גבורת ארי תענית לב

בנ"ב זהו מיתתו של שמואל הרמתי וששים שנה זהו מיתה האמורה בתורה שנאמר תבא בכלח אלי קבר ומיתת אסכרה לא חשיב שם ועוד דפליג אגמרא דידן דקאמר פחות מנ' הוה כרת הא בר נ' משמע דנפק ליה מכרת ובגמ' דידן אמרי' מנ' ועד ס' הוי כרת ובמת בן ס' הוי מת מיתה בידי שמים ושם אמרו שזהו מיתת כל אדם והיינו מיתה האמורה בתורה שאמרו שם מדנפקא ליה מתבא בכלח אלי קבר ונ"ל דבהא פליגי בהאי דמת בהכרת משום דבירושלמי נפקא ליה הא מאל תכריתו את שבט משפחות הקהתי ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ופליגי בעד ועד בכלל לגמרא דידן מבן נ' ישוב ולא שנת נ' בכלל אלא כלמטה הימנו ועובד ולהאי דמס' שמחות מבן נ' ונ' בכלל ישוב ואינו עובד וכה"ג אמרינן בפ"ד דערכין (דף י"ח) גבי אם מבן חמש ואם מבן עשרים דכתב רחמנא גבי ערכין דלמ"ד עד ועד בכלל שנת חמש וכו' כלמעלה ולמ"ד עד ולא עד בכלל הוי כלמטה מיהו קשה לי על פירוש זה דהא קרא אחרינא כתיב בפרשת נשא מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים כל הבא לעבוד עבודה ועבודת משא משמע דבתוך זמן זה ראוי לעבודה ולא יותר דהא מהאי קרא נפקא ליה בפ"ק דחולין (דף כ"ה) דבן ל' לעבודה. והשתא שקולי משקלי קראי דלמ"ד עד ולא עד בכלל והאי מבן נ' ולא בן נ' בכלל וכלמטה הוא הא עד בן נ' דאידך קרא נמי ולא עד בכלל והוה שנת נ' כלמעלה וה"נ למ"ד עד ועד בכלל ובן נ' בכלל ישוב א"כ עד בן נ' נמי עד בכלל וכלמטה ושנת נ' בכלל העבודה וה"נ אמרינן בערכין אפילו תימא רבי שקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חדש ועד בן חמש תו מבן חמש עד בן עשרים למה לי והיינו כמו שכתבתי ובמקום אחר יתבאר יותר:

אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה קשה לי הא האי קרא דכאשר זקן שמואל קודם האי קרא דנחמתי כי המלכתי את שאול ואפילו קודם שמלך שאול הוא והא על ידי זקנה שקפצה עליו והוכרח ע"י זה לשום בניו לשפוט את ישראל ובניו לא הלכו בדרכיו מפני זה נתגלגל הדבר ששאלו ישראל להם מלך לשפטם ואילו לא קפצה עליו זקנה לא היה משים בניו לשפוט אלא בעצמו היה שופטם ולא היה שאיל למלך כלל והא דקפצה עליו זקנה היתה סיבה למלכות שאול כדמפרש בקרא להדיא ואיך קאמר להיפך שמלכות שאול היתה סיבה לזקנה שלו:

ביודעה ובמכירה ובמזכיר את שמה נראה לי דבמזכיר את שמה לא גרסינן דהא דקאמר ביודעה ובמכירה לפרש אתי הא דאמר כל האומר רחב רחב כו' אם כן במזכיר את שמה למה לי דהא אמזכיר את שמה מפרש לה הכי ובפרק קמא דמגילה מייתי להא דרב יצחק ול"ג התם במזכיר את שמה וכן עיקר דף ו ע"א גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה וכו' כתבו התוס' ואנשי נרבונא גורסין גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה שנייה ושלישית כיצד הגשמים התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים רצופים אם כן ירדו עד חצי יום של ר"ח מעת לעת. וקשה לי איך גורסין בדרשב"ג אתה מונה ב' וג' הא בפרק ח' דנדרים (דף ס"ב) תנן עד הגשמים עד שיהא גשמים עד שתרד רביעה שניה רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה ואמר ר' זירא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר ופריך מהא דאיזהו זמן של רביעה דשמעתין עד אלא שניה למאי אמר ר' זירא לנודר ואמרי' עלה כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה וכו' עד כמאן כר' יוסי וקס"ד דמיירי דאמר עד הגשם ומשני ההוא דאמר עד הגשמים והשתא אי גרסינן בהא דרשב"ג אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה ניחא הא דמייתי לה התם דס"ד דאמר עד הגשם ואפילו הכי צריך רביעה שניה אבל אי גרסינן אתה מונה רביעה שנייה ושלישית ע"כ לא אמר רשב"ג לענין נדרים דרביעה שלישית אין לו ענין כלל לענין נדר ולא קשיא מדרשב"ג לר' זירא. למאי נפקא מינה מייתי לה התם:

ועוד קשה לי אי גרסינן אתה מונה ב' וג' אין שום נפקא מיניה בהא דרשב"ג כלל דהא שלישית אינו אלא להתענות והיינו אם לא ירדו גשמים בשלישית אבל אם ירדו אדרבה אין מתענין ומאי נפקא לן מהא דמונה שניה ושלישית בירדו ז' ימים זה אחר זה או אינו מונה אלא לאחת ורש"י גורס אתה מונה ראשונה ושניה ושלישית ודחיק בפירוש זה אבל שם בפרק ח' דנדרים גירסת כל הספרים אתה מונה ראשונה ושניה ולא גרסינן ושלישית וגירסה נכונה היא:

אתה מונה רביעה ראשונה ושניה הקשו התוס' שם בנדרים ורשב"ג למאי נפקא מינה אמר גשמים שירדו הא איהו אמר בעד שיגיעו זמנן סגי לנודר ותירץ דנפקא מינה לשבילי הרשות וקשה לי אם איתא דרשב"ג אפילו לר' זירא לא אמר לנודר אם כן למה מביא שם במס' נדרים להא דרשב"ג להקשות מיניה לר' זירא דאמר עד הגשם עד זמן