גבורת ארי תענית נ

גרסינן שאני התם דלא קיבל עליו מעיקרא וכן גורס הרא"ש. וכן נראה שהכי גירסת רש"י שפירש שאני התם היכא דהתענה מאתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול וכו'. מר עוקבא איקלע לגנזק בעו מיניה כו' הכי גירסת רש"י ולא גרסינן ר' עקיבא דהוא לא היה מסתפק בזה וקשה לי אי מר עוקבא גרסינן אמאי מספקא ליה הא דקנקנים של עובדי כוכבים ומשמע דס"ל שמא מותרין מיד הא משנה שלימה שנינו בפרק ב' דמסכת ע"א (דף כ"ש) דאסורין אלא ודאי ר' עקיבא גרסינן עוד הקשה רש"י דאי ר"ע הוי בלשון ברייתא הוי משתמע ביה מעשה בר' עקיבא לא קשה מידי דלקמן פ"ג (דף כ"ד) מביא כמה דברים מר' חנינא בן דוסא ולא קאמר לה בלשון ברייתא רבי חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא ר"ח בן דוסא הוה ליה עיזי וכו' ואע"ג שגם הוא היה תנא וגם התוס' בפ"ב דע"א דחו בה ואמרו דכהאי גוונא מצינו בהרבה מקומות שמזכיר מעשה בר' עקיבא במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים וקשה לי אמאי קאמר שבעת הא בשמיני נמי שימש כדפרשינן בפרשה שמיני דתמיד הקריב משה בשמיני ולא הקריבו אהרן ובניו אלא מה שבא חובה לבו ביום בלבד דף יב ע"א הא תענית מעלייתא היא פירש רש"י אי דקיבל עליו להתענות עד חצות היום והדר מתענה כל היום פשיטא דתענית גמור הוא ואפי' תפלת תענית נמי מתפלל ומשני לא צריכא דאימלך אימלוכי כלומר לא היה בדעתו כלל להתענות אלא אתא ליה טירדא ולא אכל עד חצי היום וכי מטא חצי היום אימלך אמר הואיל והתעניתי עד חצי היום אתענה כל היום ואיני יודע למה פירשו בתרי גוונא במקשה פירש דחצות היום ראשון היה בקבלה והשני בלא קבלה ובתירוצו פירש להיפך דההמלכה היה מחצות והיינו ע"י קבלה דאם לא כן לאו כלום הוא כדפרישית בדברי המקשה ומ"מ צ"ל דס"ל לרש"י כדעת קצת המפרשים דהא אמר שמואל לקמן כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית דבתענית שעות אינו צריך קבלה מבעוד יום אלא כל שקיבל קודם שעות התענית סגי שהא פירש אהא דאימלך שחצי יום הראשון לא היה בדעתו להתענות ומחמת טעות הוא דלא אכל צ"ל דגרע היכא דההמלכה היה על חצי יום השני והראשון היה בלי קבלה מלהיפך דאההמלכה השניה פריך פשיטא הא תענית מעלייא הוא ואילו היכא שחצי הראשון היה שלא לשם תענית והשני בקבלה חשיב לה לרבותא והיינו טעמא דשני נגרר בטפל לראשון משום הכי היכא דהראשון היה בקבלה ולא השני נגרר וסגי ליה בלא קבלה מה שאין כן איפכא אין הראשון שלא קיבל נגרר וטפל לשני שאחריו שבו קיבל מכל מקום אין פשט לשון רש"י מורה על זה:

גם על עיקר פירוש רש"י קשה לי מאי קשיא ליה לאביי פשיטא הא תענית מעלייתא הוא דילמא הא קמשמע לן דכה"ג שלא קיבל לחצי השני של יום מבעוד יום אלא של ראשון בלבד הוה ליה תענית גמור וסגי ליה בקבלה משעה שנמלך אבל איני יודע מי דחקו לפרש כן כי הדבר ברור דס"ד דאביי דהא דרב חסדא והוא שלא טעם כלום עד הערב היינו שקיבל עליו מבעוד יום להתענות עד הערב דאם לא כן הא אמרינן לקמן אם לא קיבל עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית מש"ה קשיא ליה פשיטא ומשני לא צריכא דאימלך פי' שלא קיבל עליו מבעוד יום אלא תענית עד חצות היום לחוד ואח"כ ביום התענית נמלך גם על חצות יום השני לגמרו בתענית וקרי ליה תענית שעות אע"פ שמתענה כל היום הואיל ולא קיבל עליו מבעוד יום אלא על חצות היום בלבד וקמשמע לן דשמיה תענית. דאמר ר' אלעזר ברבי צדוק וכו' מפני שיו"ט שלנו הוא קשה לי הא יו"ט דקרבן עצים אינו אלא מדרבנן איך דחי לתענית תשעה באב דהוי מדברי קבלה דחשיב בפ"ק דראש השנה דף י"ח) כדברי תורה לענין איסור לפניהם ולאחריה' דאינו צריך חיזוק מיהו בהא דבחל תשעה באב בשבת הא דמתענין אחר שבת אינו אלא מדרבנן דמן הדין הואיל ונדחה ידחה לגמרי כדאמרינן בפ"ק דמגילה דמהאי טעמא ביקש רבי לעקור לתשעה באב שחל בשבת ונדחה לאחר שבת. ואע"ג דאמרינן התם דלא הודו לו היינו מדרבנן בעלמא וכיון שכן יו"ט דדבריהם דוחה אותו:

מיהו קשה לי מהא דסוף פ"ג דעירובין (דף מ"א) דדייק אהא דקאמר מפני שיו"ט שלנו הוא הא ערב יו"ט [פירוש שאר ת"ב דהוי עי"ט שלהם] משלימין ואמאי הא כמו שאם בערב שבת אמרי' התם דאין משלימין כדי שלא יכנוס לשבת מעונה וה"ה לערב יו"ט זה ומאי קושיא הא יו"ט דרבנן כיון שאינו דוהה הוא גופה לתענית תשעה באב כל שכן שאין ערב יו"ט שלו דוחה משא"כ שבת