גבורת ארי תענית לח

ריש פרק קמא דפיאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב אלא הכי קאמר דכאן חידש קרא שתכוין בכוונת מכוין בשעת הפרשת מעשר על מנת שתעשר. והיינו אפילו כדי לנסות דאילו בלא נסיון בכל המצות שרי לעשותה על מנת שיבא לו טובה בזכותן וכדאמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ד) האומר סלע זו לצדקה כדי שיחיה בני כדי שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור והיינו דקאמר ליה עשר בשביל נסיון על מנת שתתעשר משום הכי פריך ליה מנא לך הא דילמא קרא הבטחה הוא ולא להתיר נסיון אתי והשיב ליה ר"י זיל נסי ולהלכה למעשה אני אומר לך ושפיר דמי דאין לגמגם בדבר זה דודאי שרי והשתא פירש לו התינוק קושיתו הא כתיב לא תנסו והשיב לו חוץ מזו. דף יע"א ת"ר ארץ ישראל נבראת תחילה נ"ל דהיינו כמאן דאמר בפרק ה' דיומא (דף נד) מציון נברא העולם ולא כמאן דאמר התם מאמצעיתו או מן הצדדים נברא או אבן ירה הקב"ה בים וממנו נשתת העולם והא דהתם יליף דמציון נברא דכתיב מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם והכא יליף דארץ ישראל נבראת תחלה מעד לא עשה ארץ וחוצות תרווייהו צריכא דאם מעד לא עשה ארץ וחוצות אין ידוע בארץ ישראל גופה מאיזה מקום מתחיל הבריאה קמ"ל מציון מוכלל דמציון התחיל ואי מציון מוכלל לחוד הוה אמינא נהי דמציון התחיל מכל מקום כיון דמשם נמתח לכל צד לד' רוחות העולם אם כן מצד אחד דהיינו כמו למזרחה של עולם נברא מן חוץ לארץ הרבה קודם שנגמר בריאת כל ארץ ישראל שהרי ירדן הוי מהלך יום אחד מירושלים לצד מזרח כדאמרינן בפרק ד' דר"ה (ד' לא) גבי כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וחשיב ירדן מן המזרח והירדן היה גבול ארץ ישראל שהיתה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה נמצא לצד מערבה של ירושלים היה ל"ט ידות נגד מזרחה דהא מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום והוי אמינא עד שנמתח א"י לצד מערב כנגדו לצד מזרח נמתח מחוץ לארץ עד שעולה לש"צ פרסה מח"ל שנמתח עד שנגמר מתיחת ארץ ישראל לצד מערב קמ"ל עד לא עשה ארץ וחוצות שלא התחיל מתיחת חוץ לארץ לצד מזרח עד שנגמר מתיחת כל ארץ ישראל לצד מערב ואחר כך התחיל מתיחת חוץ לארץ מן הירדן ואילך:

ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח ולפי זה צריך לומר הא דאמרינן לעיל דמפתח של גשמים לא נמסר לשליח היינו דווקא בארץ ישראל ולא בח"ל דהא התם נפקא ליה דלא נמסר לשליח מדכתיב יפתח ה' ולא שליח הא סיפא דקרא כתיב לתת מטר ארצך דהיינו ארץ ישראל דוקא:

ארץ ישראל שותה תחילה קשה לי היינו רישא דקאמר ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית והיינו משום דארץ ישראל שותה תחילה נמצא הנשאר לכל העולם כולו כדמוכח בסמוך דקאמר כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן פירוש מדגן שותה תחילה. תמצית הנשאר הוא לכל העולם ונראה לי הא דקאמר כל העולם כולו מתמצית לאו אתמצית דארץ ישראל קאי לאחר שתייתה אלא אתמצית גן עדן קאי ששותה כל העולם אבל ארץ ישראל שותה מי גשמים בפני עצמן כמו גן עדן וקרא דנהר יוצא מעדן וגו' אכל העולם קאי חוץ מארץ ישראל והיינו נמי קרא דהנותן מטר על פני ארץ ודגבי ארץ שהוא ארץ ישראל קרי מטר שהוא גשם וגבי חוצות שהוא חוץ לארץ שני קרא בדיבוריה וקרי מים ושולח מים על פני חוצות שמע מינה דארץ ישראל שותה מעיקר הגשם וח"ל מן התמצית דעיקר הוא דקרי גשם ולא התמצית ותנא הכי קאמר ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית אלמא תמצית לאו מי גשמים קרי להו ותדע דהכי הוא דהאי תמצית לאו אארץ ישראל קאי דהא אמר בסמוך כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה משום דתמצית בית כור שותה תרקב שהוא חלק ס' מבית כור והכי נמי כל העולם הוא אחד מס' לגן אלמא תמצית הוא אחד מס' מן הכל הוא ואיך אפשר שארץ ישראל שהוא חלק קטן מן העולם שמתמצית דידיה ישתה כל העולם דהיינו תמצית דתמצית דגן עדן כלפי לייא אלא ודאי כדפרישית דגן עדן וארץ ישראל כל אחד שותה מאוצר בפני עצמה ומתמצית ג"ע שותה כל העולם לבד מא"י ואפשר שא"י שותה מאוצר שלו עם תמציתו או איפשר שתמציתו נמי נחלק לחלק א' מס' שכנגדו בח"ל ששותה מן התמצית ההוא והא דאמר א"י שותה תחילה היינו מן האוצר שלו ואח"כ כל העולם היינו מתמצית ג"ע מיהו מדקאמר בסמוך כל העולם כולו א' מס' בגן וקאמר מתמצית בית כור שותה תרקב ואי א"י אינו שותה מן הגן אין החשבון מכוון שיהא עולם א' מס' בגן שהרי א"י הוא גם כן מן העולם בכללו הוא יותר מחלק ס' מן הגן ומיהו כיון דא"י הוא חלק קטן נגד כל העולם כולו כדאמר לקמן א"י אחד מס' בכוש