גבורת ארי תענית לז

שם. א"כ ודאי אין גשמים נעצרין אלא בשביל עזות פנים שעברו כבר ולא בשביל עבירה דלהבא:

רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו קשה לי מאי מותר הא לדידיה חיובא ומצוה נמי איכא כדאמרינן בפ"י דפסחים (דף קי"ג) ברואה בחבירו דבר עבירה יחידי דאמר רב מותר לשנאותו רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו שנאמר יראת ה' שנאת רע ושמא יש לומר דהכא אין מכניס עצמו בכך אי מצוה לשנוא לרשע או אינו אלא רשות אלא קמשמע לן דבשביל עון דעזות פנים לחוד נפקא ליה מכלל לאו דלא תשנא אחיך כדכתיב ועוז פנים ישונא וממילא לדידיה מצוה נמי איכא:

נעשה שונאו של הקב"ה מך הכא דריש לה [ לענין עצירת גשמים ובפ"ק דמגילה דריש לה על גזירה שהיה לישראל בימי המן. ואין לחוש לזה דהכל במשמע בכלל מך בין עצירת גשמים בין שאר צרות:

אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין כו' הכא סבירא ליה לתנא דבי ר' ישמעאל דגשמים נעצרים בשביל ביטול תורה ולעיל דריש ציה גם חום בשביל תרומות ומעשרות. צריך לומר דס"ל דזה וזה גורם דהא לא קאמר כדאמרי שאר אמוראי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל דבר זה דמשמע דהא לחוד גורם ולא דבר אחר עמו:

ואין כפים אלא חמס שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. מהכא משמע כפירוש התוספות בסוף פ"ו דבבא קמא (דף ס"ב) דאמר התם מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. ופריך אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והא אמר רב הונא תליה וזבין זביניה זביני ומשני לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ופי' התוס' בלישנא דקרא אין חילוק בין גזלן לחמסן והכא קבעי מה בין גזלן דרבנן לחמסן דרבנן והכא מוכח כפירושם דקאמר דאין גשמים נעצרין אלא בעון גזל וקאמר אין כפים אלא גזל ומוכח לה מן החמס אשר בכפיהם אלמא היינו גזל היינו חמס והכי נמי אמרינן לקמן בפ"ב (דף ט"ז) מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע וכו' ומחזיר מריש לבעליו שמע מינה דחמס דקרא היינו גזל דלא יהיב דמי. מאי תקנתיה ירבה בתפלה פירוש לאחר שמוציא הגזלה מתחת ידו דאם לא כן אין תשובה ותפלה מועיל כלל כדאמרינן לקמן ריש פרק ב' (דף ט"ז) אדם שיש בידו עבירה [פירוש גזל] ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שטובל ושרץ בידו כו':

אם ראית רקיע שקיהה כברזל בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין קשה לי הא בסמוך א"ר אמי דאין הגשמים נעצרים אלא בשביל עון גזל לחוד והכא קאמר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין דכל עוונות במשמע. ועוד קשה לי כיון דנפקא ליה מהאי קרא דאם קיהה דכל קלקול מעשים גורמים לעצירת גשמים קרא דעל כפים לגזל למה לי אטו גזל לאו מעשה מקולקל הוי:

דף ח ע"א מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש אם ראית דור שהשמים משתכין. ובפרק ב' דערכין (דף ט"ו) דריש ריש לקיש להאי קרא לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואמרו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל ואתה מה הנאה יש לך אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון והשתא כיון דר' אמי פליג אדריש לקיש בדרשא דהאי קרא הוה ליה להגמרא לאתויי ולמימר ופליגא אדריש לקיש כדרך הגמרא בכל מקום כי האי גוונא:

דף ט ע"א מאי דכתיב עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. וקשה לי הא אצטריך להא דדרשינן בפרק קמא דר"ה (דף ח') עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ונפקא לה מינה דאין מעשרין מן החדש על הישן כמו במעשר דגן. ונראה לי דא"כ ליכתוב רחמנא עשר עשר מאי עשר תעשר שמע מינה עשר בשביל שתתעשר וכה"ג אמרי' לעיל (דף ג') א"כ ליכתוב רחמנא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך כו' ובכמה דוכתין נמי אמרי' הכי מכל מקום קשה לי אימא כולה קרא לעשר בשביל שתתעשר אתא דהאי לישנא דתעשר כדי שתתעשר משמע להכי לא קאמר קרא עשר עשר שני פעמים. ואכתי מנלן דבשני מעשרות הכתוב מדבר ושמא אי כתב רחמנא עשר עשר ב' פעמים הוי נמי נפקא ליה מיניה כדי שתתעשר ומדשני קרא בדיבוריה שמע מינה תרתי:

אמר ליה מנא לך הא קשה לי הא קרא קדריש מדכתיב עשר תעשר ועוד הוא בעצמו שאל ליה מאי עשר תעשר ולבתר דאמר פירושא דקרא פריך ליה מנא לך ועוד אמאי השיב לו זיל נסי הוה ליה למימר האי קרא דאייתי במסקנא בחנוני נא בזאת ויש לומר מדהשיב לו בלישנא עשר בשביל שתתעשר משמע דלאו למימרא שהבטחה היא זו שבשכר מצות מעשר תזכה להתעשר כדאשכחן בהרבה מצות שמתן שכרן בצידן. ותנן