גבורת ארי תענית מד

ויושב בסדינין המצויצין ודומה למלאך ה' צבאות אלמא שבוחי משבח ליה כ"ש דלא מיקרי חוטא:

ונראין הדברים קל וחומר מה התם דאפשר לקיים מצות ציצית בטלית של צמר בלתי דחיית לא תעשה דכלאים אפילו הכי כי עביד לה של פשתן על ידי דחיית ל"ת שפיר דמי ולאו חוטא מיקרי כ"ש הכא דאי אפשר לקיים מצות נזיר ותענית בשום ענין אלא ע"י צערא דגופא אי ס"ד דהמצוה רבה על העבירה אין כאן חטא ולאו חוטא מיקרי ולא דמי לתענית חלום בשבת דהתם אין התענית מצוה בשבת אלא עבירה שמבטל עונג שבת אלא שהתירו לו משום דיפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום כדאמרינן לקמן (דף י"ב) ומשום כפרה על ביטול עונג שבת צריך למיתב תענית לתעניתו מה שאין כן הכא גבי נזירות ותענית דאם איתא דאית ביה דררא דמצוה ועבירה כדברי התוס' מאן רבה על שכנגדו לבטלו לגמרי אם העבירה רבה אין כאן לחלוחית מצוה כלל ואם המצוה רבה אין כאן שום נדנוד עבירה כלל ואין לקרוא להו חטא:

ולי נראה דקושיית התוספות מעיקרא מהא דשמואל דשמעתין אהא דשמואל דפרק החובל לא קשה מידי דהכי אמר התם ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והא תניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע אמר שמואל באשב בתענית דכוותיה גבי הרעת אחרים להושיבם בתענית פירוש דבסיפא תני יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יכול יהא חייב תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות כו'. להושיבם בתענית אחרים מי מיתיב להו כו' ומסיק תנאי היא איכא מ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא מ"ד רשאי ואמרינן מאן תנא דאמר אין רשאי לחבל ומסיק רבי אלעזר הקפר היא דאמר וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש על שציער עצמו מן היין נקרא חוטא והא אפילו לר' אלעזר הקפר בנשבע לישב בתענית אע"פ שנקרא חוטא אפ"ה השבועה חל עליו אע"ג שאין שבועה חלה לבטל דבר מצוה דבר תימה הוא לומר דלשמואל ולר"א הקפר בנשבע להתענות אין השבועה חל עליו ומותר לאכול מיד ועוד דקאמר לקמן בפרקין (דף יב) אמר רב יהודה אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי וכי נדר קיבל עליו דלא סגי דלא משלם לצעורי נפשיה קיבל עליה אי מצי מצער נפשיה אי לא מצי לא מצער נפשיה אלמא במצי מודה שמואל דחייב להתענות מחמת נדרו והא נדר של תענית לאו מנדרי איסור הן שחלין על דבר מצוה וגריעי טפי משבועה ואפ"ה מודה שמואל במצי דחל עליו וחייב להתענות כ"ש ששבועה גמורה של תורה חלה בנשבע להתענות ובלישנא בתרא קאמר שמואל התם פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינא ומה פשיטא הוא זה וקרי ליה נדר אדרבה הא לדידיה אפי' חוטא איקרי והשתא כיון דהא דמצער נפשי' דנקרא חוטא קליש כל כך דנדחה מפני קבלת תענית הקל כ"ש דנדחה מפני שבועה דחמירה ועוד מצידה תברא דאי ס"ד דחוטא דמצער נפשיה לר' אלעזר הקפר אלים כל כך דאפילו שבועה נדחית מפניה אם כן לא משכחת לה למצות נזירות שתחול לעולם דהא נזירות אין לו דין נדרים שחלין על דבר מצוה אלא דין שבועה דאינו חל על דבר מצוה כדמוכח בפ"ק דנזיר אלא דדריש א"כ מבטל מצוה גמורה אם כן למה לי קרא בפרק קמא דנזיר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות וכדרבא דאמר שבועה שאשתה וכו' ואם כן לפי המסקנא איירי ברייתא דשבועות דסבירא לה דרשאי לחבל בעצמו אפילו בחבלה גמורה רק מתני' דבבא קמא דאינו רשאי לחבל בעצמו מוקי שמואל אפילו לישב בתענית וכדאית ליה דמקרי חוטא ומכל מקום חל שבועתו דאפילו לרבי אלעזר הקפר חל שבועתו ומיושב קושית התוס':

וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין נראה לי דהכי פירושא דליכא למימר כפרה זו על שנטמא וכדר"א דסאיב נפשיה הא קרא מנטמא באונס נמי מיירי כדכתיב וכי ימות עליו מת בפתע פתאום ודרשינן לה בפרק ג' דכריתות (דף יב) לחדא באונס והא אונס רחמנא פטריה בכל התורה כולה מקרבן וכדאמר התם אי כתב רחמנא פתאום דמשמע שוגג ומזיד ואונס הוה אמינא כי מייתי קרבן אשוגג מידי דהוה אכל התורה כולה אבל אונס ומזיד אימא לא אלמא אונס לאו בר קרבן הוא והכי נמי אמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס ובפרק ב' דשבועות אמרינן אי שלא בשעת ווסתה אנוס הוא פירש ופטור מקרבן ותנן בפרק ט' דפסחים שחטו ונודע שמשכו הבעלים או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות פירוש והוה ליה אונס ופטור מן הקרבן ותנן נמי שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור משום דה"ל אונס והכי נמי מוכח בדוכתא טובא דאונס אינו צריך כפרה אלא על כרחך האי וכיפר וכו' כפרה זו על שציער עצמו מן היין הוא:

אבל קשה לי על פירוש זה דאם איתא דהאי טעמא דאמר רחמנא להביא קרבן מפני הצער והא דאין מביא נזיר טמא משום דנזיר טמא חמור טפי משום ששנה בחטא וכדאמר בפרק קמא דנדרים והא