גבורת ארי תענית כח

היא ולמאי דשני שאלה לחוד הא דלא אקדמיה להא דר"י דמיירי מהזכרה משום דסמוך לגשמים היינו שביעי של חג דקדים ליו"ט אחרון דר"י להכי אקדמיה ומכאן נמי ראיה דסמוך לגשמים היינו שביעי של חג וכדפרישית:

אמר רבא ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו כבר פי' לעיל דשעת הנחתו לאו היינו יו"ט אחרון אלא שביעי של חג שנוטלים בו לולב באחרונה ומניחין אותו והא דלא מוקי לה כר"י דמתני' היינו משום דיו"ט אחרון הוא גופיה זמן גשמים הוא ובמתני' סמוך לגשמים תנן אבל אי הוא יום שביעי סמוך לגשמים הוא דהוי אבל אינו זמן גשמים ממש מפני סימן קללה דמצות סוכה של בו ביום ולפ"ז תלתא תנאי במתני' בזמן הזכרה לר"א מיו"ט ראשון ולת"ק אליבא דר"י מיו"ט אחרון ולתנא בתרא אליבא דר"י משביעי של חג ותרי תנאי אליבא דר"י במתני' ואל תתמה על זה דסיפא ורישא דמתני' תרי תנאי נינהו דכה"ג מצינו בכמה מקומות בגמ' תברא מי ששנה זו לא שנה זו ודחי לה אביי אפילו תימא ר"א שאלה לחוד והזכרה לחוד פי' והאי אין שואלין שאלה ממש היא בברכת השנים וא"כ בע"כ סמוך לגשמים היינו שביעי של חג ולא ביו"ט אחרון דשאלה ביו"ט ליתא כדאמרינן בסמוך ומזה ראיה דאה"נ לר"י דמוקי לה רבא למתני' כוותיה היינו נמי בשביעי דלפ"ז סמוך לגשמים בין לאביי בין לרבא חד יומא הוא והא דמוקי לה אביי כר"א ושאל' לחוד ולא כר"י דמתני' דאמר מיו"ט אחרון ושאלה לחוד דא"כ קדמה השאלה להזכרה והא לכ"ע א"א שתקדם. כדאמרי' בסמוך דהזכרה ריצוי שאלה היא ואפשר להזכרה בלא שאלה אבל אי אפשר לשאלה בלי הזכרה:

ע"ב תרי תנאי אליביה דר"י ק"ל הו"ל למימר הא דידיה הא דרביה כדתניא לעיל ר' יהודה אומר משום ר"י העובר לפני התיב' וכו' ואע"ג דבמתני' סתמא תנן ר' יהודה אומר העובר כו' אפ"ה יש לומר דרביה הוא דכה"ג מצינו בפרק ח' דזבחים (דף ע"ח) דתניא דלי שיש בו יין לבן כו' ר"י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום ורמי התם מברייתא אחריתי ושני אביי הא דידיה הא דרביה דתניא ר"י אומר משום ר"ג אין דם מבטל דם הרי אע"ג דתני סתם ר"י אומר מוקים ליה אביי דרביה הוא והכא נמי הוה מצי ליה לשנויי הכא בהכי וזה ניחא טפי מלומר דפליגי תרי תנאי אליבא דחד תנא כדאמרי' בפ"ה דכתובות (דף נ"ז):

שאלה בי"ט מי איכא קשה לי הא משכחת לה שאל' בי"ט כדאמרינן בפ"ג דברכות (דף כ"א) הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחיל בשבת גומרין כל אותה ברכה ופי' המפרשים לאו דוקא שטעה ונזכר בברכה ראשונה מן האמצעית אלא אפילו טעה ונזכר באיזה מהן יאמר כל אותה ברכה ומפרש התם דהיינו טעמ' דבדין הוא דבעי לצלויי שמונה עשרה בשבת ומשום כבוד השבת לא אטרחו רבנן ולפ"ז הוא הדין נמי ביו"ט אם טעה ונזכר גומר כל אותה ברכה והשתא משכחת לה שאלה ביו"ט בטעה ומזכיר דחול ונזכר בברכת השנים דגומר אותה והשתא קמ"ל מתני' דשואלין עד שיעבור ש"ץ ראשון ביו"ט ראשון של פסח דהיינו אם טעה בשחרית שואל וי"ל כיון דיו"ט ראשון של פסח זמן להפסקת שאלה מדאמר ר' יהושע במשנתנו האחרון אינו מזכיר וכיון דאינו מזכיר כל שכן שאינו שואל ובדין הוא להפסיק מלהזכיר מבערב אלא משום דלית כל עמא תמן כדפרישי' לעיל בשם הירושלמי והני מילי גבי הזכרה מזכירין מה"ט אבל בשאלה דליתא ביו"ט במתפלל כדרכו אלא בטעה לחוד דמילתא דלא שכיחא הוא לית לן בה להאי טעמא דלית תמן כל עמא ובטעי זה יזכיר וזה לא יזכיר. מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת פסח. פירש רש"י חצות היום של ערב פסח ובמנחה אינו שואל והא דלא פירש עד שיעבור כל זמן השחיטה דהיינו עד הערב ובמנחה שואל דא"כ הוה ליה למימר עד יו"ט ראשון של פסח וכדתנן העובר לפני התיבה ביו"ט ראשון וכו' אלא ע"כ עד שיעבור זמן שחיטת פסח אתחילת זמן שחיטתו קאי שהוא עד המנחה ובמנחה פוסק ונראה לי דה"ט דר"י דבמנחה אינו שואל דבשיטת רבו קאי דסבירא ליה גבי הזכרה דראשון מזכיר ולא אחרון משום דלהפסיק מבערב אי אפשר דלית כל עמא תמן ושחרית נמי דאף הוא סבר שהפסיק מבערב כדמפרש בירושלמי ה"נ סבירא ליה לר"י דזמן שאלה אינו אלא עד ערב פסח אלא דבערבית ושחרית א"א מהאי טעמא דירושלמי גבי הזכרה מש"ה במנחה פוסק מלשאול:

מיהו לטעם אחרון דירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל והאי טעמא אהפסקה נמי קאי כדפרי' לעיל והאי טעמא לא שייך בערב פסח גבי שאלה ואמאי אינו שואל במנחה וצ"ל דרבה כטעמא קמא סבירא ליה ואם נפרש האי עד שיעבור זמן של פסח כפשוטה דהיינו עד הערב בע"כ ה"ט דר' יהושע גבי הזכרה כדי שיצאו המועדות בטל דאי משום דלית כל עמא תמן נהי דביו"ט ראשון של פסח ליכא למיחש מהאי טעמא דהא אין שאלה ביו"ט מ"מ יש