גבורת ארי תענית מה

קרא בנזיר טמא כתיב ומשני מפני ששנה בחטא אכתי תיקשה בנטמא באונס מאי שנה בחטא איכא ואמאי מביא קרבן טומאה ובדוחק יש ליישב זה:

ועוד בעל כרחך איכא חד צד בנזירות דלאו חוטא הוא מפני הצער ואפילו ר' אלעזר הקפר מודה בהא ואפילו הכי מביא קרבן אע"ג דלא חטא כלל וכפרה זו למה לי שהרי ר"ש ס"ל התם בפ"ק דנדרים דנזיר חוטא הוא מפני הצער כר"א הקפר והא בפ"ק דנזיר ס"ל דהאומר הריני נזיר שמשון לא אמר כלום ולאו דבר הנידור הוא אע"ג דמודה באומר הרי עלי כבכור דחל הנדר שאני התם דכתיב לה' לרבות נדר ופריך גבי נזירות נמי לה' כתיב ונרבי לנזיר שמשון נמי ומשני האי לה' דגבי נזירות מיירי בנדר בעובדא דר' שמעון הצדיק דאמר מימי וכו' וא"כ נזיר כזה למה מביא קרבן הלא התורה צותה לו לקבל נזירות. אלא שציער עצמו מן היין הקשו התוס' ריש פ"ק דנזיר אהא דתנן התם האומר אהא כו' לא חוטא קרי ליה דבעלמא אייתי לר"א אפי' על נזיר טהור ע"ש שציער עצמו מן היין קרי ליה חוטא. ותירצו דלטהור נמי קצת קרי ליה חוטא ומ"מ המצוה רבה על החטא לכן קרי ליה נאה מידי דהוה אמתענה תענית חלום בשבת אבל נזיר טמא רחמנא קרייה חוטא לפי שהוא סותר את נזרו וצריך לחזור לנזירותו וכבד בעיניו המעשה ותוהא על הראשונות וקשה לי לדבריהם דמשמע דהא דפריך נזיר מילתא דעבירה היא היינו אדר' אלעזר הקפר פריך לה דקאמר נזיר חוטא הוא מפני שציער עצמו מן היין ומאי פריך דלמא מתני' רבנן היא ואע"ג דפריך לעיל מינה ודלמא אנוה לפניו במצות ומוקי לה שמואל שתפוס בשערו ואמר אנאה והא שמואל כר"א הקפר סבירא ליה דנזיר חוטא הוא מפני הצער כדאמרי' הכא בשמעתין מ"מ איכא למימר שמואל טעמא דתנא דידן קמפרש וליה לא סבירא ליה. וכה"ג אמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ב) גבי הא דאמר שמואל התם מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו וה"נ איכא למימר הכא והוה ליה לאקשויי הכא לימא מתני' דלא כר"א הקפר כדרך הגמרא בכל מקום ולא סתמא נזיר מילתא דעבירה היא דמשמע דאדכולי עלמא קא קשיא ליה. ועוד מדמשני אין אפי' לר"א הקפר מכלל דהמקשה אפילו לרבנן קא קשיא ליה דמילתא דעבירה היא ואמאי כו'. ונראה לי דודאי לרבנן נמי קשיא ליה ולאי משום שציער עצמו מן היין דהאי טעמא ליתא אלא לר"א הקפר אלא משום תקלה דילמא אתי למיעבר על נזירותו וכמאן דחייש בכל נדרים להאי טעמא דתקלה דהכי סתם לן תנא דידן בפ"ק דנדרים (דף ט') כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום אלמא הנודר בנזיר רשע מיקרי לתנא דידן ולאו מפני הצער שהרי לנודר בקרבן ושבועה נמי רשע קרי ליה אלא מפני התקלה כדפרישית והכי משמע התם בכולה סוגיא ואע"ג דתנן התם בסיפא כנדבתם כלומר של כשרים נדר בנזיר ובקרבן ומפרש התם בגמרא דנדבה דנזירות משכחת לה כשמעון הצדיק שאמר מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד שבא מן הדרום שנדר מפני שפחז עליו יצרו וכיון שנדר לשם שמים כל כך להתגבר על יצרו תו לא חיישינן לתקלה. מ"מ ס"ד דהא דאהא נאה מסתם כל אדם מיירי וחל עליו נזירות באומר נאה ואמאי כיון דמילתא דעבירה היא מפני חשש תקלה אין זה נוי ואין נזירות חל עליו כי היכי דאינו חל באומר כנדרי כשרים הואיל ונזירות לאו מילתא דכשרים היא ה"נ לאו מילתא דנוי היא מהאי טעמא גופיה ומשני אין משכחת לה דלאו מילתא דעבירה היא ולא מבעיא לרבנן דלית להו חטא של צער אלא של תקלה לחוד הא איכא גווני דלאו חוטא הוא כההיא שבא לפני שמעון הצדיק דלא חיישינן לתקלה אלא אפי' לר"א הקפר הני מילי נזיר טמא כו' אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה ומדנזיר טהור לר"א לאו חוטא הוא על הצער בע"כ מיירי מנזיר כהאי דשמעון דכיון דנזר לשם שמים כל כך הוה ליה נזירות נדבה ואפי' משום צער לית לן בה דלכוף את יצרו עדיף טפי מחטא של צער תדע דהא ר' שמעון סבירא ליה התם כר"א הקפר דנזיר טהור חוטא הוא מפני הצער. ובפ"ק דנזיר (דף ד') אמר ר' יהודה דלה' דכתב רחמנא גבי נזיר לרבות נזיר שמשון אתי ור' שמעון פליג עליה ואומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצא נזירות מפיו ולה' מפיק ליה לנזיר כזה של שמעון הצדיק שנזר לשם שמים אלמא בנזיר כזה לית לן בה משום חטא של צער דלכוף את יצרו עדיף טפי ולה' קרינא ביה:

והכי נמי משמע באותה סוגיא דפ"ק דנדרים דאמר אביי התם דשמעון הצדיק סבירא ליה כר"ש ור"א הקפר דנזיר חוטא הוא משמע דאפי' נזיר טהור לדידיה חוטא הוי מפני הצער וכן פירש שם הרא"ש ודלא כהר"ן שפירש דנזיר טמא דוקא קאמר דליתא וכמש"כ שם ואפילו הכי בההוא דמן הדרום שנזר לשם שמים לכוף את יצרו לית לן בה ולא מיקרי חוטא על הצער אלא ודאי שמע מינה כדאמרן ומהשתא כיון