גבורת ארי תענית לט

וכו' פורתא לא דק והאי מתמצית בית כור שותה תרקב נמי לא דק:

רבן גמליאל אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג. ונ"ל דר"ג ס"ל כר' מאיר דאמר לעיל (דף ז) רביעה ראשונה בשלשה במרחשון ודלא כר' יהודה דאמר בשבעה בו וכ"ש דלא כרבי יוסי דאמר בי"ז בו דהא לעיל אמרי' לכ"ע רביעה ראשונה לשאול ואי ס"ל שהוא בז' בו למה לי טעמא כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת תיפוק ליה דקודם ז' בו לא הגיע זמן רביעה וכל שכן כר' יוסי לא ס"ל דאכתי לא הגיע זמן רביעה עד י"ז בו נמצא תנא קמא דאמר בג' בו שואלין ור"ג בחדא שיטתא קיימי דרביעה ראשונה בג' בו אלא ת"ק לא חייש להאי טעמא כדי שיגיע ורבן גמליאל חש לה:

ובהכי אתי שפיר הא דאמרי' בפ' ב' דב"מ (דף כח) גבי הכרזת אבידה דאחר הרגל אחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו ופריך מהא דר"ג ט"ו יום אחר החג ומשני הא במקדש ראשון הא במקדש שני לר' יוסף דר"ג ט"ו יום במקדש ראשון וההיא דהכרזת אבידה במקדש שני והשתא ר"ג למה שביק זמן הכרזת של מקדש שני דמגיע האחרון בשלשה ימים וכן לאביי דאמר איפכא דבמקדש שני ט"ו יום ובראשון ג' יום אמאי לא נקט נמי בהא דר"ג ג' ימים אחר החג כמו גבי אבידה דמיירי ממקדש ראשון ומאי שנא דנקט ליה התנא בתרי גווני חדא ממקדש ראשון וחדא מן השני אלא ודאי ג' ימים אחר החג אינו זמן הזכרה לעולם אליביה דר"ג משום דקדים זמן רביעה ראשונה ולא תלה לטעמא בהא דכדי שיגיע אלא היכא שהרביעה מוקדמת לזמן הגעה דהיינו בזמן שאין האחרון מגיע עד ט"ו יום שהוא שבעה במרחשוון ורביעה קדמה כבר בשלשה בו ולמאי דפרישית אתי שפיר הא דנקט ר"ג בז' בו ט"ו יום אחר החג משום דבג' בו לחוד לא סגי דהוי אמינא דאפילו אם תשרי חסר נמי שואלין בז' אע"ג דאינו אלא י"ד ימים אחר החג להכי קתני ט"ו ימים אחר החג וזה אינו אלא אי תשרי מלא דהוה ליה ז' בו ט"ו יום אבל אי חסר אין שואלין עד ח' בו דה"ל ט"ו יום אחר החג אבל קשה בט"ו יום אחר החג לחוד סגי דהוה ליה יום קבוע ולמה ליה דנקט בז' בו דאינו קבוע דאי תשרי חסר אין שואלין בו ביום עד למחרתו אלא ודאי אי נקט ט"ו יום אחר החג לחוד מטעמא כדי שיגיע הוה אמינא דסבירא ליה לר"ג זמן רביעה ראשונה בז' בו כר' יהודה דס"ל הכי והא דצריך לטעמא דכדי שיגיע דתיפוק ליה דז' בו הוא רביעה ראשונה דנפקא מיניה אי תשרי חסר דזמן רביעה שהיא בז' בו אינו אלא י"ד יום שאין שואלין עד למחר שהיא ט"ו מטעמא דכדי שיגיע דודאי זמן רביעה הוא קבוע לעולם בז' בו בין עיברו לתשרי או חסרוהו בתר קביע דירחא אזלינן לכל כה"ג דהא לתנא קמא שואלין לעולם בג' בו ולמר בז' ולמר בי"ז דלכ"ע יום הרביעה שהוא יום השאלה קבוע לעולם בין עיברו לתשרי בין חסרו וכן זמן הזכרה הוא יום קבוע לעולם כדתנן בריש פרקין וכן הפסקה דפסח בין עיברו השנה או לא עיברו אע"ג דבין זה לזה חדש שלם וכיון שכן ה"א דזמן רביעה לרבן גמליאל הוא בז' בו ונקט כדי שיגיע משום דאם חיסרו לתשרי דאין שואלין בז' בו עד למחר שהוא יום ט"ו משום הכי נקיט בז' בו שהוא ט"ו יום אחר החג הרי דמיירי אם עיברו לתשרי מדז' בו הוא ט"ו יום אחר החג ואי ס"ל דזמן רביעה ראשונה אינו אלא עד ז' בו למה לי להאי טעמא דכדי שיגיע בדעיברו לתשרי דאיירי בז' תיפוק ליה דקודם לז' עדיין אינו זמן שאלה אי רביעה ראשונה אינו אלא ז' בו אלא על כרחך זמן רביעה הוא בג' ואי לאו האי טעמא דכדי שיגיע היה זמן שאלה בג' בו כתנא קמא שהוא זמן רביעה ראשונה:

אמר שמואל הלכה כחנניה והכי נמי ס"ל לרב בסמוך דאמר יום ששים כלאחר ששים וקשה לי דהא לעיל אמר ר"י גבי הזכרה די"ט אחרון של חג דהראשון אינו מזכיר ורב ושמואל נמי ס"ל כר' יהודה כדמוכח התם גבי ואנן דאית לן תרי יומא היכי עבדינן והא טעמא דרבי יהודה פירשתי לעיל על פי הירושלמי דהא דלא מזכיר מבערב משום דלית כל עמא תמן ולדכר מצפרא אף הוא סבר שהזכירו מבערב מיגו דחמי לון דלא מדכרי בקדמייתא ומדכרי בבתרייתא אף הוא יודע שלא להזכיר מבערב ולפ"ז בשאלה נמי אין שואל לא בערבית מהאי טעמא דלית כל עמא תמן ולא בשחרית משום דאף הוא סבר שהזכיר מבערב והכא גבי שאלה אמרינן ס' ימים בתקופה משמע מסתמא דשואל מבערב וי"ל דרב ושמואל ס"ל כאידך טעמא דהירושלמי דפרישית לעיל דהאי טעמא דר"י כדי שיצאו המועדות בטל והאי טעמא לא שייך גבי שאלה:

יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים. נראה לי דלא דמי להא דאמרינן בפ"ג דחולין (דף מ"ה) כל שיעורי דרבנן להחמיר ואי עד ועד להחמיר אמרינן לה ואי עד ולא עד להחמיר אמרינן ולא עד. והכא הא נקט חנניה עד ששים בתקופה שאני הכא דאיכא חומרא בשני הצדדין ואינו יודע לאיזה צד ניזל לחומרא דאם שאל שלא בזמן שאלה מחזירין אותו וכן אם לא שאל בזמן שאלה נמי מחזירין אותו עוד יש לומר דלכולי עלמא עד ולא עד בכלל אלא דשמואל יום תקופה גומר ס"ל ויום ס' מנפילת התקופה הוי נ"ט