גבורת ארי תענית ל

ודרבן גמליאל לן דהא לא קאמר אלא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים משמע דלא הדר ביה מהא דמוקי למשנתנו להו ודר"ג לן. ועוד מדסמיך השתא דאתית להכי הא והא לדידהו כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים מכלל דלשינויא קמא לא מיירי מלהו ובזמן שבהמ"ק קיים דא"כ היינו הך אלא משנתנו מלהו איירי ובזמן שאין בהמ"ק קיים ודר"ג לן מיירי והא ודאי אי אפשר לומר כן דבע"כ מלדידהו ובזמן שבהמ"ק קיים איירי ר"ג דאיכא עולי רגלים ועוד קשה לי דאמר התם חנניה אומר ובגולה עד ס' בתקופה משמע דהאי מתניתין דר"ג בארץ ישראל קאי דהא חנניא עלה קאי ואם כן איך יאמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים והא דרבן גמליאל לן. דאכתי שינויא הא לן והא להו כדקאי קאי ודרבי יוחנן להו בזמן שאין בית המקדש קיים אבל להו בזמן הבית לא מיירי כלל לההוא שינויא עד למסקנ' דקאמר השתא דאתית להכי:

ועוד קשה לי הא כל מה דדחיק הגמרא היינו כי היכי דלא ליפליג רבי אלעזר אדרבי יוחנן והא השתא דמוקי לדרבי אלעזר בבבל ככל לן ולהו בכולהו דגמרא דלן בבל ולהו ארץ ישראל הא פליג אדשמואל דתניא לקמן חנניא אומר בגולה עד ס' בתקופה אין שואלין ואמר שמואל הלכה כחנניא והאי גולה היינו בבל כדמוכח התם דמייתי עלה תתאי לא בעו מיא ורב אמר עתירא בבל דחצדא בלא מטרא ואם באנו להשוות דברי שמואל ורבי אלעזר צ"ל דר"א מיירי להו ושמואל לן ובע"כ פליג אדרבי יוחנן דאמר התחיל לשאול והתחיל להזכיר דהיינו אחר החג מיד. והא ליתא לא לן ולא להו. ולמאי דמשני השתא דר"א ור"י בחד שיטתא קיימי ודר"י להו ודר"א לן פליג אדשמואל דאמר בגולה עד ס' בתקופה ואמאי ניחא לאוקמי לר"י ור"א בחדא שיטתא וממילא פליגי ר"א ושמואל מלאוקמי לשמואל ור"א בחדא שיטתא ור"א פליג אדר"י:

והא ליכא למימר דחנניא דאמר בגולה לאו מכולה בבל מיירי אלא מפומבדיתא שהיא עיקר גולה כדתנן בפרק ב' דר"ה (דף כ"ב) עד שרואה את הגולה כולה לפניו כמדורת אש ומפרש בגמרא מאי גולה פומבדיתא ואע"ג דאיכא מ"ד לקמן סוף פרק א' (דף י"ד) דעיר אחת הצריכה למטר כגון נינוה כיחידים דמי ובשומע תפלה הני מילי עיר אחת גרידא. אבל הכא מיירי מפומבדיתא וכל דסגי קבא דידה וכדאמרינן בפ"ד דכתובות (דף נ"ד) בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ועד היכן נהרדעא עד היכא דסגי קבא דנהרדעא ולפי זה צ"ל דגם נהרדעא שוה לגולה בהא ולא לשאר בבל דהא נהרדעא אתרא דשמואל היא וכדאמרינן בפרק י"ו דשבת (דף קי"ו) גבי פסקי סידרא בכתובים במנחה דשבת ובפ' תשיעי דגיטין גבי מבטלי קלא והא לקמן אהא דאמר שמואל הלכה כחנניא פריך מהא דקאמר שמואל מזכירין מכי עיילי ציבי לבי טבות רישבא ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא:

והא לן דאמר אליבא דר' אלעזר דבז' במרחשון היינו שאר בבל דצריכים למטר קודם לכן מיהו כיון דאית להו פירי בדברא אין שואלין עד ז' בו ובארץ ישראל שהוא מקום הרים ואין להם פירי בדברא כר' יהושע והשתא לא פליגי שמואל ור"י ור"א אהדדי דג' זמנים איכא לשאלת מטר וכדפרי':

אבל זה דוחק לחלק בבבל גופה בין מקום למקום דהא כל מדינת בבל בעמק היא יושבת כדאמרינן בפרק בתרא דזבחים (דף קי"ג) למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. וה"מ לקמן דקאמר עתירה בבל דחצדא בלא מטרא ואמר נמי שוכנת על מים רבים כו' והכי משמע בכמה דוכתי והא ליכא למימר דניחא ליה יותר לומר דלא פליג ר"א ארבי יוחנן מאדשמואל דר"י רביה דר"א הוא ליתא דהא רב נמי סבירא ליה לקמן כשמואל דאמר רב יום ס' כלאחר ס' ורב נמי רבו דר' אלעזר הוה כדאמרינן בפרק ח' דחולין (דף קי"א) דאמר שמואל לר"א לרבך יהיבי ליה ואכל וארב קאי ובע"כ דהגמרא לא חש לתרץ אלא מה דמקשה דר"א אדר"י ומשני לה די"ל דלא פליגי דהא לן והא להו ואע"ג דלפ"ז פליג אדשמואל לית לן בה ואי הוי מקשי ליה מדרב ושמואל אר"א הוה משני להיפך דר"א להו ודידהו לן וכן דרך הגמרא דאינו חש לתרץ אלא מאי דאקשה ליה בהדיא לומר דלא פליגי ואע"ג דע"י ההוא שינויא בע"כ איכא פלוגתא דתנאי או אמוראי אחרינא לא חש לה:

ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן ואהתחלת הזכרה קאי כדמסיק וקשה לי אמאי לא פריך נמי בהפסקת יו"ט ראשון של פסח וכל אחד מהני אמוראי יאמר בהפסקה כמו דסבירא ליה בהתחלה דמאי שנא הפסקה מהתחלה וי"ל משום רבותא נקיט לה לענין התחלה דבחג משום דאלול רוב פעמים הוא חסר כדאמרינן בפרק א' ובפ"ב דראש השנה ובפ"א דביצה מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ומש"ה אין עושין יוה"כ אלא חד יומא אע"ג דחמיר דבכרת משום צערא לא גזרו רבנן והלכו בתר רוב שנים דאין אלול מעובר וכדמוכח פ"ק דר"ה (דף כ) וכמ"ש שם בחידושי ולפי' רש"י