צריך חיזוק כדאמרינן התם וגזרינן על לפניהם ולאחריהם דלא ליתי להתענות ולהספיד ביו"ט גופיה הא כיון דבלאו הכי ימים הללו איסור של תורה עליהם דחמיר ולא חיישינן דלא ליתי להתענות ולמיספד בהן א"כ אי נוסף על יו"ט עוד יו"ט דדבריהם כל שכן דחמיר טפי ולא בעי חיזוק דודאי משום תוספות איסור קל על איסור חמור מגרע גרע מאיסור חמור לחוד הא ודאי לא אלא על כרחך יש חומר בדברי סופרים משל תורה דבשל סופרים לא חל הנדר ובשל תורה חל וכיון שכן ראוי לגזור לפניו ולאחריו לאסור ביו"ט של דבריהם שהוא ביו"ט של תורה משום שלא יבא הנודר להתענות ביו"ט דמשום לתא יו"ט של תורה חל הנדר ואילו משום לתא דיו"ט דדבריהם דקיל לחוד הוא דלא חל וכיון דקיל בעי חיזוק ואע"ג הא דגזרו במועד של פסח משום דאיתוקם חגא דשבועיא ונפקא מינה לאסור לאחריו וכר"י אינו אלא לאסרו בהספד דאילו בתענית לכולי עלמא שרי בלאחריו כדאמרינן התם והא הספד בנדר של תורה לא משכחת לה דאין איסור נדר אלא בשב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה כגון להספיד דנדר איתסורי חפצא עליה. ואי תימא דנפקא מינה לענין שבועה דחיילא בקום ועשה ונפקא מינה בנשבע להספיד ביו"ט דמשום יו"ט של תורה חייל הא נמי ליתא דהא קיימא לן אין נשבעין לעבור על המצוה והא לכאורה משמע דהספד שבת ויו"ט אסור מן התורה דאי מדבריהם הוה ליה לאסור הספד לפניהם ולאחריהם משום חיזוק כמו שגזרו בימים הכתובים במגילת תענית מהאי טעמא דקילי ובעי חיזוק דיש לומר דאפילו תימא הספד בשבת ויו"ט אסור מן התורה אפילו הכי משכחת לה דחייל שבועה עלייהו בכולל ימי חול עם שבת ויו"ט דמיגו דחל על ימי חול חיילי נמי אשבתות וימים טובים ע"י כולל. וכדאמרינן בירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה סתם אסור במצה