גבורת ארי תענית כא

לשעבר כקדשים אבל נה"מ שאין חובת קרבן אלא חובת היום ואפי' לא הקריבו שום קרבן אפ"ה מנסכין מים בחג מסתבר לדמותו לשאר חובת היום כמו שביתה ממלאכה ומצות סוכה שהיום הולך אחר הלילה שעברה ולא ילפינן נה"מ דחג מנסוך היין אלא לעיקר מילתא דמה זה כשר בלילה אף וכו' מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא והא מסברא ידעינן לה וכדפרישית:

אי נמי י"ל דשאני ניסוך היין דא"א לנסך בלילה שקודם הקרבת הקרבן דא"א להקדים הטפל לעיקר א"נ ה"ט דנסכים אי משום כפרה ושמחה א"נ אכילה ושתיה כדאמרינן התם במסכת מנחות לפיכך א"א להקדים נסכים לקרבן עצמו אבל נה"מ שבא בגלל עצמו אפי' בלילה שלפניו נמי שפיר דמי ולה"ט אי לא ניסך המים בלילו וביומו שלאחריו יכול לנסך בלילה שאחר היום כמו בקדשים שהלילה הולך אחר היום מ"מ ראשון נרא' עיקר דא"א לתפוס החבל בתרין ראשין וליתן לנה"מ כח חובת היום וכח חובת הקרבן לזמן ב' לילות כמו שא"א לנסך המים לאחר זמן ה"נ בלילה של אחר היום לא אלא שלפניו לחוד כדין חובת היום:

מ"מ אכתי ק"ל דאמרינן בפ"ב דיומא (דף כ"ד) אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין ואי נה"מ כשרה בלילה אמאי זר חייב עליה מיתה הא אמרינן התם בפ"ב (דף כ"ז) אמר ר' יוחנן זר שסידר המערכה חייב מיתה. מתקיף לה ר"ז וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר פי' לחייב מיתה ופריך והרי אברים ופדרים ומשני סוף עבודה דיממא הוא ופריך ואלא קשיא ומסיק אלא אי אתמר הכי אתמר זר שסידר ב' גזרי עצים חייב הואיל ועבודת יום הוא וש"מ דעבודה שכשירה בלילה ואינו סוף עבודת היום אין זר חייב עליה מית' א"כ נה"מ כיון דכשירה בליל יו"ט ראשון בע"כ אינו עבודת יום שעבר דהא יום חול הוא וחובה בפ"ע הוא ואמאי זר ח"ע מיתה ואע"ג דפריך התם והרי תרומת הדשן ומשני תרומת הדשן תחילת עבודה דיממא היא הא נסה"מ אינו תחילת עבודה דיממא דהא עיקר זמנה בשעת הקרבת התמיד של שחר כדאמר בפ"ב דיומא (דף כ"ו) ואע"ג דאיכא דאמרי התם פריך ר"ז וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר מ"מ ללישנא קמא דר"ז תקשה מהא דנסוך המים דהא לכ"ע התם זר חייב מיתה על ניסוך המים והיין ובשלמא הא דח"מ על נסה"י אע"ג שכשירה בלילה לק"מ משום דאיכא תרי גוונא ניסוך היין בבאים בפ"ע כשירין אפילו בלילה אבל בבאים עם הזבח אינן כשירין אלא ביום כדאמרינן התם רפ"ב דתמורה ונ"ל מקרא דולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמי' ביום אף נסכי' וא"כ איכא למימר הא דזר חייב מיתה על נסה"י היינו בבאים עם הזבח דאין כשירין אלא ביום אבל הבאים בפ"ע הואיל וכשירים בלילה אין חייב עליו מיתה אבל מהא דנסוך המים בזר ח"ע מיתה תקשה ללישנא קמא דר"ז דתלי חיוב מיתה דזר בהכשר דלילה אם איתא דנסוך המים כשר בלילה אמאי זר חייב עליו מיתה:

והיה נראה עיקר כספרים דל"ג להא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה וכן פירש"י בתחלה מה נסוך המים מאורתא כדאשכחן במסכת סוכה שממלאין הכלי מים בלילה ויש ספרים דגרסינן בהו דאמר מר מנחתם ונסכיהם וכו' אלא שהתוס' כאן ובפי"ג דזבחים (דף ק"ו) גרסי להא דאמר מר גם הרמב"ם (בפ"י מהל' חו"מ) כתב אם הקדים נסוך המים לזבח אפילו ניסך בלילה יצא ומשמע דלמד לה משמעתין והיינו משום דגרס להא דאמר מר:

גם על פירוש ראשון של רש"י דל"ג להא דאמר מר ומפרש מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה שהיו ממלאין הכלי מים לניסוך המים מאורתא תימה לי הא ודאי א"א למלאות את המים בלילה בכלי קודש דא"כ בעלות עמוד השחר נפסלו המים בלינה וכדתנן בפ"ד דסוכה (דף מ"ח) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה ובגמרא (דף מ"ט) פריך וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסלו בלינה חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו אמר ר' ינאי א"ר זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכ"ש אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן ומדתנן גבי שבת שהיה ממלא מע"ש בחבית של זהב שאינה מקודשת משום פסול לינה ש"מ שבחול היה ממלא במקודשת וא"כ בע"כ אין ממלאין בלילה וכיון דאייתי במקודשת איפסלו בלינה מן התורה לזעירי ולשאר אמוראי איכא משום גזיר' שמא יאמרו לדעת נתקדשו או לקידוש ידים ורגלי' מלאן ואל תטעה לומ' דאין נפסל בלינה אלא בלן כל הלילה מאורתא כגון שנתקדש בכלי קודם הלילה אבל בנתקדש בכלי לאחר שעבר קצת מן הלילה קודם הקידוש אינו נפסל בלינה אפילו בעמוד השחר מש"ה בחול אפשר למלאות הצלוחית של קודש בלילה אע"פ שהיתה מקודשת אין נפסל בלינה הואיל וכבר עבר מקצת מן הלילה קודם המילוי אבל בשבת שהיה צריך למלאות מע"ש אי מייתי במקודשת איפסלו בלינה משום דהא עברה כל הלילה עליו אחר המילוי הא ליתא דודאי פסול עמוד השחר