גבורת ארי תענית מז

דהוי חוטא מפני הצער ואפ"ה הוי מילתא דנוי בנזיר כזה כיון דלא חיישינן ביה לתקלה יש לומר משום דתנא פסיק ותני דהאומר אהא נאה דהוי נזיר משמע אפילו בגברא שהיה כבר נזיר בפעם אחרת ואלו נזירות דכה"ג כדי להביא קרבן חטאת אינו אלא בשלא נזר מעולם ובחסיד שאין הקב"ה מביא תקלה על ידו כדי שיתחייב קרבן חטאת על חטא אבל בסתם בני אדם או אפי' בחסיד אלא שנזר כבר פעם אחת תו לא משכחת נזירות דהוי נדבה ונוי אלא כההוא דלכוף את יצרו:

אי נמי יש לומר דבעי לשנויי אליבא דכ"ע אפילו למאן דאמר נזיר חוטא הוי מפני הצער אפ"ה משכחת לה דהוי ליה נזיר באומר אהא נאה בנדבה דלכוף את יצרו דלכולי עלמא לא הוי ליה חוטא אי נמי איכא למימר דלר"ש כמו דסבירא ליה דנודר בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת הוי חוטא מפני הצער הוא הדין דמפני התקלה נמי חוטא הוי והא דנקט חטא של צער נפקא מינה ליושב בתענית אי נמי לחובל בעצמו שאינו רשאי וכדפי' לעיל. ועוד איכא למימר דבהא נמי פליגי ר' יהודה ור"ש דלמר לאו חוטא הוא לגמרי בנזיר כדי להביא קרבן חטאת ולית לן בה לא משום תקלה ולא משום צער ולמר איכא משום שתיהן דודאי הא בהא תליא אי בנזירו' כה"ג לית לן בה משום חטא דתקלה ה"ה דחטא דצער למאן דחשיב ליה חוטא נמי לית לן בה דאי אפשר לומר לחצאין דעל ידי נזירות כזה חטא דתקלה ליכא ודצער איכא דאי איתא להא להא נמי איתא ומדהא ליתיה הא נמי ליתיה והא דנקט ר' שמעון חטא של צער ור"י של תקלה כל חד מאי דסבירא ליה נקט דר"י חטא של צער לית ליה כלל בנזיר ור"ש חטא של תקלה בכל נדרים נמי איתא אלא בנזיר חטא פרטי של צער אית ליה ובפ"ק דנדרים שם בחדושי אפרש זה היטב בס"ד:

ולשמואל הא איקרי קדוש ההוא אגידול פרע קאי וקשה לי וכי ר' אליעזר לית ליה דקדוש לאו אגברא קאי אלא אגידול פרע הא תנן סוף פרק ב דקדושין (דף נ"ו) המקדש בשער נזיר אינה מקודשת ונפקא ליה בגמרא מדכתיב קדש יהיה גדל פרע גידולו יהיה קדוש ופריך אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר כן ומשני מי קרינן קודש קדש קרינן פירש דקדש כתיב חסר וי"ו וקרינן קדוש ולא קודש משמע שאין דין קדושה עליו אלא הוא קדוש מכל מקום שמע מינה דהא קדש אגדול פרע קאי ולא אגברא:

ע''ב ר''ל אמר נקרא חסיד שנאמר גומל נפשו פירשו התוס' שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד נראה לי שדחקו לפרש כן משום דסיפא דהאי קרא ועוכר שארו אכזרי והיינו המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזרי ואי גומל חסד אמתענה קאי קשיא רישא דקרא אסיפא מיהו רש"י פירש גומל נפשו אמתענה קאי לשון גומל שמפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו ולפ"ז צריך לומר דרישא דקרא מיירי בדמצי לצעורי לנפשיה וסיפא דעוכר בדלא מצי ולפ"ז ר"א וריש לקיש בחדא שיטתא קיימי אלא ר"ל הוסיף אדר"א בדמצי דלר"א נקרא קדוש ולריש לקיש אף חסיד נקרא דעדיף טפי מקדוש כדאמרינן בסוף פרק קמא דמסכת ע"א (דף כ') וחסידות גדולה מכולן פירש אף מקדושה דחשיב התם ופירש"י נ"ל עיקר דנקרא חסיד אמתענה קאי דבהא איירינן דאילו אינו מתענה מאן דכר שמיה ועוד אי אאינו מתענה קאי הא דאמר ריש לקיש בסמוך אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית משמע דכולי עלמא שפיר דמי ואמאי כיון דמוקי לרישא דקרא דגומל באינו מתענה א"כ סיפא דעוכר שארו אכזרי במתענה א"כ כיון דמגני קרא למתענה וקראו אכזר אפילו עם הארץ אינו רשאי להיות אכזר על נפשו אבל לפירוש רש"י ניחא דבאינו מצי לר"ל נקרא אכזר ובמצי נקרא חסיד קמ"ל אידך דר"ל דהני מילי באינש דעלמא אבל בתלמיד חכם אע"ג דמצי אפ"ה אינו ראוי לישב בתענית דמ"מ נעשה חלש קצת וממעט במלאכת שמים. אמר רב ששת האי בר בי רב כו' מפירוש רש"י נראה דגרס תחילה אידך דר"ל דאין ת"ח רשאי ואחר כך האי דבר בי רב ואחר כך הא דאין תענית ציבור בבבל דעל סדר זה מפרש לה רש"י. וגירסא נכונה היא ולא כסדר דידן דגרסי אחר מימרא דר"ל דנקרא חסיד הא דרב ששת דבר בי רב ואח"כ הא דאין תענית ציבור בבבל והא וודאי שיבוש הוא דלמה מפסיק בין ב' מימרות דריש לקיש בהא דרב ששת ועוד כיון דריש לקיש קדים לדרב ששת ושניהם מענין אחד איירי מתענית תלמיד חכם אין ראוי להקדים דרב ששת דבתראה הוא לדר"ל ועוד כיון דרב ששת סתמא קאמר ליכול כלבא לשירותיה ולא יהיב טעמיה למילתיה ודאי משמע דאטעמא דר"ל דקדים סמוך שממעט במלאכת שמים ועליה קאי אלא שמוסיף רב ששת קללה דליכול כלבא לשירותיה א"כ ראוי להקדים מימרא דריש לקיש לדרב ששת וכגירסת רש"י:

אין תענית ציבור בבבל. רש"י ותוס' פירשו מפני שאינן צריכין לגשמים ולהאי פירושא דוקא בבל והדומה לה שא"צ לגשמים אבל ארצות שצריכים