גבורת ארי תענית כט

לחוש במוצאי יו"ט בלילה להאי דלית כל עמא תמן וישאל ומה"ט הוה ליה להפסיק מלשאול במנחה בערב יו"ט ואפשר כיון דערבית ושחרית של יו"ט הסמוכין להפסקה אין לחוש לשמא ישאל דהא אין שאלה ביום טוב ומשום חשש יום שני להפסקה לא חיישינן דמסתמא בתוך זמן זה ישמע שהגיע זמן הפסקה. הלכה כר' יהודה. פירוש כר' יהודה דמתניתין דהעובר לפני התיבה כו' ומשמע דבכולה מילתא הלכה כן אף במאי דאמר ביו"ט ראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר דמפסח ואילך אינו זמן גשמים ודלא כאידך תנא אליבא דר"י דאמר עד מתי שואלים את הגשמים עד שיעבור פסח דתרי תנאי אליבא דר"י וכל שכן דלית הילכתא כר' מאיר דאמר עד שיעבור ניסן וכן פסקו כל הפוסקים ואני תמה הא בפרק ח' דנדרים (דף ס"ב) תנן כה"ג לענין נדרים בנודר עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומשמע ודאי דר"מ ור"י לטעמייהו אזלי דלר"מ זמן גשמים עד שיצא ניסן כולו לפיכך עד אותו זמן שואלים ובנודר עד הגשמים אסור עד שיצא ניסן כולו ולר' יהודה אין זמן גשמים אלא עד שיעבור פסח בלבד משום הכי אין שואלים אלא עד אותו זמן ובנודר עד הגשמים אין אסור אלא עד אותו זמן ולפ"ז לאידך תנא דר"י דקיי"ל כוותיה דביו"ט ראשון של פסח הוי זמן הפסקה של שאלה והזכרה אין זמן גשמים אלא עד יו"ט ראשון של פסח וא"כ ה"ה נמי דבנודר עד הגשמים אין אסור אלא עד יו"ט ראשון של פסח דמכאן ואילך אינו זמן גשמים והא לענין נודר עד הגשמים פסקו הפוסקים כר"י דפ"ח דנדרים דבנודר עד הגשמים אסור עד שיעבור הפסח ואמאי מיו"ט ראשון של פסח ואילך לישתרי דהא מכאן ואילך אינו זמן גשמים לאידך תנא אליבא דרבי יהודה דהעובר לפני התיבה דהלכה כמותו ואפשר דסבירא להו להפוסקים דאע"ג דפוסקים ביו"ט ראשון של פסח מלשאול ולהזכיר לאו משום דאין דרך גשמים לירד מכאן ואילך דודאי דרכם לירד כולו ניסן לר"מ ולר"י עד שיעבור הפסח אלא היינו טעמא דפוסקין מלשאול ולהזכיר מתחילת פסח ואילך משום דמעתה אין שום תועלת לפירות השנה בירידתן ואין צריך לבקש עליהם וכיון דדרך גשמים לירד עד שיעבור פסח לר' יהודה ולר"מ ניסן כולו אין קרוי עד שיפסקו גשמים עד אותו זמן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והיינו טעמא דבנדרים ליכא ג' מחלוקת כמו דפליגי במכילתין לענין שאלה והזכרה אלא ודאי כדפרישית מ"מ אין זה כדאי לחלק ביניהם בלי ראיה ברורה דמן הסברא ודאי הא בהא תליא:

מיהו אכתי איכא למידק מפרק קמא דר"ה ודף דתניא גבי משכיר בית לחבירו דאם אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה ופריך ואימא תשרי ומשני סתם כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פי' עבים מתקשרין וגשמים יורדין מכלל דלתנא בתרא כולה ניסן מתחילתו אין זמן גשמים והא דלא כמאן מהני ג' תנאי דשמעתין בשלמא לת"ק דברייתא ותנא דידן דס"ל בניסן נמי זמן גשמים אפשר לומר דס"ל כר"י והזמן הוא עד הפסח לר' יהודה דמשנתינו או עד שיעבור הפסח לאידך תנא אליבא דר"י אבל לתנא קמא דברייתא תקשה מההיא דנדרים וממכילתין:

מיהו קושיא ראשונה מהא דנדרים דפסקו בנודר עד הגשמים דאסור עד שיעבור פסח כר"י דאמר הכי והא קיי"ל כהא דביו"ט ראשון של פסח פוסקים מלהזכיר ש"מ דמאותו יום אינו זמן גשמים י"ל דלמאי דפירשתי דהא דקאמר בירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם דהאי טעמא אהפסקה נמי קאי דמש"ה פוסקין מלהזכיר של גשם במוסף של יום טוב ראשון דפסח ומזכירין של טל במקומו ניחא דלעולם זמן גשמים עד שיעבור פסח והא דמפסיק במוסף יו"ט ראשון היינו טעמא כדי שיצאו המועדות בטל ולא משום דמעתה אין זמן גשמים אבל מ"מ מההיא דפ"ק דר"ה אההיא דפרק ח' דנדרים ודאי קשיא ושם בחידושי יתבאר דבר זה:

הא לן והא להו פי' מתני' דהאחרון מזכיר לבני ארץ ישראל וההיא דז' במרחשוון דרבן גמליאל לבני בבל וק"ל הא תנן לקמן רבן גמליאל אומר בז' בו כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת פירוש שיחוזר מעליית הרגל מירושלים לביתו כדאמרינן בפ"ב דבבא מציעא (דף כ"ח) גבי הכרזת אבידה אלמא הא דבז' בו בא"י מיירי ואע"ג דפריך עלה מאי שנא לדידן וכו' מ"מ מאי ס"ד דמתרץ לומר כן. ועוד דהגמרא נמי לא ירד להאי שינויא מה"ט דפרי' אלא דאקשה עליו מאי שנא לדידן דאית לן פירי כו' וה"ל להקשות מגופה דמתני דאיירי בע"כ מבני א"י ומשום עולי רגלים:

ועוד קשה לי דאפילו לפי המסקנא משמע דהאי שינויא הא לן והא להו במקומו עומד דקאמר כי אמר ר"י בזמן שאין בהמ"ק קיים כלומר משנתנו דהעובר לפני התיבה מוקי לה בזמן שאין בהמ"ק קיים