גבורת ארי תענית לו

יערוף אעוסק בתורה שלא לשמה ולעיל קאמר אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפיהו כמטר משמע דאתלמיד חכם שאינו הגון במעשיו קאי האי יערוף ולא אעוסק שלא לשמה ושמא תרתי שמע מינה ומר אמר חדא וכן מר ולא פליגי:

ואם לאו אותו תשחית וכרת. כתבו התוספות והא דאמרינן דלומדים מת"ח אע"פ שאינו הגון כר"מ שהיה לומד לפני אחר במסכת חגיגה (דף ט"ו) היינו דוקא תלמיד חכם (אחר) יכול ללמוד לפניו לפי שלא ילמוד ממעשיו אבל אם אינו ת"ח אינו רשאי ללמוד לפניו וקשה לי הא התם רמי קראי אהדדי כתיב ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך תורה יבקשו מפיהו ואי לא לא וכתיב שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי וכתיב הטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. ומשני לא קשיא הא בגדול והא בקטן והכי נמי האי קרא דאותו תשחית בקטן איירי אבל בגדול לא שנא תלמיד חכם לא שנא אינו תלמיד חכם שפיר דמי מדלא משני התם הכי. למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש ואי קשיא לך דהכא דריש להאי כאש אדברי תורה ולעיל (דף ד') דריש לה אלומדי תורה דקאמר צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה לא קשה מידי דהא והא חדא מילתא הוא כיון דדברי תורה נמשלו כאש ממילא מחממת גוף לומדיה:

ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר נואלו ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו הכי גרסינן בשמעתין ובסוף פ"ט דברכות (דף ס"ג) גירסת הספרים ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר אשר חטאנו. ונראה לי דגירסא דהתם משובשת דמייתי על שמטפשין מאשר נואלנו. מאי אולמא אשר נואלנו מאשר נואלו דהכא שמלמד ומגלה עליו ועוד הא דקאמר ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו מאי ענין אשר חטאנו דקרא דהתם לכאן אבל לגירסא דהכא ניחא הכל:

ואם לאו פירוש שאינו תלמיד הגון יהיה לך לבדך. והא דאמר לעיל בסמוך ואם לאו כל צמא לכו למים שמע מינה דאע"פ שאינו הגון צריך הרב ללמדו אלא שאין צריך לילך אחריו. והכא קאמר יהא לך לבדך דמשמע דאין צריך כל עיקר מפירוש רש"י מיושב זה דהאי דהכא בסתרי תורה איירי ודלעיל בשאר דברי תורה דהכא פירש יפוצו מעינותיך חוצה אם הגון הוא אמור לו סתרי תורה ואם לאו יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך. מ"מ קשה לי מאי דוחקיה לאוקמא לקרא דיפוצו בסתרי תורה ובתלמיד הגון דוקא לוקמי בשאר דברי תורה ואפילו בשאינו הגון יותר:

ע"ב אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומה ומעשרות וכו'. ומשמע דהני אמוראי דשמעתין פליגי אהדדי דמר סבר דנעצרים בשביל זה ומר סבר בשביל זה והא דנקט הגמ' כל מימרא ומימרא בפני עצמה כאלו לא פליגי ולא נקט לה בלשון פלוגתא מר אמר בשביל זה ומר אמר בשביל זה יש לומר דכל חד מהני אמוראי לא שמיע ליה לדחבריה ולא אתי לאפלוגי אדאידך אלא כל אחד אמר למימרי' בפני עצמו ואע"ג דממילא פליגי אהדדי נקט נמי סתמא דתלמודא לכל מימרא בפני עצמו אבל אין לפרש דלא פליגי אהדדי ובשביל אחד מהני נעצרים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהא ליתא דהא כל אחד מהני אמוראי אמרי אלא בשביל דבר זה משמע אבל לא בשביל דבר אחר מכל מקום קשה לי דבפרק הערל (דף ע"ח) גבי רעב שהיה בימי דוד ג' שנים אמרינן שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם שנא' ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר שניה כו' שלישית אמר להם שמא יש בכם פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי וכו' הרי דלא חש לכל הני עונות דקחשבי כל הני אמוראי בשמעתין ובשמעתין לא חשיב להני דהתם. אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך קשה לי הא התם בפרק הערל גבי רעב שהיה בימי דוד. אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש ומצח אשה זונה היה לך הרי האי מצח. אשה זונה דריש לה אעבירה דזנות והכא דריש לה רב המנונא אעזות פנים ויש לומר דסוגיא דהתם כרב נחמן דאמר בסמוך כל אדם שיש לו עזות פנים בידוע שנכשל בעבירה משום הכי תלינן לעצירת גשמים בעבירה דחמיר טפי מעזות פנים אבל רב המנונא דנפקא ליה מהאי קרא דבשביל עזות פנים נעצרים לטעמיה אזיל דאמר בסמוך לבסוף נכשל בעבירה אבל עדיין לא נכשל והא אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה כדאמרינן בפ"ק דר"ה מקרא דכי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא