גבורת ארי תענית כג

ונאמר בשביעי כמשפטם קשה לי הא בפ"ד דסוכה (דף מ"ז) יליף רב אשי מהאי כמשפטם דשמיני רגל בפני עצמו הוא הכא כתיב כמשפט התם כתיב כמשפטם וא"כ האי מ"ם לא מיותר הוא לנסוך המים. וי"ל דרב אשי קאמר לה לשאר תנאי דלא נפקא להו לניסוך המים מהכא אבל ר"י ב"ב דמפיק ליה להא דניסוך המים נפקא ליה דשמיני רגל בפני עצמו הוא מטעמא דשאר אמוראי דהתם הכא כתיב פר התם כתיב פרים א"נ הכא כתיב ביום התם כתיב וביום וק"ל לרב אשי אליבא דשאר תנאי ע"כ מ"ם דלנסכיהם דגבי שני לא משמע להו א"כ הכי נמי להאי מ"ם של כמשפטם דגבי שביעי לא משמע להו דמיותר וא"כ הא דיליף מניה דשמיני רגל בפני עצמו הוא לא אתי שפיר אליבא דכ"ע. ועוד לרב אשי אליבא דשאר תנאי למה ליה מ"ם דכמשפטם לרגל בפני עצמו תיפוק מביום וביום ואין כאן מקומו להאריך בזה ושם יתבאר בס"ד. הרי כאן מים התוספת ריש פ"ק דמועד קטן (דף נ') אהא דמביא התם דאמר ר' יוחנן בסמוך ניסוך המים הלכה למשה מסיני פי' בשם ר"ח והא דאמרינן בעלמא מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא אלו דבריהם ובשמעתין לא משמע הכי דמוקי להא דניסוך המים כל שבעה כר"י וגמרא גמירי לה אבל כר"י ב"ב לא אתיא דלדידיה אינו אלא שיתא יומא ואולי משמע להו להתוס' אע"ג דלר"י ב"ב נמי ניסוך המים הלכה למשה מסיני אפילו הכי כיון דמסמיך להו אהני קראי אינו אלא שיתא יומי:

ומ"מ איני יודע מי דחקו לפרש כן דאמאי לא נימא דריב"ב לית ליה הא הלכה למשה מסיני כלל אלא מקרא יליף לה והא ר"ע ע"כ לית ליה הא דרבי יוחנן דעשר נטיעות הלכה למשה מסיני כדמוכח התם בפ"ק דמועד קטן דיליף לתוס' שביעית מקרא דבחריש ובקציר תשבות וכיון דהלכה למשרי ילדה ממילא דזקינה אסורה וקרא למה לי כדאמרינן התם קראי לר"ע הלכתא לר"י וה"נ לית ליה ניסוך המים לר"ע הלכה למשה מסיני דהא תנן בפרק י"ג דזבחים (דף ק"י) ר"א אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב ואמרי' בגמרא אמר ר"י משום ר' מנחם יודפאה ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא דתניא ונסכיה בשני נסוכים הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר"א מי החג קאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה ור"א בחג קאמר וקאמר הגמרא אישתמיטתיה הא דרב אסי אמר ר' יוחנן דאמר ניסוך המים הלכה למשה מסיני. שנאמר בששי ונסכיה ולקמן אמרי' אי לר"ע תרי יומי. משמע דלר"ע נסוך המים בששי ובשביעי של חג וק"ל לר"ע שביעי של חג לניסוך המים מנלן הא האי ונסכיה דמרבי לב' ניסוכים בששי הוא דכתיב ואי משום דסבירא ליה כר"י ב"ב דאמר רמיזי מיא והא מ"ם שניה דרמיזי מיא בשביעי כתיב א"כ בשני לר"ע יהא נמי ניסוך המים דמ"ם ראשונה דרמיזי מים בשני כתיב אלא ע"כ דהאי יתורי לא משמע לר"ע אלא להא בלבד שלא נימא דהאי נסכיה דמרבי לב' ניסוכים תרווייהו דחמרא ליהוי לכן כתבה רחמנא להני רמיזי דחד מיא כיון דעיקר קרא דמרבה לב' ניסוכים בששי כתיב מש"ה לא מרבי את השני לניסוך המים א"כ ה"ה לשביעי דלא ואין ניסוך המים לר"ע אלא בששי לחוד. וה"נ קשה לי אהא דאמר לקמן אי ריב"ב שיתא יומי אלמא לדידיה ניסוך המים כל שיתא מיום ב' עד יום ז' אמאי נימא לדידיה דאין ניסוך המים אלא בג' יומי בשני ששי ושביעי לחוד דבדידהו רמיזי מיא ויומי שלישי רביעי וחמישי דניסוך המים מנלן:

מיהו אליבא דר"י ב"ב יש לומר כיון דבכל הימים משני ואילך כתיב וביום וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולאו חד מחבריה למד דהא אין למדין למד מן הלמד בקדשים וכדאמרינן בפרק קמא דשבועות (דף יו"ד) אלא מקמא דהתחיל ביה רמז מיא דהיינו שני קא גמרי להו לכולהו וה"נ אמרינן התם אליבא דר' מאיר דאמר כל השעירים כולן כפרתן שוה דהיינו טעמא דאמר קרא שעיר ושעיר הוקשו כל השעירים זה לזה וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכולן מקמא גמר שלא יהא למד מן הלמד בקדשים. ולפי"ז אליבא דר"י ב"ב אין ללמוד דשמיני רגל בפני עצמו הוא לא ממ"ם דכמשפטם דגבי שביעי של חג ולא מביום וביום דימי החג ובשמיני כתיב ביום בלא וי"ו דהאי לניסוך המים אתי וגם ללמד שאין ניסוך המים בשמיני מיהו איכא למימר דאפ"ה נלמוד מדכתיב וביום השביעי דשמיני רגל בפני עצמו הוא דוי"ו דביום ששי ושביעי למה לי דמשום ניסוך המים לא צריך לערבינהו דהא בדידהו גופייהו כתיבי רמז לניסוך המים ולא צריך וי"ו דידהו לערב לניסוך המים אלא ללמד דאלו עם הקודמים רגל אחד הוא משא"כ לשמיני דרגל בפני עצמו הוא מ"מ לר"ע ודאי קשה ניסוך המים בשביעי מנלן:

וי"ל דר"ע יליף שביעי של חג לניסוך המים מק"ו של ששי שאין ניסוך המים לפניו אפ"ה טעון